HAYAMIN.ORG
חדשות ודיונים => דיון כללי => נושא נשלח על ידי: IRON_MAN על אוקטובר 04, 2012, 23:44:35
-
איך אתם מצליחים להתמודד עם כל הטומאה שיש בדורינו(פריצות,ניבולי פה,אלימות,שטויות מפה עד הודעה חדשה,אנשים מפוקפקים)? אני אישית זה ממש גורם לי לירידה בהרגשה הטובה של הקדושה.והבעיה זה שזה בכל מקום! רק כשאתה בבית אתה רגוע.בכלל איך אצליח לעבוד אם בכל מקום הטומאה שולטת? בכל מקום מרכזי כמו אוטובוסים ומרכזי ערים וקניונים יש בשפע את הדברים הללו.וזה קשה מאוד במיוחד שאתה גר בבית לא דתי.גם הסביבה הלכאורה קרובה לא מספקת לך את ההגנה הרוחנית הנדרשת.והכי מבאס אותי זה שאני משקיע מאמצים עילאיים על מנת למצוא אשה ועבודה שיתאימו לקריטריונים ואני לא מוצא.אני רוצה לעבוד במקום צנוע ומכובד ולהתחתן בכדי שיהיה לי יציבות רוחנית בכדי שאוכל להמשיך לעשות טוב.כרגע זה בלתי נסבל בלשון המעטה.הבדידות והסביבה הלא תומכת גורמות לך להיכנס לדכאון ולהתחיל לשנוא אנשים בגלל שהם כפויי טובה ואנוכיים למרות שאתה עוזר להם המון והם בשלהם עסוקים בבהמיות והנאות הרגע.כל הקטע הזה שאני לא מצליח להתקדם ושאנשים מקשים עלי גורם לי לשנוא אותם..זה לא מוזר? כי אם הקב״ה רואה שזה משחית אותי שאין לי יציבות(השנאה) אז איך זה שכלום לא זז למרות שזה למטרה טובה האשה והעבודה? כי בסך הכל כמה אני יכול להבליג ולשתוק? זה קשה מאוד גם להימנע כל היום מכל חטא וגם לעזור לכל העולם ואשתו וגם שידרכו עלייך.איך לא תבוא לי שנאה ותסכול? מצאתי את עצמי מתהלך ברחוב שומע מטאל ורוק ועובר ליד אנשים כאילו הם אוויר בשבילי.הם לא מעניינים אותי ולא מפחידים אותי אני רק רוצה להתנתק מחיכוך עם אנשים בגלל המקרה שקרה לי לפני חצי שנה.מאז אני מבין יותר ויותר שלהיות עם אנשים זה רק מדרדר רוחנית.למעט אנשים יראי השם ומוסריים שזה אחלה.החלום שלי זה למצוא עבודה צנועה ומכובדת וגם אשה יפה וטובה ולגור במקום לא עירוני ורגוע עם חבר׳ה כמוני.זה היה אחלה אם היינו גרים כולם באותו יישוב עם נשותינו.היינו יכולים לעשות חיים ולא להיחשף לצואה הרוחנית שמתחוללת בחוץ.אתם יודעים איך זה קשה? מאז שקרה לי הכמו מוות קליני אז אני נמצא במדרגה רוחנית מתקדמת וכל שינוי קטן מוריד אותי ומפחיד אותי כי אני חושש לחטוא וכעת אני יודע איזה מפחיד זה כי כאשר זה קרה לי נתנו לי להרגיש את אימת הדין מכל מה שעשינו בעבר.וזה כאמור לוקח ממני המון כוחות נפשיים המאבק התמידי הזה עם היצר הרע על כל שלוחותיו וגם כל יציאה מפתח הבית.אני לא רוצה שאנשים יבינו אותי ואני גם לא מחפש את זה.שיהיו אפילו הרבנים הכי גדולים.כל מה שאני מבקש זה רק יציבות למען השם בכדי שאוכל סוף סוף להיות רגוע ולהמשיך בעשייה החיובית למען העם היהודי ברוגע O0
-
יש ישובים דתיים/חרדים ששם יותר רגוע ויותר צנוע.
