מנהיגים חלשים לשלום מסוכן/מיכאל קליינרהמנהיגים המסוכנים ביותר הם אלה שאין להם מה להפסיד. כאלה הם אולמרט ואבו מאזן. שני מנהיגים כושלים שבוחריהם מאסו בהם, וסיכוייהם להבחר מחדש אפסיים ותלויים בנס. במצב הנוכחי שבו, כנראה, שניהם מאמינים שהם תלויים זה בזה, אחרת, יהיו תלויים (פוליטית) זה ליד זה, הם בוחרים להמר על כל הקופה. זה הופך אותם למהמרים מסוכנים. הבעיה היא ששניהם מסוכנים לנו והקופה היא העתיד שלנו.
אבו מאזן הוא בובה על חוט המכהנת כיום רק בחסדי המחוות של אולמרט. בשם חולשתו, סוחט אבו מאזן עוד ועוד ויתורים מישראל, עוד ועוד חיזוקים לו המחלישים אותנו, עוד ועוד שיחרורי אסירים, עוד ועוד שחיקת עמדות. החולשה הופכת בידיו קרדום לחפור בו את הבור שהוא מייעד לנו. אבו מאזן, ד"ר להכחשת השואה, מקדיש את עצמו לקידום מטרת האומה הערבית כולה – חיסולה של המדינה היהודית. באופן פרדוכסלי, חולשתו של אבו מאזן הופכת אותו לגורם המועיל לאינטרסים הפלשתינים יותר מכל מנהיג פלשתיני אחר, ולגורם הפלשתיני המסוכן ביותר לישראל, אבל יש מי שמסוכן אפילו יותר ממנו.
מפלגת קדימה בראשות אולמרט הכניסה לכנסת 29 מנדטים. לו היתה מתמודדת היום היתה משיגה כ- 8 מנדטים. לו היה אולמרט מתמודד לבדו לכנסת – כנראה לא היה עובר את אחוז החסימה. התרסקותה של קדימה בסקרים – הופכת את אולמרט לחיה פצועה שפגיעתה רעה.
אולמרט מנסה ללכת על בטוח. על מיתווה שרון. המתווה שלפיו פוליטיקאי צמרת שנאלץ להתמודד עם עננת שחיתות כבדה והרבה מאוד חקירות משטרה – צריך באופן דחוף ביותר לקדם "תהליך שלום". ככל שהמחיר המוצע למען "השלום" הוא גבוה יותר – כך גדלים הסיכויים שרווח והצלה תקשורתיים יבואו לו אפילו מעיתונאי ד'לה שמאטע עם פה גדול נוסח טומי לפיד. כשהויתורים כואבים – הברקודות שותקות.
זו הסיבה לכך, שלראשונה בתולדות "שיחות השלום" עומד להחתם הסכם עקרונות בו מגישה ישראל לפלשתינים על מגש הכסף את ליבה של ארץ ישראל. באוסלו של פרס ורבין – לא הוסכם על הקמת מדינה פלשתינית. בוואי וחברון של ביבי לא הוסכם על ויתור כולל על שטחי יהודה ושומרון, בקמפ דיוויד של ברק לא הוסכם דבר, וברק טרח לציין קבל עם ועדה שכל ההבנות הישראליות בטלות ומבוטלות בהיעדר הסכמה, והנה בא אולמרט – עם ציון אפס במנהיגות – ומוביל מהלך נחוש להתאבדות קולקטיבית.
לתוך הסאגה הזו של שני פושטי רגל פוליטיים הנאחזים בקרנות כסאותיהם - נכנס עוד גורם שאין לו מה להפסיד. הנשיא בוש. דווקא הוא שנחשב לידיד ישראל עלול לנצל את חולשת אבו-מאזן ואולמרט כדי "להצליח" במקום שביל קלינטון כשל, ולחלץ מהם הצהרת כוונות היסטורית וטקס על מדשאות הבית הלבן. בכך הוא יבקש להאפיל על קדנציה שנייה לא מוצלחת שמזכה אותו בקיתונות של ביקורת על המלחמה בעיראק ולסיים אותה באקורד מנצח.
חולשה פוליטית מבית, היא אחד הגורמים הבולטים בהיסטוריה שהובילו ראשי מדינות להסכמי שלום מסוכנים. יש לנו ניסיון עם הסכמי "שלום לדורות" שלא הניבו אלא נחלי דם, יזע ודמעות. שלום אמיתי קורה כאשר עמים מתעייפים ממלחמה ובוחרים בשלום, ולא כאשר המנהיגים שלהם מנסים לעשות שימוש מלאכותי "בתהליך שלום" כדי לשרוד פוליטית. זה דווקא מתכון בטוח למלחמה.
כל-הכבוד למיכאל קליינר באמת יהודי יקר 
