HAYAMIN.ORG
שונות => מה שבראש => נושא נשלח על ידי: UM-96 על יולי 08, 2012, 13:30:39
-
אני בד״כ לא בחור רגשן אבל היום בשחרית בקינות ובתיקון חצות פשוט בכיתי כמו ילד קטן. ככה גם בתשעה באב שקראנו את מגילת איכה על הרצפה הדמעות פשוט לא הפסיקו. לא יודע איך להסביר את זה, כנראה הלב של היהודי םשוט קשור לירושלים...
-
ירושלים זה דבר שמרגש כל יהודי. הדבר שאני הכי אוהב על המכתבה שלי (חוץ מהמחשב) זה קישוט של ירושלים...
כל פעם שאני מדבר, שר, או חושב על ירושלים, אני מתרגש. זה בנשמה של כל יהודי.
-
אז זה לא רק אני אה?
דורות שלמים של יהודים נשאו עיניהם לירושלים והנה אנחנו קיבלנו את הזכות שהיא תהיה בידינו ומה עשינו? השארנו אותה לערבים... אם אבותינו היו מסתכלים עלינו עכשיו הם היו מאוכזבים מאין כמוהם.
-
כתבתי בפייסבוק ובעוד ויכוח שהיה לי היום עם מישהי על דוד ויהושע.
בפייסבוק זה היה על מישהי שטענה שדוד הלך לצבא. אז הסברתי לה שבצבא של דוד ויהושע, היו מחסלים את כל האורקים שלא היו מתפנים מיד מהארץ. בצבא של דוד ויהושע לא היו נשים. בצבא של דוד ויהושע לא ויתרו על ארץ ישראל.
במקום אחר זו הייתה מישהי שהחליטה שהיא לא צמה כי היא מסכימה עם הדעה של רבי יהודה הנשיא שלא רצה לצום בי"ז בתמוז. חצופה קטנה וכופרת בעיקר שכינתה את התורה "התורה שלך היא תורה של רציחות".
ולוואי והיינו זוכים להיות רוצחים כדוד המלך ויהושע בן נון. למחות את זכר עמלק וכל אויבי ישראל!
-
פששש גם היום בתיקון חצות עוד יותר גרוע פשוט לא יכולתי לעצור את הדמעות אני פשוט מופתע מעצמי(לא לרעה ח״ו דווקא לטובה).