HAYAMIN.ORG
יהדות ותורת ישראל => שֻׁלְחָן עָרוּךְ וְהָרַעְיוֹן הַיְּהוּדִי => נושא נשלח על ידי: m4a1 על אוקטובר 24, 2011, 00:22:36
-
אני יודע שיש הרבה פרשנים ורבנים שנחשבו לגדולים, אבל מה נותן להם את הסמכות להוציא הלכות? התורה ניתנה בסיני והיא דברי אלוהים, למה ללכת אחרי רבנים?
-
כדי שידריכו אותנו בדברים שאנחנו לא יודעים או לא מבינים.
-
כדי שידריכו אותנו בדברים שאנחנו לא יודעים או לא מבינים.
כן אבל מאיפה הסמכות הזו? הרי זה לא שהם גילו משהו שלא ידעו בעבר, זה לא נגיד שהם מצאו נוסחה חדשה או משהו כזה, הם פשוט הסיקו מסקנה, מדוע המסקנה שלהם נחשבת יותר מאשר מסקנה אחרת? למה לא להיצמד לכתוב?
-
על התורה שבעל פה שמעת?
-
כן, אז?
-
אני יודע שיש הרבה פרשנים ורבנים שנחשבו לגדולים, אבל מה נותן להם את הסמכות להוציא הלכות? התורה ניתנה בסיני והיא דברי אלוהים, למה ללכת אחרי רבנים?
על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל (דברים יז יא)
-
בס"ד
אמונת חכמים
http://www.hidabroot.org/MediaDetail.asp?MediaID=9223
http://www.hidabroot.org/MediaDetail.asp?MediaID=12251
-
כן אבל מאיפה הסמכות הזו? הרי זה לא שהם גילו משהו שלא ידעו בעבר, זה לא נגיד שהם מצאו נוסחה חדשה או משהו כזה, הם פשוט הסיקו מסקנה, מדוע המסקנה שלהם נחשבת יותר מאשר מסקנה אחרת? למה לא להיצמד לכתוב?
הסמכות נובעת משנים של לימוד תורה.
לדוגמא - למה אתה מקשיב לרופא שאומר לך ליטול תרופה כזו או אחרת כשאתה חולה? (הרי אתה סומך עליו משום שהוא למד שנים רפואה)
-
הסמכות נובעת משנים של לימוד תורה.
לדוגמא - למה אתה מקשיב לרופא שאומר לך ליטול תרופה כזו או אחרת כשאתה חולה? (הרי אתה סומך עליו משום שהוא למד שנים רפואה)
לא הבהרתי את עצמי, מדוע למשל שרבנים מנסים להעביר נקודה הם פונים למקורות כמו הרמב"ם? אני בטוח שהיה תותח אבל עם כל הכבוד לו, הדעות שלו זה לאו דווקא דברי ה'.
-
לא הבהרתי את עצמי, מדוע למשל שרבנים מנסים להעביר נקודה הם פונים למקורות כמו הרמב"ם? אני בטוח שהיה תותח אבל עם כל הכבוד לו, הדעות שלו זה לאו דווקא דברי ה'.
אין לי תשובה חד משמעית (אני מקווה שלמישהו כאן יש), אבל אני מניח שזה בגלל כמו שאמרת (שהוא היה תותח על).
ובנוסף - אל תשכח שבתקופתו של הרמב"ם לא היו פילוגים גדולים בין אשכנזים וספרדים, ובין חרדים לשאר (כמדומני שבכלל לא היו דברים מהסוג הזה אז).
אז כנראה שמשום שפסיקותיו וכתביו של הרמב"ם היו קונצנזוס בקרב כל היהודים דאז, אז גם רבנים בדור היתום של היום מעדיפים לעיין בפסיקות של הרמב"ם לפני שהם פוסקים בנושא כלשהו.
-
רבותי, זה הולך להיות חופר. רק למי שיש לו סבלנות.
ישנה צורה מסויימת בה בנויה הוראת התורה, לימודה ושמירת מצוותיה.
יש שני חלקים, תורה שבכתב תורה שבעל פה.
תורה שבכתב כוללת נבואות שנאמרו מפי הגבורה או ספרים שנכתבו ברוח הקודש. כל אלה דברי אלוקים שאין בהם סברה ואין בהם ניתוח ופלפול. הכל ברוח הקודש ובנבואה.
