HAYAMIN.ORG
חדשות ודיונים => דיון כללי => נושא נשלח על ידי: El Blanco על ינואר 12, 2012, 21:36:54
-
"מנהיגה של הכת הפילוסופית הרביעית - נעשה יהודה הגלילי. בכל שאר הדברים הכת מסכימה לדעתם של הפרושים, אולם אהבת החירות שאין לנצחה מצויה באנשי הכת הזאת, והם חושבים את האלהים לבדו למנהיגם ולריבונם. נקל להם לקבל על עצמם כל מיני מיתות משונות ומעשי נקמה בקרוביהם ובידידיהם ובלבד שלא לכנות שום אדם בשם אדון" - יוספוס פלאביוס ("יוסף בן מתתיהו")
הקנאים היו גיבורים, סמל הכבוד והשפיות היחידים בדורם.
-
הקנאים היו רוצחים, משוגעים ופורקי עול.
הסיקריקים היו מסתובבים בשווקי ירושלים כאשר בכנף בגדם מוסתרת ה"סיקרא". פגיון מתנקשים קטן. הם היו רוצחים אנשים במהירות ואז מצטרפים להמון שמתאסף סביבל הנרצח/הפצוע האנוש וצועקים ונבהלים עם כולם...
הקנאים שרפו את מחסני המזון של נקדימון בן גוריון, כלבא שבוע ובן ציצית הכסת. מחסני מזון שיכלו לספק מזון לאנשי ירושלים במשך 21 שנות מצור. הקנאים ניסו להכריח את כולם להלחם. אבל הם נלחמו מזי רעב, והובסו.
הקנאים טענו שאלוהים הוא ריבונם, כי לא רצו לשמוע בקול הרבנים. הם לא היו הראשונים וגם לא האחרונים שרצחו וביצעו כל עוולה בשם האלוהים.
הם לא דוגמא שצריך לאמץ.
-
חלקם היו אכן גיבורים, השם "הרע" שיצא להם הוא כתוצאה מהפילוג הרב שהיה ביניהם והלחימה שלהם אחד בשני. כמו כן יצאו באותה תקופה כמה וכמה משיחי שקר מבין הפלגים, אבל בו זמנית היו גם גיבורים גדולים שנלחמו עד המוות נגד הרומאים.
-
הקנאים שרפו את מחסני המזון של נקדימון בן גוריון, כלבא שבוע ובן ציצית הכסת. מחסני מזון שיכלו לספק מזון לאנשי ירושלים במשך 21 שנות מצור. הקנאים ניסו להכריח את כולם להלחם. אבל הם נלחמו מזי רעב, והובסו.
אנכרוניזם. מי ששרף את מחסני המזון היה בן בטיח (המכונה אבא סיקרא), והיה זה בזמן מצור אספסיאנוס, לפני ששמעון בר גיורא ויתר הסיקריים תפסו את הפיקוד.
-
אנכרוניזם. מי ששרף את מחסני המזון היה בן בטיח (המכונה אבא סיקרא), והיה זה בזמן מצור אספסיאנוס, לפני ששמעון בר גיורא ויתר הסיקריים תפסו את הפיקוד.
אבא סקרא לא היה סיקרי כשמו ? ומה עם הסיקרים שדקרו יהודים בשוק ?
-
אבא סקרא לא היה סיקרי כשמו ?
לא. יוספוס קושר בין הסיקריים לאלעזר בן יאיר, אלעזר בן יאיר ובני בריתו לא שלטו בירושלים באותה תקופה.
-
אבא סיקרא היה ראש הסיקריקים בירושלים. אלעזר בן יאיר היה גלילי.
-
הקנאים היו רוצחים, משוגעים ופורקי עול.
הסיקריקים היו מסתובבים בשווקי ירושלים כאשר בכנף בגדם מוסתרת ה"סיקרא". פגיון מתנקשים קטן. הם היו רוצחים אנשים במהירות ואז מצטרפים להמון שמתאסף סביבל הנרצח/הפצוע האנוש וצועקים ונבהלים עם כולם...
הקנאים שרפו את מחסני המזון של נקדימון בן גוריון, כלבא שבוע ובן ציצית הכסת. מחסני מזון שיכלו לספק מזון לאנשי ירושלים במשך 21 שנות מצור. הקנאים ניסו להכריח את כולם להלחם. אבל הם נלחמו מזי רעב, והובסו.
הקנאים טענו שאלוהים הוא ריבונם, כי לא רצו לשמוע בקול הרבנים. הם לא היו הראשונים וגם לא האחרונים שרצחו וביצעו כל עוולה בשם האלוהים.
