HAYAMIN.ORG
חדשות ודיונים => דיון כללי => נושא נשלח על ידי: דוקא_כך על פברואר 01, 2008, 03:35:42
-
חברים יקרים – ה' עמכם!
" וְאִם-אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת-אֲדֹנִי..." (משפטים כא-ה)
זה עתה תם לו אפוס היציאה ממצרים, מבית העבדים. כבר הגענו אל הר סיני וקיבלנו את תורת החירות. והנה צוללת פרשתנו אל הפרטים – אל הת'כלס – "גן העדן" – כידוע - מצוי בפרטים הקטנים. ומה הדבר הראשון שאנו עוסקים בו? בדיני עבדות. מתברר שהעבדות היא פיתוי לא קטן. החירות והאחריות באים בכפיפה אחת – העבדות היא מפלטו של החושש מנשיאה באחריות, של החושש להנהיג. הציבור האמוני חושש מאוד להנהיג ומגלה בכך שאינו באמת מאמין בתרבותו שלו. כי אם התורה היא תורת אמת – אז ממה יש לפחד? מדוע האינטואיציה של אהוד ברק עדיפה על זו של אדם מאמין, השומר תורה ומצוות?
האם אין בהתנהגות זו של הציבור האמוני, בחוסר הנכונות ליטול אחריות ולהנהיג את עם ישראל, משום חילול ה'? האם אין בהתנהגות הזו מצד כל המגזרים הדתיים – הודאה בכך שתורת ישראל אינה רלוונטית לענייני מדינה ולאום?
"אהבתי את אדוני". גם אם הוא חובט בי מדי פעם – האהבה תנצח... – העיקר שאשאר עבד. גם כשהאהבה הזו מביאה לחורבן נורא, לדם ואש ותמרות עשן – גם כשזה כבר לא עניין תיאורטי, גם כשכבר כולם רואים לאן מובילה ה"אינטואיציה" של מי שאין לו א-לוהים – גם אז "לא אצא חופשי..."
מי שאוהב את אדונו לא רוצה לצאת מהגדרות. לא מהגדרות של כפר מימון, לא מהגדרות המגזריות, לא מהגדרות הפוליטיות. הוא מוכן להחליף אדון משמאל באדון מימין – הוא אפילו מוכן לעבוד קשה בשביל להחליף אדון אחד באשליה של אדון טוב אחר. הוא עבד קשה כדי להמליך את נתניהו במקום פרס, ואת שרון במקום ברק – ואז הוא שוב עבד קשה, הפעם כדי להמליך שוב את נתניהו במקום שרון, ושוב עבד כדי להמליך עליו את נתניהו במקום את סילבן ...
אבל לקחת אחריות? להיות אדון לעצמו, לקחת אחריות על הסובבים אותו? להנהיג?
הגיע הזמן להשתחרר מסינדרום "אהבתי את אדוני..."
שבת שלום,
משה פייגלין
יציאת עזה – מסקנות ולקחים
אחרי שלושה ימים דווחו סוכנויות האו"ם שכמחצית מתושבי רצועת עזה – כחצי מליון בני אדם – כבר עברו בפרצת מעבר רפיח אל עבר מצרים. בלי שום אלימות, בלי משאיות, בלי חיילים שגוררים תושבים מבתיהם (את זה מותר לעשות כידוע רק ליהודים...) – כך באופן וולונטרי לחלוטין - טרינספרה אוכלוסיית עזה את עצמה ועברה אל המדינה הערבית השכנה.
האם היה זה המצור הישראלי שהביא את העזתים אל סף רעב ובריחה מבתיהם? כמובן שמדובר בשטות גמורה. רעב לא נוצר בתוך 24 שעות. ובכלל – הרי לא היה האמת מצור! ישראל צמצמה מעט את אספקת הסולר – החשמל הישראלי המשיך לזרום, כך גם הגז לבישול – ישראל לא שנתה שום דבר בצורה משמעותית. מה שהתברר הוא שאם היה מצור – היה זה מצור מצרי – לא מצור ישראלי. מאז הסכם ה"שלום" עם מצרים – טיפחה מצרים את עזה כפצצת זמן מתקתקת לפתחה של ישראל. מצרים מנעה מעבר ברפיח – מלבד כמובן ממעבר מאסיבי של חומרי נפץ וכלי נשק שונים. בשונה ממצרים – ישראל העבירה לעזתים – גם נשק וגם את כל שאר הדברים שהאוייב זקוק להם כדי להתקיים – כלומר חשמל, מים דלק וכו". כשעלה החמאס לשלטון – העברת הנשק נותרה בידי המצרים בלבד – וכל השאר בידי הישראלים.
לפתע התבררו שתי עובדות יסוד:
א – הפתרון לערביי עזה הוא במצרים. המצרים הם אלו שעוצרים בעד אחיהם מלמצוא לעצמם עתיד טוב יותר בקרב בני עמם.
ב – כדי להניע את האוכלוסייה הערבית בארץ ישראל אל ארצות ערב, אין צורך בשום התערבות אקטיבית של ישראל.
כשהם רוצים הם עושים זאת לבד ביעילות רבה. כל שנותר הוא לשכנעם לעשות זאת. כיוון שאנו התבטלנו ונמנענו מכך – עשה עבורנו בורא עולם את מלאכת השכנוע. היום, רוב תושבי יש"ע הערביים, הן ברצועת עזה והן ביהודה ושומרון – מבקשים להגר. כל שצריך לעשות הוא לאפשר להם, ולעודד אותם לעשות זאת.
-
מאמר נחמד.
אני מסכים עם פייגלין בנושא הזה,הערבים אפילו בלי כסף ייעזבו כי לא טוב להם פה עם כל התנאים שהישראלים נותנים להם.
ערבי בדר"כ אוהב כסף,רכבים,בחורות וכל מיני הבל הבלים והוא אף פעם לא מלא ממש כמו בהמה.
המסוכנים הם המשכילים שאותם גידלו הממסד הישראלי ע"י כספי הציבור היהודי,כל אותם סטודנטים ערבים הם הלאומניים שממריצים את פשוטי העם.
הערבי הפשוט איכפת לו אדמה או "פלשתין" ? עם כל הצער שבדבר ישראלי גם מתהג באותה צורה,האדמה היא לא חשובה לו כל כך,היא חשובה לו מקליפורניה או לוס אנג'לס.
בסופו של דבר אנחנו ננצח זה כל כך צפוי, השאלה איך ננצח? O0 נקבל את הניצחון בייסורים או שנקבל אותו ללא ייסורים?