"גוי שקיבל על עצמו שלא לעבוד עבודה זרה, וכן את שאר המצוות שנצטווּ בהן בני-נוח, אך לא התגייר.
גוי זה אינו כישראל, אלא הוא כאחד מחסידי אומות-העולם, ומותר לאפשר לו לשבת בינינו בארץ ישראל (ולכן נקרא "גר תושב")."
בברית בין הבתרים אמר ה' לאברהם (בראשית טו13): " יָדֹעַ תֵּדַע כִּי- גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם ", ובדברים י19 נאמר " וַאֲהַבְתֶּם אֶת-הַגֵּר, כִּי- גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם ": בני-ישראל אכן היו "גרים" בארץ מצרים, כי הם עזבו את מולדתם והיגרו לשם למשך כמה דורות.
בנו הראשון של משה נקרא גרשום, כי משה אמר (שמות ב22): "גר הייתי בארץ נוכרייה": לאחר שהתחתן עם אישה מדיינית והוליד ממנה בן, הוא כבר הרגיש שהיגר באופן קבוע מארץ מצרים לארץ מדיין.