HAYAMIN.ORG
חדשות ודיונים => דיון כללי => נושא נשלח על ידי: El Blanco על ספטמבר 05, 2011, 21:48:31
-
שבוע שעבר, איזה "רב" העביר הרצאה ביהדות בשדמה. איזה "רב" בלבל בשכל על גאולה ועל משיח. ואז, ביום ראשון, חבורת פוליטיקאים "לאומיים", כביכול "יהודים" באו, הסתובבו והצטלמו למצלמות. היום, תהיה הרצאה שוב, על ידי "רב אחר". בינתיים, אולי היו כמה פיקניקים, גם. בין העוגיות והנאומים, אני בטוח שהגוים הערבים שבונים מתחת לשדמה רועדים... מצחוק וזלזול.
אם אתם רוצים לדעת מדוע הגוים באמת מטילים ספק על בעלותנו על ארץ ישראל, תסתכלו על שדמה.
יהודי יקר, בוא נדמיין. דמיין שבא עבריין ומטיל טרור בשכונה שלך. ואז הוא בא אליך ואומר "אני שוחר שלום. הייתה לנו אי הבנה. תן לי את הזכות על חצי מאשתך ויהיה לנו שלום. אתה תהיה איתה ביום ראשון, שני ושלישי ואני אהיה איתה ביום רביעי, חמישי ושישי. נהיה איתה ביחד בשבת כדי שיהיה לנו אותו זמן איתה." נגיד שכל השכנים שלך הסכימו שאתה, למען השלום, חייב לתת לעבריין את אשתך. הם מתאספים סביב הבית שלך, קוראים לך מחרחר מלחמה ומכשול לשלום ודורשים וצורחים שתתן את אשתך לטובתה של השכונה כולה.
האם תתן את אשתך למען השלום? כמובן שלא! אתה אוהב את אשתך ולעולם לא תתן אותה לזר. זה לא משנה מה השכנים חושבים או לא חושבים, זה לא משנה איזה הסכמים הם מציעים, זה לא משנה מה התוצאות. אתה לא נותן מה שאתה אוהב.
עכשיו בוא נדמיין עוד. נגיד שאיזה עבריין בא ומתחיל לאנוס את אשתך. האם תעמוד בצד ותנאם נאומים יפים על כמה אתה אוהב אותה? האם תכתוב לה שירי אהבה בזמן שהעבריין מחלל ופוגע בה? לא! אתה תגן על אשתך. זה לא משנה אם הוא גורילה במשקל 150 ק"ג ואתה חננה עם צוואר של עיפרון וסנטר מזכוכית. לא משנה אם יש לו רובה ולך אין כלום. לא משנה מי צועק עליך לעמוד מהצד שאתה לא "תוסיף לאלימות". זה לא משנה אם אתה הולך למות. אתה נלחם כדי להגן על מה שאתה אוהב. מה שאתה אוהב יותר יקר לך מהחיים עצמם! אתה נחם ואתה מת בשביל להגן על מה שאתה אוהב!
ומה לגבי מולדת? איך אדם מתייחס למולדתו, אדמת אבותיו, אדמה שהוא אוהב? האם הוא מציע לתת חלקים ממנה למען השלום? לא! לא! מיליון פעמים לא! אינסוף פעמים לא!
אתה לא מתפשר על ארצך. זו אדמתך. היא קדושה. היא יותר חשובה מחייך, יותר יקרה לך מחייהם של מיליונים, מחייהם של חברים וקרובי משפחה ונשים וילדים וזקנים. זוהי המולדת. אתה אוהב אותה. אתה לא מוותר עליה. לא עיר, לא עיירה, לא כפר, לא אי ולא שדה ולא אבן ולא פיסת אבק ולא חלקיק דשא! לא מילימטר! כלום! לעולם לא! לא לשלום, לא להבטחות שלום, לא להסכמי סחר, לא הלוואות ולא לכל עשירי העולם. אם אתה מוכן לחתוך אותה היום, זוהי לא מולדתך! היא לא קדושה בשבילך. אתה לא אוהב אותה. אם מישהו שטוען שהוא חלק מעמך אבל מסכים לתת רבע מילימטר מאדמתך, הוא לא עמך. אתה לא לעולם לא מקשיב לבוגדים שמציעים למסור כל חלק מאדמתך לא משנה מאיזה סיבה. אתה בודאי לא נותן להם לשבת בכסא של שר, ללכת ברחובות ללא פחד, לשלוט על התקשורת.
