הקדמה :
מאמר זה נכתב מתוך רצון עז לגרום ליהודים להבין מה הם ומי הם. בנוסף, מאמר זה מופנה לאנשים מסוימים, המחזיקים בדעות מסוימות, הגורסות כי אין עם יהודי, ולטענתם העם היהודי הינו בדיה, שקר, המצאה ציונית וכדומה . טענות מסוג זה, מכשירות את הקרקע לטענות אחרות, טענות הגורסות בקיומו של עם פלסטיני, הציונות קולוניאליסטית, ארץ ישראל שייכת לעם הפלסטיני ועוד טענות דומות, אשר כולן ברובן מוחזקות על-ידי המחנה השמאלני קיצוני
מקווה אני שאצליח לשכנע אנשים בעלי דעות-שונות בנושא, ואם לא אצלח את מטרתי, מקווה אני לטענות נגדיות אשר יצרו דיון מעניין ופורה בנושא המאמר, בטענות ובעובדות אשר יוצגו בו, ובמיוחד המסקנות מן הטענות והעובדות הללו .
א.היסטוריה (בקצרה...) :
העם היהודי החל להתהוות בצורה זו או אחרת כנראה במאה ה-11-10 (החוקרים חלוקים בנוגע לתקופה כפי שהיא מתוארת בתנ"ך) לפני הספירה ע"י הפיכת השבטים השונים, שהיו לפני כן במן ברית צבאית בלתי-עקבית לפי המתואר בתנ"ך, לממלכה שנוהלה על-ידי מלכים, שרי צבא, יועצים, אנשי דת ובקיצור: בדומה לכל ממלכה שהייתה באותה העת באזור ההוא . הממלכה, על-פי המתואר בתנ"ך, פולגה לאחר מותו של מלך בשם שלמה-בן-דוד לשתי ממלכות : ממלכת יהודה, הדרומית מבחינה גיאוגראפית אשר העיר ירושלים, מככבת כבירתה. וממלכת ישראל, לימים ממלכת שומרון, הממלכה הצפונית מבחינה גיאוגראפית אשר העיר שומרון מככבת כבירתה . דתו של העם היהודי ברובו, הייתה הדת היהודית, אם כי נראה שכפי שמתואר בתנ"ך, הייתה חדירה של הפולחן הפניקי, אוגריתי, פלישתי, ארמי וכדומה. ההשפעה הרבה ביותר של דתות עובדי האלילים ניכרה בשטחי שיפוטה של הממלכה הישראלית (שומרון), שם נראה כי במיוחד הפולחן הפניקי שנפוץ היה בערי הפניקים הגדולות ביותר, צור וצידון, איתם ישראל החזיקה ביחסי מסחר מפותחים וטובים דיו, החזיק בהשפעה הגדולה ביותר על דת תושבי הממלכה .הישראלית .
במאה ה-9-8 לפני הספירה, התחזקה הממלכה האשורית עד לכדי אמפריה והחלה לפתח את עצמה מבחינה צבאית, מדינית וכלכלית, בבד עם התחזקות הממלכה האשורית, התחזקה ארם-דמשק, אשר החלה להתפשט ולהתפרס על שטחים שונים ולכבשם . ממלכת ישראל, ממלכת יהודה וערי הפניקים לא הקימו אלה צבא חזק ומשותף מספיק שיכל לעצור את ההתפשטות של ארם-דמשק, אשר החלה להפעיל לחץ מבחינה צבאית על ממלכת ישראל עצמה ואף ניהלה נגדה שלוש מלחמות . בימי מלכות יהוא שהומלך על ישראל, שחיסל את שושלת אחאב מבית עמרי, החלו מסעות שלמנאסר מלך אשור בשנת 841 לפני הספירה, מסעות אלה הורידו מן הלחץ הארמי על הממלכה הישראלית מכיוון האשורים הטילו מצור על העיר דמשק, בירת ארם-דמשק, לאחר מכן המשיך שלמנאסר הלאה בכיבושיו, כבש את חורן אשר הייתה בשליטת דמשק, חלקים מישראל אשר אלה גרמו ליהוא, מלך ישראל להעלות לאשור מס, וחלקים מלבנון של ימינו (פניקיה), אשר ערי הפניקים העלו מס גם הם. בתקופת יואש וירבעם מלכי ישראל, אשר ראו את כובד הלחץ אשר הוטל על ארם-דמשק, ראו זאת כהזדמנות נעימה לכבוש את השטחים שכבשה ארם-דמשק במלחמות הקודמות בין הממלכות .