התורה שבכתב עצמה בנויה בארבעה חלקים, שגם הם עשויים רבדים רבדים עד שאמרו חכמינו ששבעים פנים לתורה. ארבעת החלקים המוגדרים הם פשט רמז דרש וסוד. פרד"ס.
מטבע הדברים, רמזים, דרוש וסודות, לא מובנים בקלות מקריאה פשוטה של הטקסט התנ"כי. גם הפשט, בהיותו נקרא מתוך ספר מורכב, יכול להיות מובן בכמה אופנים. לכן יש את התורה שבעל פה שבאה להסביר לנו כיצד ללמוד וכיצד להבין וכיצד לפרש כל פסוק בכל הדרכים שבהן נלמדת ונדרשת התורה.
החלק הכי קדמון של התורה שבעל פה שנמסר לנו כיחידה מסודרת הוא המשנה. המשנה מחולקת לשישה סדרים שמקיפים את תחומי החיים של האדם היהודי. במשנה מופיעות ההלכות בלשון מדוקדקת ומקוצרת ביותר עד שכל מילה משפיעה וכל מיקום של מילה משפיע. לפני שארחיב בהסבר על המשנה, אציין את מסכת אבות שזו מסכת יחודית ביותר מבין שאר המסכתות שבמשנה. בשונה ממסכתות אחרות שהן ספרי הלכה נטו, במסכת אבות אין הלכות פסוקות ומפורשות אלא הנהגות טובות ודברי חוכמה שלפיהם כדאי לאדם היהודי לנהוג על מנת לנהל את חייו בצורה טובה יותר ומוסרית יותר.
ישנם המון דברים במסכת אבות שאם לא תקיים, לא עברת עברה. אבל הפסדת.
דבר החוכמה הראשון המופיע במסכת אבות הוא כדלקמן: משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה.
כאן מלמדת אותנו המשנה עקרון גדול וחשוב. התורה היא לא כלי משחק ולא חומר ביד היוצר. התורה היא כלי חמדה שמועבר בזהירות מדור לדור בדיוק כפי שנמסר מדור קודם. בכל דור ודור יש את הרבנים הגדולים שנקראים מעתיקי השמועה. אלה אנשים שישבו כל ימיהם בבית המדרש. אנשים שלמדו מרבותיהם ולא למדו לבד. אנשים ששימשו תלמידי חכמים ולמדו מפיהם ומהנהגתם במשך שנים רבות עד שהפכו לחכמים בעצמם. את התורה שלמדו, הם מוסרים לתלמידיהם בדיוק כפי ששמעו ולא מוסיפים מעצמם מאומה.
בחזרה למשנה. המשנה כפי שאמרתי, היא חלק מן התורה שבעל פה. באותם ימים אנשים למדו את התנ"ך מן הספרים, וידעו בעל פה את הפירושים, את ההלכות וההנהגות הנדרשים והנלמדים מכל פסוק.
לקראת סוף תקופת התנאים, לאחר חורבן בית שני ומרד בר כוכבא, ראה רבי יהודה הנשיא שמחמת הצרות התורה משתכחת מישראל. לאנשים היה קשה ללמוד ולזכור את כל ההלכות. אסף רבי יהודה הנשיא את ההלכות כפי שנלמדו ונפסקו על ידי התנאים וקיבץ אותן בתוך שישה סדרי משנה. ששת סרי המשנה הן קיצור נמרץ של ההלכות ולא נועדו להיות ספר הלכה סופי כי אם מפתח מקוצר שקל ללמוד בעל פה ולזכור את המשמעות והרמזים שבלשון המשנה.
מתקופתו של רבי יהודה הנשיא ועד ימיהם של רבינא ורב אשי, לומדי התורה ידעו את המשניות ולמדו אותן על פי דרך פירושן עם המשמעויות וההרחבות הנלמדות מתוכן. עד ימיהם של רבינא ורב אשי, גם צורת הלימוד הזו החלה להשתכח מן העם. אנשים התקשו לזכור את המשניות ואת דרך פירושם. אז העלו רבינא ורבאשי על הכתב את צורת לימודם של האמוראים את המשנה, את הפירושים שנמסרו להם שעל פיהם ידעו להבין למה המשנה מתכוונת במשפטיה הקצרים. צורת הלימוד המורחבת והמתדיינת הזו נקראת גמרא.