בדיוק מאותה סיבה, ציבור נורמלי לא סובל צבאות וממשלות ותקשורת שמתירים או קוראים למסירת חלקי המולדת. העם מורד. הם מתפרעים ברחובות. הם תולים בוגדים על עמודי חשמל, גם אם יצטרכו לתלות חלק גדול מהעם.
וכשזר פולש למולדת, מה עם נורמלי עושה? האם הם עומדים בשקט ונואמים נאומים יפים כשהאויב כובש חלקים מאדמתך ופותח חנויות כאילו זה ביתו? לא! הם נלחמים!
http://virtualjudah.wordpress.com/2009/07/03/where-is-the-love/
-
דוגמא מדהימה, אני ישתמש בה!
תודה.
-
בס"ד
יפה מאוד צריך להשתחרר מהעול של הערב רב השמאלני הבוגדני
-
יפה מאוד O0
-
זו אחת מהכתבות היפות ביותר שקראתי O0
-
עניין חלוקת הארץ מזכיר מאד את סיפור משפט שלמה, כאשר האם האמיתית הסכימה שהתינוק שלה יימסר לאחרת ובלבד שיישאר שלם.
מי שמסכים לגזירתה של ארץ ישראל משול לאותה אישה שהסכימה לגזירת התינוק מסיפור משפט שלמה.
-
עניין חלוקת הארץ מזכיר מאד את סיפור משפט שלמה, כאשר האם האמיתית הסכימה שהתינוק שלה יימסר לאחרת ובלבד שיישאר שלם.
מי שמסכים לגזירתה של ארץ ישראל משול לאותה אישה שהסכימה לגזירת התינוק מסיפור משפט שלמה.
חולק עליך אחי,
קודם כל יש הבדל, במקרה של משפט שלמה, התינוק אכן היה נשאר שלם וזוכה לגדול ולהמשיך בחייו.
כאן אם חס וחלילה נוותר חס וחלילה על הארץ רק כדי שהיא "תשאר שלמה" אז קודם כל היא לא, הגויים והישמעאלים הנאצים יטמאו אותה יהרסו אותה, ואנחנו לא נוכל להסתדר בשום מקום אחר בעולם, וגם נעבור על איסור כמובן.
והיום,
היום המצב שונה, היום המדינה היא לא כאמא אוהבת לתינוק, היא יותר כאמא שרוצה שהתינוק יחתך (באופן לא שווה), חצי לנו חצי ל"פלסטינים" (ספק על חצי לנו) ולא אכפת לה אם התינוק ימות ויתבוסס בדם שלו, העיקר היא תהיה הצודקת והנאורה.
-
אהבתי ביותר כ"כ נכון ..
-
חולק עליך אחי,
קודם כל יש הבדל, במקרה של משפט שלמה, התינוק אכן היה נשאר שלם וזוכה לגדול ולהמשיך בחייו.
כאן אם חס וחלילה נוותר חס וחלילה על הארץ רק כדי שהיא "תשאר שלמה" אז קודם כל היא לא, הגויים והישמעאלים הנאצים יטמאו אותה יהרסו אותה, ואנחנו לא נוכל להסתדר בשום מקום אחר בעולם, וגם נעבור על איסור כמובן.
והיום,
היום המצב שונה, היום המדינה היא לא כאמא אוהבת לתינוק, היא יותר כאמא שרוצה שהתינוק יחתך (באופן לא שווה), חצי לנו חצי ל"פלסטינים" (ספק על חצי לנו) ולא אכפת לה אם התינוק ימות ויתבוסס בדם שלו, העיקר היא תהיה הצודקת והנאורה.
לא הבנת את מה שכתבתי.
התכוונתי שאנחנו צריכים להיות כמו האם האוהבת שהעדיפה שבנה יישאר שלם, ובמקביל להילחם על שלמות הארץ במקום לוותר עליה.