בשנים 727-745 התרחשו מסעות תגלת-פלאסר השלישי, אשר אלה השמידו את הממלכה הארמית-דמשקית לחלוטין, וגרם להצטמקות הממלכה הישראלית לאזור השומרון בלבד (ולכן שמה נעשה עם הזמן "ממלכת שומרון") וגרם לראשי הממלכה הישראלית להעלות מס לפלאסר. עם זאת, פלאסר לא הצליח לכבוש את הממלכה הדרומית יהודה, אך הוא ניסה ואף הטיל מצור על ירושלים, ונכשל . עם עליית הושע בן אלה למלכות ישראל, החלה קשירת קשר נגד האימפריה האשורית שבאותה העת ניהלה מלחמה נגד הבבלים, קשירת הקשר הייתה יחד עם המצרים, הצורים והצידונים, אך כאשר גילו זאת האשורים התגובה לא איחרה לבוא, אלה השמידו את שומרון והגלו את כל תושביה כפי שהיו עושים בכל אזור שהיו כובשים, בשנת 722 .
כפי שכבר הוזכר, בעת שניהלה הממלכה הישראלית קשירת קשר נגד הממלכה האשורית, ניהלה הממלכה האשורית מלחמה בבבלים, שבסופו של דבר ניצחוה, והפכו גם הם לאימפריה בפני עצמם, והחלו במסעות כיבושים דומים למסעות הכיבושים של אלה האשורים . עם זאת, את הוואקום כתוצאה מנפילת האימפריה האשורית מילאו המצרים, אשר הוכו שוק על ירך על-ידי נבוכדנאצר במסעותיו את המצרים בסוריה וכבשוהה בשנת 605 לפני-הספירה, ניצחון בבל על מצרים הטיל את הפור על גורלה של ארץ ישראל וגורלה של ממלכת יהודה בפרט. בשנת 588 לפני הספירה הגיעו צבאות הבבלים אל ירושלים וצרו עליה שנתיים ומחצית, בזמן המצור כבש שאר הצבא הבבלי את שאר הממלכה היהודית. ב-ט' בתמוז בשנת 586 לפני הספירה הובקעה חומת ירושלים, העיר הוחרבה והמקדש הוחרב גם הוא. על-פי התנ"ך הוגלו רבים מן התושבים לבבל (מלכים ב כה יא; ירמיה לט ט) .
לאחר כ-50 שנה עלתה האימפריה הפרסית בראשות כורש הגדול והשמידה את הממלכה הבבלית, כורש, כידוע, הכריז כי הוא נותן ליהודים רשות לחזור לארצם, הכרזה זו, ידועה בשם "הצהרת כורש", זו נתנה ליהודים רשות לחזור מבבל לארצם. עם זאת, לא רבים חזרו, אלה שכן הקימו את המקדש השני. ואלה שנשארו, שמרו על ייחודם היהודי ואף הקימו את אחד מן המרכזים הגדולים ביותר של היהודים לימים לבוא .
לאחר כל זאת ארץ ישראל עברה כיבושים רבים ע"י מעצמות שונות: המוקדונים, הסלאווקים, המצרים, שוב הסלאווקים, לאחר מכן התמרדו החשמונאים והקימו ממלכה יהודית חדשה במאה ה-2 לפני הספירה, אך זו התמוטטה כמאה שנה לאחר מכן ע"י האימפריה הרומית אשר כבשה אותה והפכה אותה ל"פרוטקטרס" (מינתה מלך ושמה את הממלכה בחסותה) ולאחר מכן ל"מושבה" (פרובינציה), בשנת 66 לספירה יצאו היהודים למרד נגד הרומאים אשר נכשל ודוכא בשנת 70 לספירה וגם בית המקדש השני, שהוקם לאחר שהיהודים שחזרו מן הגולה בבבל לאחר אישורה של פרס ומנהיגה, כורש. לאחר מכן אירע מרד התפוצות (117 לספירה), זה מראה על קשר הדוק בין היהודים שחיו בחו"ל, על אף היותם במקומות שונים. מרד זה, כנראה, עודד את פריצת מרד בר-כוכבא (132-135 לספירה), שגם הוא נכשל, לאחר היכשלות המרד השני נגד רומא בארץ ישראל, שינתה רומא את שמה של המושבה (פרובינציה) לפלסטינה, על