לאחר שנחתם עידן הגמרא הייתה תקופת ביניים שנקראת תקופת רבנן סבוראי. הסבוראים סידרו את הגמרא ועמלו להבין ולפסוק ולסדר.
תקופת הסבוראים הייתה קצרה ומשנסתיימה באה תקופת הגאונים.
בתקופת הגאונים חלו תהפוכות בעולם ומרכזי התורה עברו מארץ ישראל ובבל אל מערב אירופה. הגאונים עסקו בפירוש התלמוד בקיצור ולא בהרחבה.
סוף תקופת הגאונים ותחילת תקופת הראשונים הביאה כמה מן השמות המפורסמים והבסיסיים ביותר ביהדות. ראשוני הראשונים עסקו בפירוש רחב וברור לתורה על כל חלקיה, תנך, משנה וגמרא. הרמב"ם הרא"ש והרי"ף אף עסקו בפסיקת הלכה למעשה. במפעל כביר שמלווה עד היום כל יהודי, הניחו הרמב"ם והרא"ש שני מבנים של ספרות הלכה שמנחים את כל ספרות ההלכה שהופיעה בדורות שלאחר מכן.
הי"ד החזקה של הרמב"ם. ספר הלכה מקיף וברור שמחולק לארבעה עשר נושאים ראשיים וארבעה טורים של הרא"ש שמחולק לארבעה עמודי יסוד.
הרמב"ם והרא"ש, בהתבסס על ידיעתם המקיפה את התנ"ך, המשנה והגמרא, אספו מכל מאגר הטקסט העצום של הגמרא את המסקנות וההלכות הסופיות. בלי דיונים, בלי הרבה מלל, הניחו שני הענקים הללו כללים ברורים. את זה עשה, את זה אל תעשה!
עברו שנים ונוספו דעות וספרי הלכה על השלד של ארבעה טורים או של הי"ד החזקה. אבל כולם נושאי כלים ופרשנים.
כשרב מנסה להעביר ודה, הוא לא יעביר אותך את המסלול המייגע של הפסוק בתורה, המשנה שמדברת על זה, כל דיוני הגמרא בנושא עד למסקנה, ואז ההלכה שזיקק הרמב"ם מן המסקנה. הרב מעביר לך פסיקה חדה וקלה על מנת שתדע מה לעשות.
כמובן שאנחנו לא ראש קטן. ולכן מצווה על כל יהודי ללמוד את התורה ולהיות בקיא בכל המסלול הארוך הזה. אבל עד שנהיה גדולים כל כך, אנחנו צריכים מפתח הלכות ברור וקצר שיאמר לנו בפשטות מה לעשות בכל מצב.
-
ועכשיו ממש בקצרה.
אף אחד לא הולך אחרי רבנים כי הם ממציאים דברים. כשהרמב"ם אומר משהו, זה לא הדעות שלו.
אנחנו הולכים אחרי רבנים, כי זה מה שהם למדו מרבותיהם. ורבותיהם מרבותיהם עד משה רבינו שלמד מפי הגבורה.
כשהרמב"ם אומר משהו זה דברי ה' בדיוק. דברי ה' שעברו מיד ליד במשך השנים ונמסרו מרב לתלמיד ומאב לבן עד שעלו על הכתב בצורה מסודרת ויפה.
זה לא פרשנים שיושבים ומנסים לבקר בקוצר דעתם את הטקסט המקראי הסתום. אלה אנשים שיש בידם את המפתח לצופן, מאת זה שכתב את הצופן, והם מפרשים לך כיצד לקרוא ולהבין את הצופן, כפי שפירשו להם מוריהם שקיבלו אותו מן המקור הראשון והאמיתי.
מקווה שהייתי מובן ולא חפרתי יותר מדי.
-
רבנים שממציאים דברים הם לא רבנים.
כל פסקי ההלכה באים מהתורה עצמה והתורה שבעל פה, פוסקי הלכות ורבנים גדולים פוסקים רק ע"פ דעת תורה ותאמין לי שאנשים בדרגה שלהם יודעים מה הם עושים.. "עשה לך רב".
כל ההלכות וכ' באים מהתורה שבע"פ ואנחנו מקבלים הכל בשולחן ערוך שהוא כמו שולחן ערוך לפנינו ואנחנו לא צריכים לעבוד קשה..:)