יהדות ותורת ישראל > שֻׁלְחָן עָרוּךְ וְהָרַעְיוֹן הַיְּהוּדִי
הקרבת קורבנות בבית המקדש
סבבתיק:
אני מבין למה הטקס רנאה לך כסתם טקס פגאני,בלי להעמיק בנושא נראה כיילו אין הבדל.
בתנ"ך עצמו מפורש שגם עובדי האלילם מקריבים קורבנות,אם כך מה שונה בדיוק?
הקורבנות שלהם נובעים מהאמונה האלילית,שהאלים שלהם לא שונים מבני האדם עצמם,ולכן הם צריכים בשר כדי לאכול.. כמו למשל באנומה אליש שהאלים מתאגדים סביב הריח הבשר ונהיים רעבים.
אצלנו זה סמל של אמונה בקב"ה,כפרה,שאתה רואה את הקורבן מועלה לעולה אתה צריך לחשוב "על החטאים שאני עשיתי ועליהם התוודיתי מגיע לי עונש כזה." ה' לא אוכל שום דבר,ההפך,את בשר הזבח היו אוכלי םבני האדם לאחר שבושל.
Altalena:
נאור-
אני מעריך מאוד את ההודעה הארוכה והמושקעת,אך נראה שענית לי רק על ה"נעשה" כלומר,הצורך של האדם לעשות את המצוות כי כך נאמר לו,בעוד אני ביקשתי הסבר על ה"נשמע" כלומר,מדוע עצם הקרבת הקורבן היא אקט של בקשת סליחה,והאם נוכל לוותר על הטקס ולהישאר עם התפילות שתוקנו כנגדו.
מצאתי באינטרנט מקור מאוד מדהים,על גבול המזעזע של הרמב"ם,שטוען (כמו סבבטיק,ותודה לך על התגובה גם כן) שהקרבת הקורבנות היא אכן נוהג ש"נלקח" כביכול מעובדי עבודה זרה,כלומר כשם שהיום נהוג להתפלל:כך נהגו פעם להתקרב לאל,אך עם ייחוד לעבודת הבורא.וכך הוא כותב:
"
ובכמו הנהגה זו עצמה מאותו המנהיג יתרומם ויתעלה נאמרו דברים רבים בתורתנו. לפי שאי אפשר לצאת מן הקצה אל הקצה הנגדי בבת אחת 11, ולפיכך לא יתכן 12 כפי טבע האדם שיעזוב כל מה שהורגל לו בבת אחת.
וכאשר שלח ה' את משה רבנו לעשותנו ממלכת כוהנים וגוי קדוש 13 בידיעתו יתעלה 14, כמו שביאר ואמר אתה הראית לדעת וגו' 15, וידעת היום והשבות אל לבבך וגו'16 ושנתייחד לעבודתו כמו שאמר ולעבדו בכל לבבכם 17, ואמר ועבדתם את ה' אלוהיכם 18, ואמר ואותו תעבדו. 19
והיה הנוהג המפורסם בעולם כולו הרגיל אז, והעבודה הכללית אשר גדלנו 20 עליה הייתה הקרבת מיני בעלי החיים באותן ההיכלות שמעמידים בהן הצורות, וההשתחוויה להן, והנחת הקטורת לפניהם. והחסידים והנזירים היו אז האנשים המיוחדים לעבודת אותן ההיכלות העשויות 21 לכוכבים כמו שביארנו, 22 לפיכך לא חייבה חכמתו יתעלה וניהולו הגלוי 23 בכל ברואיו, שיצווה אותנו בעזיבת כל מיני העבודות הללו ולהזניחם ולבטלם, לפי שזה היה אז מה שלא יתכן לקבלו לפי טבע האדם, שהוא נינוח 24 תמיד במורגל.
והיה נעשה זה אז, כמו אילו [שמז] בא נביא בזמנים הללו, וקורא לעבודת ה', ואומר, הנה ה' ציווה אתכם שלא תתפללו לו ולא תצומו ולא תשוועו לפניו בעת צרה, אלא תהיה עבודתכם מחשבה בלי מעשה כלל.
ולפיכך הניח יתעלה אותם מיני העבודות, והעבירם מהיותם לנבראים ולדברים דמיוניים שאין להם אמתות, לשמו יתעלה, וציוונו לעשותם לו יתעלה *24.
לפיכך ציוונו לבנות היכל לו: ועשו לי מקדש 25,
ושיהא המזבח לשמו: מזבח אדמה תעשה לי 26,
ושיהא הקורבן לו: אדם כי יקריב מכם קורבן לה'27,
וההשתחוויה לו,
והקטורת לפניו,
והזהיר מלעשות דבר מן המעשים הללו לזולתו: זובח לאלוהים יחרם וגו', 28 כי לא תשתחווה לאל אחר."
(מורא נבוכים,פרק לב)
כמו שכתבתי,טענה מזעזעת (במובן החיובי) של הרמב"ם.מה ההשלכות של טענה כזאת? אני בטוח שאני לא הראשון ששואל את זה.האם,לאור הדברים,באמת יש מקום לשאוף לחידוש המקדש וטקסי הקרבת הקורבנות?
oferst:
אני לא חושב שזה באמת תלוי בנו, הכל תלוי ברצונו של ה'.
נביא אחד שאיני זוכר את שמו ניבא את מידותיו של בית המקדש השני, ואומרים שמפני שבית המקדש השני שבסופו של דבר נבנה לא היה בעל אותן מידות, הוא אינו בית המקדש שחזה הנביא, ולכן לפי מה שאומרים החכמים עתיד להיבנות מקדש נוסף.
סבבתיק:
אם אני לא טועה בבית המקדש השלישי ב"ה יהיה רק זבח של תודה,לא זבחי כפרות.
דוקא_כך:
הקב"ה ברא את החיות, והקב"ה יחליט איזה שימוש יעשה בהן עם ישראל - והוא לשם קיום מצוות, ולשם אכילה שיהיה לנו הכח הגשמי לקיים מצוות. המטרה של הקרבת הקרבנות, כמו כל המצוות בתורה, היא לחזק את קבלת עול מלכות שמיים ביהודי. כמובן שזה כואב להקריב גדי או שה, במיוחד זה שגידלת אותו וטיפחת אותו והאכלת אותו ונשאת אותו על כתפיך, למרות שהשחיטה נעשית ברחמנות ובלי להסב כאב לחיה, מכיוון שאדם בעל נפש רחמנית נקשר אפילו לחיה, וכח הזכרונות של הרגעים הנעימים שבילית במחיצתה הופכים את ההקרבה לאובדן כואב. אבל מצד שני, גם הגוף וגם הנפש של כל חיה נבראו ע"י הקב"ה, ובסופו של דבר הגוף חוזר אל העפר, והנפש חוזרת אל בוראה, במוקדם או במאוחר. ובדיוק את זמניות והבל קיומנו הגשמי מדגישה הקרבת הקרבנות, ומלמדת את היהודי לדבוק בדרכיו של בוראו. הרחמנות מוגדרת לא עפ"י תפיסתנו, הגיוננו, ואמות המוסר ההמוגבלות והשפלות שלנו, אלא עפ"י בורא המוסר ובעל המחשבות. זו דעתי האישית בנושא.
תפריט
[0] אינדקס הודעות
[*] עמוד הקודם
עבור לתצוגת גירסה מלאה