-
אבל בדרך כלל זה החברה הצעירים מתנהגים בבהמתיות הערסים נכון? למה הם מתנהגים ככה בבהמתיות כזו מחפירה? מה מביא אותם לשפל שכזה? של רע לשמיים ורע לבריות.הם מודעים לזה שהם טועים או שמבחינתם הם בסדר גמור שהם פוגעים באחרים וכל זה?
-
תצחק כמה שאתה רוצה אבל למרות שאני חילוני הבעת בדיוק את הרגשתי
-
מבחינה אישית הדבר שהכי קשה לי ביום יום הוא העניין של ניבול הפה ולשון הרע.
אני נופל בזה לעיתים קרובות (בעיקר משום שיש אנשים כל כך מטומטמים בעם הזה עד שאתה כבר לא יכול להתאפק ואתה מוצא את עצמך נכנס ל"קרב מילולי" עם מישהו אחר).
-
מבין אותך לגמרי.
זה מבאס, אבל תהיה אתה השינוי שתרצה לראות בישראל...וזה יגיע.
לחילוניות אין עתיד.
-
אם אין לה עתיד אז איך זה שכולם רודפים אחריה? בינתיים מה שאני רואה זה רצון עז להתיוונות.
-
מבחינה אישית הדבר שהכי קשה לי ביום יום הוא העניין של ניבול הפה ולשון הרע.
אני נופל בזה לעיתים קרובות (בעיקר משום שיש אנשים כל כך מטומטמים בעם הזה עד שאתה כבר לא יכול להתאפק ואתה מוצא את עצמך נכנס ל"קרב מילולי" עם מישהו אחר).
אני רוצה לספר לכם משהו.
גדלתי בבית חרדי. איפשהו בשנות הנעורים, באזור גיל 13, התחלתי לפרוק עול. בהתחלה זה היה דברים "קטנים". רציתי לראות עולם, להנות וכו'. לאט לאט סיגלתי לעצמי שפה מטונפת ועשירה בניבולי פה.
בגיל 17 הייתי מבסוט מעצמי כל כך שלא היה משפט בלי שני ניבולי פה עסיסיים.
ואז הגיעה שבת הגדול תשס"ה. באותו זמן לא שמרתי שבת אפילו. הייתי משועמם ונכנסתי לצ'אט של נענע.
כל הערסים חירפו וגידפו האחד את השני והאחת את השניה. הסתכלתי עליהם ותהיתי: ככה אני נראה?
החלטתי שאני מפסיק לנבל את הפה.
בהתחלה היה מאוד מאוד קשה. וכל פעם צריך לזכור לעצור את עצמך ולפעמים אתה לא זוכר. ובגלל שכולם מסביבך מדברים ככה, זה נכנס לך בראש כהמשך לגיטימי למשפט בלי שאתה מרגיש. אחרי חודש וחצי הצלחתי להגמל. היום, אני נקי, ברוך ה'.
עדיין לפעמים קורה שזה משתייך לי במשפטים במחשבה. לעיתים נדירות יותר, זה מחליק בדיבור. אבל באופן כללי, אני לא מוציא את המילים הללו. אלא אם כן יש צורך ענייני בשיחה.
בקרב מילולי, אפשר לענות היטב וחריף גם בלי לנבל את הפה. אפשר גם לא לענות. אני מתאמן על זה :old_azn:
גם הצעירים שאיירון מן מדבר עליהם.
יש כל מיני מקומות וכל מיני סוגי צעירים. ויש מקומות בהם הצעירים יותר מעודנים ופחות נוהגים לנבל את הפה.
-
איירון מן זה מה שהתשקרות רוצה שנחשוב...שזאת הנורמה, אבל להפך, בזמן האחרון הרבה יותר אנשים מתחזקים.
-
אני מתכוון לצעירים.לרוב מה שמעניין אותם זה הבלי העולם לא? נשים,כסף,כבוד,מכוניות.
-
תלך לשיעורי תורה,תסתכל מסביבך ותראה שרוב החוזרים בתשובה הם דווקא בני נוער.
יש תקווה!