לקראת יום רבין, יום הפולחן לרבין, אני רוצה להגיד כמה מילים, אליכם, הפעילים, שלא מספיק שיחשבו אלא גם יעשו, שלבותיהם ופיהם שווים.
הרבה מהמגזר שלי חושבים שאני משוגע, לא יציב, קיצוני וחסר כל הגיון...
אני רואה אותם הולכים בהמוניהם כמכושפים אל מקומות הפולחן עם ילדיהם בידיהם, ילדים גדולים בידיים קשורות מוכנים לקורבן לאליל השלום, דמותו מוחשית בעיניי רוחני אך מעולם לא היה קיים ומעולם אינו רחם עלינו והאיר עלינו בזיו אורו. בנים נשחטים ודם ברחובות, ועץ האתרוגים שמעלינו למרות חלוף העונות אינו משתנה, נשאר עומד לא מטיל צל, לא נותן פרי... "אתרוגיו" חסרי טעם וחסרי ריח וצבעם חיוור.
יגאל רצח אתרוג. אדם שנזקפו לו זכויות רבות אך גם חובות כאחד ולקראת סוף ימיו הרגיש זכות לפגוע ולזלזל בציבורים יהודיים שלמים ורחבי יריעה. הפולחן המשיך להתקיים, המלחמה היחידה שתענוג להשתתף בה כפי שאמר, היא מלחמה שבה לא הילדים שלך הם אלה שמתים.
כשיגאל תקע גרזן בעץ האתרוגים כל האתרוגים הזדעזעו, פחדו על חייהם העלובים והרקובים, כל המושחטים וכל המטונפים שכל הציבור מגדף ומקלל כל היום... אך שסוף סוף בא אדם ומנסה 'לפתור אותנו מעונשו של זה', מתקוממים האתרוגים, מתוך חשש לחייהם, מזרימים דרך השורשים, לילדים שלנו! למוחות הקטנים שלהם, הרכים שלהם, דרך הטלוויזיה, דרך הספרים, דרך התרבות כולה, בצורה חינוכית של "דמוקרטיה" במגננה את אידיאולגית רבין, מה שלא משאיר הרבה ברירה בידי בני אדם תמימים, כל זה במסווה של "פגעו לכם בחופש" "פגעו לכם בדמוקרטיה". והרי איזה דמות של "חופש" יש לנו? עוד המצאה... חופש פעם בשלוש שניים לבחור את הרע במיעוטו זה לא חופש, אלא חיות תמידית תחת פטרון סדיסטי שמדי פעם נותן לך לבחור בין אפשרויות העינוי. והעם סובל, והעם לא יודע למה, והיאוש מהכל גואה... ואנחנו נשארנו מעטים, אקטיביסטים, אלה שלבם ופיהם שווים.
בזמן רצח רבין הייתי ביסודי, אני תוצאה של ניסיונות ברוטליים של החדרה ע"י מערכת החינוך של אידיאולוגיות שמאלניות, מה שהפך אותי (בניגוד להשפעה שזה עשה על חברי) לקיצוני לצד השני, מתוך ידיעה, שאת האמת לא צריכים לכפות, או לחנך, אלא לגלות והיא ניצחית.. ולא תלוי בדמות של אדם כזה או אחר..
חינוך! אנשים! חינוך! זה המפתח... הם משתמשים בבתי הספר כדי לעצב את רצונותיהם של ילדיכם הרכים! יותר חשוב מלגאול את העם ממנהיג רודה. צריכים לגאול את הילדים משטיפת מוח...
אז כשהילד שלכם, או האחיין שלכם, יחזור ביום רבין מבית הספר, עם ציור שהמורה הורתה לו לצייר בדמות יונה, ובתוכה "שיר לשלום", שיר שנכתב ובוצע ע"י זמרת שמאלנית קיצונית, תעצרו, ותגידו לא! אתם ההורים של ילדיכם! ואתם תחליטו על איזה ערכים הם יגדלו! אל תתנו לסימפוזיון השמאל השנתי לתכנת לכם את הילדים, ככה נוצרים "ילדי הפרחים" אותם רכי לבב שעולים לנו בדמים רבים.
