מתוך ויקיפדיה, תיתרכזו בחלקים שבהם מוזכרים היהודים ,

ב-7 באוקטובר 1916, מיצה היטלר את מנת המזל שלו: הוא נפגע ברגלו מרסיס של פגז בקרב על הסוֹם והועבר לאשפוז בגרמניה. זו הייתה הפעם הראשונה מחוץ לחזית מזה שנתיים. לאחר שהחלים, נסע לטייל בברלין, ולאחר מכן הוצב לתפקיד קל במינכן. במינכן נדהם היטלר לראות את האדישות של האנשים כלפי המאמץ המלחמתי. מאוחר יותר, הוא נטה לתלות את האשם ביהודים, בהם ראה קושרי קשר נגד המאמץ המלחמתי הגרמני.

כדי להתרחק מהאזרחים הלא אכפתיים, ביקש היטלר לשוב אל חבריו בחזית ונשלח לשם במרץ 1917. אחרי שבדצמבר 1914 קיבל היטלר את אות "צלב הברזל" מדרגה שניה, הוא קיבל באוגוסט 1918 את אות צלב הברזל מדרגה ראשונה, עיטור נדיר למדי לחייל שאינו קצין (דרגתו של היטלר הייתה רב טוראי, קורפורל). האירוניה היא, שאת ההמלצה לצלב הברזל נתן מפקדו של היטלר, שהיה יהודי, עובדה שהיטלר השתדל להסתיר בשנים שלאחר מכן. על אף שהיה חייל טוב, לא נחשב היטלר מתאים לפקד כקצין, גם מטעם היעדר רכוש, דבר ששימש עדיין באותה תקופה אלמנט חשוב בקביעת אפשרות קידום בדרגה.

ככל שהתקדמה המלחמה והכף הלכה ונטתה כנגד הגרמנים, נטה היטלר יותר ויותר למרה שחורה. הוא היה יושב בפינה שלו באוהל, ופתאום מתחיל להשתלח ב"יריבי גרמניה", היהודים והמרקסיסטים. באוקטובר 1918, בעקבות מתקפת גז בריטית ליד איפר (Ypres), סבל היטלר מעיוורון זמני ונשלח לטיפול בבית חולים צבאי.

ב-10 בנובמבר 1918 נכנס כומר זקן לאולם שבו שכב היטלר והודיע, שהמלחמה הסתיימה. גרמניה הובסה. הקייזר וילהלם השני הודח ובית הוהנצולרן נפל. גרמניה הקייזרית הפכה לרפובליקת ויימאר. היטלר תיאר את תחושותיו במיין קמפף: "ואז חלפו ימים נוראים, ונוראים יותר היו הלילות. ידעתי שהכל אבוד... בלילות אלו השנאה בי גברה, השנאה אל אותם אלה האחראים לתבוסה". לדעת היטלר, האחראים לתבוסה היו הפוליטיקאים בגרמניה, ובעיקר -- היהודים.

תחושתו זו של היטלר לא הייתה חריגה בקרב גרמנים אחרי המלחמה. הסכם ברסט-ליטובסק עם ברית המועצות היה נוח לגרמניה ואף חיסל את הלחימה בשתי חזיתות. במערב, אחרי תחילת מתקפת אביב 1918 היו הכוחות הגרמנים רחוקים רק מאה ועשרים קילומטרים מפריס. הנצחון נראה בהישג יד, עד שהקייזר וילהלם השני אף הורה להפוך את יום ה-24 במרץ בו הופגזו פאתי פריז ליום של חג לאומי בגרמניה.

אך גרמניה כבר עמדה על סף אובדן גמור. האבדות שספגה במתקפה, הגעתם של כוחות אמריקניים לחזית לקראת סוף המלחמה וכשלון המתקפה השנייה על המארן ביולי 1918 הותירו אותה על עברי פי-פחת. לפי הערכות, כשישה מליון גרמנים נהרגו או נפצעו במלחמה, כרבע מכלל הגברים הכשירים במדינה כולה.

השמועות על התמוטטות קרובה והולכת נפוצו בכל מקום, מלוות בהפגנות אנטי-מלחמתיות, נטישות ועריקות והתמוטטות של כוחות בחזית. הגנרל לודנדורף, ששימש בפועל דיקטטור בגרמניה מאז 1916 ביחד עם הגנרל הינדנבורג, החליט בצעד דרמטי להעביר את הסמכות להחליט על הפסקת אש (היינו, כניעה) לפרלמנט, הרייכסטאג. כאשר זה החליט באופן טבעי והכרחי לחתום על הסכם הפסקת האש, שינה לודנדורף את טעמו באופן מיידי והחל טוען כי גרמניה נכנעה בגלל שהפוליטיקאים "תקעו סכין בגב האומה."

מה יש כאן בעצם בפיסת מידע זו? מידע על היטלר בעת שירותו במלחמת העולם הראשונה, שכבר אז האידיאולגיה הנאצית ושנאת היהודים החלה להתבשל במוחו של המטורף.

בסדר, אבל מה המסר?

כן אני הבנתי את העניין.

סבבה.

אני אולי תומך להעמיד לדין בוגדים.

מה זה בבקשה "שלטון מרקסיסטי"

נדמה לי שדווקא אני צודקת. האנטישמיות ושנאת היהודים הייתה קיימת מאז ומתמיד.

זה לא רלוונטי כי היטלר היה נגד היהודים בגלל אותה בגידה יהודית במלחמת העולם הראשונה. ככה שאם שנאו יהודים קודם לכן או אחרי זה לא רלוונטי במיקרה של היטלר.