שם הגיית חבל פלשת ביוונית, ואת שמה של ירושלים לאיליה קפיטולינה, והגלתה את היהודים מן המעמד הגבוה בעיקר מחוץ ליהודה אל התפוצות . עם זאת, המשיכה להיות נוכחות יהודית חזקה בארץ ישראל ואף עוד ניסיון מרד נגד הרומאים במאה ה-4 לפני הספירה. נוכחות זו הייתה חזקה מאוד, ועודדה ע"י חכמי היהודים וע"י היהודים הקראים, אשר הקימו את תנועת "אבלי ציון", זו עודדה לחיות בארץ ישראל ולדבר עברית. אך כאשר 50%-60% מן העם היהודי באמת חי בארץ-ישראל , אסון התרחש: מסעות הצלב אשר התרחשו במאה ה-10-13 לספירה השמידו את הקהילה היהודית בארץ וטבחו בה, ולא נותרו יהודים רבים בארץ. עם זאת, המשיכו העליות לארץ – במנות קטנות. ועם גירוש ספרד בשנת 1492 לספירה, היה גל עליה גדול של יהודים לארץ, אשר לה התפללו וערגו תמיד בתפילותיהם . כמו כן, נראה כי היהודים והנוצרים היו האוכלוסיה הדומיננטית בארץ ישראל במאה ה-17 על-המתואר ע"י עדי ראייה שונים שכעת קטונתי מלזכור את שמם (אם מישהו ירצה, אני אוכל להתאמץ ולחפש) . במאה ה-19, בתקופה הפרה-ציונית, המשיכו העליות השונות לארץ ישראל, מפרס (1815) אחריהם יהודים מטורקיה (1820), אחריהם יהודים מיוון (1820-1825; יהדות יוון הורכבה מהיהודים הספרדים שגורשו מספרד ב1492), לאחר מכן יהודים מפולין, גרמניה, רוסיה, תימן, אלג'יריה, תוניס, הקווקז, גרוזיה ועוד .
עם הקמת הציונות, שהיא בעצם הפיכת הגעגועים לארץ ישראל והרצון לחיות בה למעשית, החלו היהודים להתארגן על-פי הדגם של ארגונים לאומיים אחרים באירופה. הציונות שבתה את היהודים, דתיים וחילוניים כאחד, עם כי היו יהודים חילוניים אשר התנגדו לציונות (כמו תנועת הבונד) ודתיים שהתנגדו אליה (החרדים והחסידים), עם זאת, בסופו של דבר, החלו הציונים לעודד עליות לארץ ישראל ובעצם להחיל את השיבה של העם היהודי לארצו, יחד עם זאת, היו עליות של יהודים שלא היו קשורות לציונות, כמו עליות ממצרים ועליות מתימן . כאשר היהודים שבו לארצם, הם פגשו ביהודים ובנוצרים שכבר חיו באזור, אך עם מעט מאוד ערבים ומוסלמים, והמוסלמים שחיו בארץ ישראל באותה העת היו בעיקרם נוודים, ולא חיו שם דרך קבע, אך עם הזמן, הציונים הקימו יישובים חדשים וקנו אדמות מן הערבים המעטים שכן חיו דרך קבע בארץ ישראל. בשנים 1922-1926, החל גל הגירה אדיר מארצות ערב , בעיקר אלה אשר בריטניה שלטה בהן, כדוגמת מצרים, וגם מדינות ערביות בפני עצמן כמו ערב הסעודית, לארץ ישראל, בכדי לנצל את הפיתוח שנוצר מעבודת היהודים, ולהשיג עבודה . גלי הגירה אלה גרמו לריבוי הטבעי לעלות באופן אדיר, הריבוי הטבעי של הערבים שחיו בארץ (ואלה צאצאי הכובשים הערבים מן המאה ה-7 לספירה) היה כ-270%, לעומת 105% במצרים אשר גם היא הייתה תחת הפיתוח של האימפריה הבריטית .
בסופו של דבר, הוקמה המדינה שהובטחה ליהודים ע"י הלורד בלפור, המדינה הוקמה בשנת 1947, וזו גרמה לפריצת מלחמת העצמאות שנמשכה בערך שנתיים (1947-1949), שמה של המדינה הוא ישראל, ואין צורך לפרט בנושא זה .