הם לא דוגמא שצריך לאמץ.
ועדיין חז"ל תולים את חורבן הבית לא בקנאים ה"קיצוניים" אלא במתונים כמו רבי אבקולס שסירבו לשחוט את הבוגד בר קמצא אחרי הלשין על היהודים לרומאים.
חוץ מזה, הקנאים לא עשו שום דבר שבר כוכבא אחריהם לא עשה (בכל הקשור לרומאים). גם הוא היה משוגע, פורק עול ורוצח?
-
רבי זכריה בן אבקולס הוא לא האשם היחיד. הוא דוגמא לחסרון מסויים. קמצא ובר קמצא שהביאו למקרה של רבי זרכיה בן אבקולס, גם מוזכרים. "אקמצא ובר קמצא חרבה ירושלים".
חז"ל בהחלט מאשימים את הקנאים הקיצוניים. שאילולא המרד שלהם הבית לא היה חרב. אילולא היו מבעירים את מחסני המזון של שלושת עשירי ירושלים, היו יכולים לעמוד במצור.
ובר כוכבא...
בר כוכבא לא ניהל לו כדרך חיים רצח יהודים אחרים ברחובות. בר כוכבא לא ניהל מלחמת כנופיות מול בר דרומא. רבי עקיבא היה בטוח שבר כוכבא הוא המשיח, עד שהרג תלמיד חכם. יש הבדלים גדולים בין בר כוכבא לבריוני ירושלים...
דבר אחרון.
הבעיה עם רבי זכריה בן אבקולס הייתה לא שסירב לשחוט את הבוגד, אלא שסירב להקריב את הקרבן בעל המום ובכך הרגיז את הקיסר.
-
קרנף, עירבבת כאן דייסה סמיכה.
מפאת קוצר הזמן נבצר ממני להראות עד כמה אתה טועה, אבל אסתפק בזה שכמעט כל מילה בתגובה שלך אינה נכונה עובדתית והיסטורית.
-
אחכה שיהיה לך זמן, על מנת שתסביר לי במה טעיתי ואיזו דייסה רקחתי.
-
ובר כוכבא...
בר כוכבא לא ניהל לו כדרך חיים רצח יהודים אחרים ברחובות. בר כוכבא לא ניהל מלחמת כנופיות מול בר דרומא. רבי עקיבא היה בטוח שבר כוכבא הוא המשיח, עד שהרג תלמיד חכם. יש הבדלים גדולים בין בר כוכבא לבריוני ירושלים...
להשוות בין צדיק יסוד עולם כמו רבי אלעזר המודעי ליודנראט צדוקי חובב רומאים כמו חנן בן חנן? בחייך.
דבר אחרון.
הבעיה עם רבי זכריה בן אבקולס הייתה לא שסירב לשחוט את הבוגד, אלא שסירב להקריב את הקרבן בעל המום ובכך הרגיז את הקיסר.
"ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו" (גיטין נה:נו) ורש"י מפרש "עוותנותו - סבלנותו שסבל את זה ולא הרגו"
-
אותי לימדו:
ענוותנותו: שהיה אב בית הדין. ואב בית הדין ראוי להשמיע את דעתו אחרון, שאילו משמיע את דעתו ראשון, מפאת מעלתו שגדול משאר הדיינים הרגילים, לא חולקים עליו. אך הוא בענוותנותו חשב את עצמו כשווה לשאר הדיינים ואמר את דעתו בראשונה שאסור להקריב את הקרבן, ושאר הדיינים לא יכלו לחלוק עליו. וכך נפסק הדין.
לא השוויתי בכלל בין רבי אל עזר המודעי לבין חנן בן חנן! ציינתי רק שרבי עקיבא היה בטוח שבר כוכבא הוא המשיח עד שהרג את רבי אלעזר המודעי. הכינוי שאנחנו מכנים אותו כיום, בר כוכבא, הוא בגלל הפסוק דרך כוכב מיעקב שקרא עליו רבי עקיבא.
בסך הכל ציינתי שבזמן החורבן הקנאים ניהלו המון מלחמות כנופיות בינם לבין עצמם, רציחות ברחובות וקרבות פנים מול פנים בסימטאות. אבא סיקרא, שמעון בר גיורא, יוחנן מגוש חלב וכו'...
תופעה שלא שמעתי עליה בתקופת בר כוכבא.
בתקופת החורבן כמעט כל התנאים היו נגד הלחימה. הם היו בגישה של "תן לי יבנה וחכמיה".
בתקופת בר כוכבא היו המון תנאים שתמכו בו.