HAYAMIN.ORG
חדשות ודיונים => דיון כללי => נושא נשלח על ידי: jewlover and arabhater על ספטמבר 21, 2013, 23:54:03
-
מה ההבדלים?
-
התרבות הערבית השבטית היא קדומה לאסלאם.
כשמחמד יש"ו ייסד את דת הדמים הוא ניסה להכניס בה כמה שיותר אלמנטים מהיהדות, אך ללא הועיל.
זה היה קשה עד בלתי אפשרי להפוך את החיה הערבית לבן אדם ששומר על חוקים כמו "לא תרצח" וכו'.
אז מחמד עשה משהו אחר - הוא התאים את האסלאם לתרבות הערבית.
כלומר - אסור לרצוח אבל אם תרצח על רקע "כבוד המשפחה" אז מילא (כי כך היה נהוג בתרבות הקדם אסלאמית).
אסור לאנוס אבל את נשות האוייב מותר גם מותר (בניגוד ליהדות שבה כל מגע עם גויה אסור בהחלט).
-
כדאי גם להקשיב להרצאתו של מרדכי קידר בנושא:
http://www.youtube.com/watch?v=6rb2CZzK8wE
-
התרבות הערבית השבטית היא קדומה לאסלאם.
כשמחמד יש"ו ייסד את דת הדמים הוא ניסה להכניס בה כמה שיותר אלמנטים מהיהדות, אך ללא הועיל.
זה היה קשה עד בלתי אפשרי להפוך את החיה הערבית לבן אדם ששומר על חוקים כמו "לא תרצח" וכו'.
אז מחמד עשה משהו אחר - הוא התאים את האסלאם לתרבות הערבית.
כלומר - אסור לרצוח אבל אם תרצח על רקע "כבוד המשפחה" אז מילא (כי כך היה נהוג בתרבות הקדם אסלאמית).
אסור לאנוס אבל את נשות האוייב מותר גם מותר (בניגוד ליהדות שבה כל מגע עם גויה אסור בהחלט).
באמת מוחמד ניסה להכניס לשם גם את הדברה "לא תרצח"? :old_WTF_Aza:
-
באמת מוחמד ניסה להכניס לשם גם את הדברה "לא תרצח"? :old_WTF_Aza:
התכוונתי באופן כללי וזו הייתה דוגמא, אבל ישנו איסור של לא לרצוח באסלאם, אבל כמו שציינתי - המסלמים מקיימים אותו מתי שנוח.
-
אסור לאנוס אבל את נשות האוייב מותר גם מותר (בניגוד ליהדות שבה כל מגע עם גויה אסור בהחלט).
האם אין הלכה המתירה את הנושא (אשת יפת תואר, דברים כא')?
-
האם אין הלכה המתירה את הנושא (אשת יפת תואר, דברים כא')?
התורה מצווה חד משמעית שאם לוחם יהודי מכניס לביתו אשה יפת תואר מנשות האוייב עליו להניח לה להתאבל על בני משפחתה.
האבל בא לידי ביטוי בדרכים הבאים:
וְגִלְּחָה אֶת-רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת-צִפָּרְנֶיהָ וְהֵסִירָה אֶת-שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ, וּבָכְתָה אֶת-אָבִיהָ וְאֶת-אִמָּהּ
המטרה בכל זה היא להמאיס את הגויה על היהודי.
הרי הוא חשק בה מלכתחילה משום יופיה, ואם היא מתנוולת אזי שהיהודי מואס בה.
בשום פנים ואופן אין לאנוס אותה בניגוד לרצונה, ועוד בשדה הקרב (מה שהמסלמים עושים על ידי אונס קבוצתי).
האסלאם מתיר למסלמים לקחת את נשות האוייב בתור שפחות מין.
-
אני מצטער אם הובן כאילו אני משווה את חוקי ההלכה אל תת-החיות המוסלמיות. פשוט תהיתי לגבי הנקודה הזו. ההלכה (או יותר נכון התורה) לא אוסרת במקרה הזה על לקיחת אישה נוכרייה - אחרת היה איסור. מעניין מדוע במקום לאסור, יש ניסיון "להמאיס" את הגויה על היהודי. סליחה על הקטנוניות.
