אני לא בטוח בכך.
אני יודע שהצבא זה לא בדיוק חוויה נעימה, ותיאורו של ישעיה "כי מלאה צבאה, כי נרצה עוונה" בהחלט מתאים.
אני גם יודע שהצבא הישראלי (ובטח גם צבאות -גופים גדולים- אחרים.) מרושל ולא מסודר.
אך בכל זאת, התרומה למדינה, והשותפות בהגנתה, אלה דברים שנראים לי חשובים מאוד.
פז אני לא מדבר איתך על "לא נעים" של שפשפת, תס"חים וחורים באוהל בחורף...
לי למשל יש חבר ילדות ששירת בצבא האמריקאי במקביל לזה שאני שירתתי בצבא הישראלי, היינו מדברים הרבה אז,
ואין מה להשוות, א-י-ן מה להשוות אם זה ביחס הרפואי, בפינוקים (סטייקים בחדר אוכל), במשכורת החודשית, אבל מעל לכל,
וזה הנקודה היחידה בעצם שהציקה לי - היחס. היחס אל החייל הפשוט, החפ"ש המצוי.
פז, כשתתגייס ותצטרך את הצבא, לא משנה בשביל מה זה יהיה, אז זה יהיה רגע ההתפכחות שלך,
אולי זה יבוא לך כשאתה תשב בשעה ה 12 שלך במרפאת החר"פ מקופל מכאבים, כי לא מרשים לך להיבדק אצל רופא פרטי
אלא רק אצל מילואימניק מתוסכל שראה 200 כמוך היום, או שאולי זה יקרה שתצא לאבט"ש באזור מסוכן בלי קסדה ונשק (אבל עם משרוקית תקינה בהחלט),
אולי זה יקרה שתשב 9 שעות במטווח בלי אוכל ולאף אחד מהמפקדים שלך זה לא יזיז, ואולי חס וחלילה תקלע למצב של חיים ומוות שבו באמת תבין לראשונה
שאתה יכול פשוט להתפגר בו במקום או גרוע מזה לגסוס לאט, וזה לא יזיז לאף אחד! אףף אחד כולל למפקד שלך את אתה יודע מה...
לצערי הרב פז, זה הצבא שלנו, ואומרים לך את זה 2 מבוגריו.
אני רק מקווה שתתקל בכמה שפחות רגעים מפכחים שכאלה, לפני שתבין שאתה משרת בצבא של "מסחרה"...