ב.מהו עם, וכיצד הגדרת עם חלה על העם היהודי :
עם הוא קבוצה של אנשים, אשר לה מאפיינים מסוימים ומשותפים, כגון תרבות, היסטוריה, שפה, ויש האומרים גם טריטוריה משותפת . מאפיינים אלה כמובן אינם אבסולוטיים, ויש עמים אשר לא כל המאפיינים חלים עליהם והם בכל-זאת נחשבים לעמים . לדוגמא : העם הגרמני ישנו, אך עם זאת, הגרמנים מדברים בשפות שונות, או ניבים של גרמנית המשולבת עם שפה אחרת, אך הם בכל זאת עם, עוד דוגמא היא, כמובן, הילידים אשר חיו בניו-זילנד ובאוסטרליה, אשר היוו עם, אך דיברו מאות שפות שונות. בנושא הטריטוריה המשותפת, ואקח שוב את הדוגמא הגרמנית, חיו הגרמנים בשטחים שונים ובממלכות שונות, לעיתים כלל לא חיו תחת שליטה שהם עצמם מינו, אך הטריטוריה בה חשקו לשלוט הייתה היא וירטואלית, נכספת, נחשקת ועוד .הכורדים והארמנים, הבאסקים והצ'צ'נים לדוגמא הם עמים, גם אם רבים בהם חיים כיום במסגרות טריטוריאליות אחרות. הצוענים הם עם, ולהם לא הייתה טריטוריה משותפת .
כיצד חלים הקריטריונים על העם היהודי ?
א.תרבות :
התרבות היהודית התבטאה בהלכה היהודית, בכללי ההתנהגות שהטילה ההלכה היהודית, שנבעה מתוך הדת היהודית, על היהודים עצמם . כמובן שלא כל היהודים היו דתיים, אך מה שאיחד ביניהם הייתה ההלכה, הערכים והמוסר היהודיים, לדוגמא, העזרה לחלש, קדושת החיים, , כמו כן, החגים, הטקסים והרעיונות היהודיים, אומנות יהודית, סגנונות מחייה יהודיים ועוד .
ב.היסטוריה :
ההיסטוריה היהודית היא ארוכת ימים, התחילה היא בארץ ישראל, המשיכה היא בארצות העולם האחרות, וכעת היא בעיקר מתרכזת, שוב, בארץ ישראל – ארצו של העם היהודי . דוגמאות לאירועים משמעותיים בהיסטוריה של העם היהודי : מרד בר כוכבא, גירוש ספרד, השואה, הקמת מדינת ישראל, פילוג הממלכות .
ג.שפה :
אמנם לא תמיד היהודים דיברו בשפה העברית כשפה יום-יומית, אך תמיד דיברו בה כשפת קודש, התפללו בשפה זו ואף יצרו שפות אחרות שעירבבו בינה לבין שפות המקומיים ביניהם הם חיו, כמו לע"ז, יידיש, ערבית-יהודית, לאדינו, פורטוגזית יהודית ועוד .
ד.טריטוריה :
הטריטוריה אינה כמובן בדרג קריטריון מחייב, כפי שכבר הזכרתי, קיימים עמים אשר להם אין טריטוריה משותפת, אך הם עמים בכל-זאת . לאחר הגלויות שהוטלו על העם היהודי, ולאחר שהושמדה הקהילה היהודית הדומיננטית בארץ ישראל במאה ה-10 ע"י הצלבנים, רוב העם חי בחו"ל, בגלויות. בגלויות שמר העם על זיקתו לטריטוריה ממנה גלה, ערג אליה, התפלל, שר, ערך טקסים, והיה מוכן להקריב עצמו ולו רק על-מנת להגיע לאותה טריטוריה נכספת. הייחודיות של העם היהודי בגלויות בלא טריטוריה איננה סיבה לשלול את היותו עם, וגם אם קיימים בתבל יהודים בני-לאומים (הדגש על לאומים) אחרים, שונים, אין הדבר אומר שהם אינם שייכים לעם היהודי. בשיבתו לארצו על פי מסורתו - לטריטוריה שלו - נמצא העם היהודי בתהליך היווצרות מחדש, אשר יכלול את כל הקריטריונים להיותו עם, וירגיע את אלה הזועקים ללא בוש כי אין עם יהודי . לזאת, תידרש תקופה ארוכה מאד, של עשרות ויותר שנים, עד שתתמסד גם מסורת של חיים במסגרת החדשה, וההלכה היהודית, אשר שימשה כ-ה-גורם לשמירת העם היהודי, תהפך לדבר אשר הינו בגדר זכות ולא חובה, ותיווצר תרבות יהודית מקומית שתקבל השראה מן ההלכה היהודית, מן ההיסטוריה, החגים ומערכים אנושיים בסיסיים .
ג.מסקנות :
המסקנה המתקבלת היא : העם היהודי קיים, העם היהודי לא נעלם, הוא חי ונושם, וזכה למדינה במולדתו עתיקת היומין, אמנם היו התגיירות, התבוללות, אך העם היהודי לא נעלם, הוא חי, ונושם, והוא אחד מן העמים העתיקים ביותר בעולם .