-
אני מצטער אם הובן כאילו אני משווה את חוקי ההלכה אל תת-החיות המוסלמיות. פשוט תהיתי לגבי הנקודה הזו. ההלכה (או יותר נכון התורה) לא אוסרת במקרה הזה על לקיחת אישה נוכרייה - אחרת היה איסור. מעניין מדוע במקום לאסור, יש ניסיון "להמאיס" את הגויה על היהודי. סליחה על הקטנוניות.
כי התורה מכירה בחולשותיו של האדם בכלל והגבר בפרט.
לכן הדגישה התורה את היות האישה "יפת תואר", כי הרי מי יתאהב באישה היא לא יפת תואר?
בכוונת תחילה, כדי להמאיס על הגבר היהודי את האישה הנכרייה, ציוותה התורה על הגבר להניח לאישה להתאבל מתוך ידיעה ברורה שאותה נכרייה תתגלה ליהודי בכיעורה בזמן אבלה.
וכבר נאמר במקורותינו "שקר החן הבל היופי".
אהבה המבוססת על יופי פיזי היא אינה אהבה ולא תחזיק מעמד זמן רב.
לכן ביקשה התורה להמאיס את אותה נכרייה על הגבר משום שממילא הוא התאהב בה רק משום יופיה.
-
יש חילוקים בין הפוסקים לגבי אותה אשת יפת תואר.
יש דעות שטוענות שהחייל מחכה עד שתתאבל וכו' עד שיכול לקרב אליה.
הדעות האחרות טוענות שמדובר בלקיחה הביתה כאשה לכל דבר. שזה שונה לגמרי מדברים שנעשים בשעת מלחמה. גם אדם שאכל חזיר בשעת מלחמה פטור. כי בין הקרבות ועם כל הלחץ של המלחמה ושאדם נלחם על החיים שלו, שחררו קצת את הרצועה. ולכן לפי דעות מסויימות, אם חייל יהודי שכב עם גויה במהלך המלחמה, אין בכך ולא כלום וכל הפרשה היא האם הוא יכול לקחת אותה אל ביתו. ולכן בא גם האיסור להחזיק בה בביתו כשפחה או למכור אותה בכסף לאחר שכבר בא עליה. שאם לא לוקח אותה לאשה כמשפט התורה, היות וכבר היה ביניהם מגע, להשאיר אותה בסביבה שלו יעמיד אותו בנסיון גדול והרי המלחמה נגמרה...
ובדיוק בגלל דברים כאלה היה מכריז הכהן לפני המלחמה: הירא ורך הלבב יפנה וישוב לביתו. ומסבירים חז"ל: הירא מעברות שבידו. למרות שלא ישיתו עונש על חייל שעשה דבר כזה במהלך המלחמה, מלכתחילה מנסים לשלוח חיילים שלא יעשו דברים כאלה. שהיהדות מנסה לקלף את הגשמיות ואת הבהמיות מן האדם, כדי לזכך אותו לעולם הבא שכולו רוחניות וטוהר.
ואילו אצל האיסלאם, מעודדים לרצוח ולאנוס ולהיות יותר ויותר גשמי ובהמה, כדי להכניס אותו לעולם הבא שכולו בהמיות וזימה. דת של אורקים...
-
אציין עוד הבדל גדול מאד.
בתרבות הערבית אין ניצחון על שבט או עם יריב אם לא לקחת את בנותיו כשפחות מין.
יש ה"מהדרים" ואונסים את הנשים לעיני בעליהן והוריהן לאות ניצחון מוחץ.
באסלאן אין ציווי מפורש לאנוס את בנות האוייב אבל יש כאן פירצה (כמיטב המסורת המסלמית), וכשיש פירצה פועלים על פי מעשיו של מחמד (שהוא ה"דוגמא והמופת" לכל מסלמי), ומה עשה מחמד?
אנס את נשות השבטים היריבים, ולכן מאז כל ערבי שיוצא למלחמה לא באמת מרגיש ניצחון אלא אם כן הוא אונס את נשות האוייב.