אני זוכר בהחלט, אני גם זוכר ששאלתי את עצמי מי זה הגולש הזה שנרשם לא מזמן
וכבר מוצא לנכון להציק לי ועוד בהודעות פרטיות על דקדוקי לשון בזמן שאני מנסה לעשות 500 דברים בו זמנית,
תוך כדי עשיית סרטים, ניהול מאבקים במתקפות של רוני וניהול עניינים שוטפים - וכל זה בשילוב משרה מלאה של 10 שעות כל יום
אז אם כבר... אני צריך לעשות 
1). אם אני זוכר נכון, זה היה עוד לפני גל ההתקפות של רוני (אלא אם אתה מתכוון לגל אחר מִזה המוכּר לי).
2). לא "הצקתי". עזרתי.
ותודה על התודה.
3). אכן. זאת הייתה פעם ראשונה מאז שנִרשמתי, חודשיים לפני-כן, שפניתי אי-פעם למישהוּ במסר פרטי בַּפורום. אתה היית הראשון. כשפניתי אליך הייתה סיבה מיוחדת לכך, והִרגשתי בכל-מאדי שאני ממלא מִצווה למען הפורום. לא פניתי אליך אף-פעם קודם, וגם לא אחרי-כן כמדוּמני עד עצם היום הזה,
דווקא מפני שאני חס על זמנך היקר (כפי שאתה יודע זאת היטב היום, אני מאמין).
4). שגיאה בוטה כמו זו ("ב
יחרוּ"), שמופיעה לראווה בכותרת של הודעה
שאותה כּתב מנהל בַּפורום, גורמת לנוּ נזק תדמיתי וערכּי
עצוּם, כפי שהסברתי לך אחר-כך במסרים. הרבה יותר עצוּם מה"הפסד" שגורמת השניה שלוקח למחוק אותה.
5). אני מבין שדיעוֹתינוּ כנִראה היוּ ונותרוּ חלוּקוֹת בָּעִניין הזה, לצערי הרב. עם זאת, בָּעִניינים היסודיים, בַּמטרוֹת הגדולות, בַכּוונוֹת הטובות, בתום-הלב וּבאהבת-ישראל הטהורה – אין ולא יהיוּ בינינוּ מחלוקות והבדלים. ואני מרשה לעצמי לצטט כאן את שוּרוֹת-הסיוּם שכתבתי לך בַּמסר האחרון באותה סִדרה, מתאריך 9 בפברואר 2007:
ציטוט:
-
עז, אני אמרתי את דבריי עד תום. כל אשר תחליט מכאן יהיה מקובל עליי לחלוטין ללא צורך בדין ובהסברים, משום שאני מאמין ומשוכנע מקדמא דנא ביושרך הפנימי, במסירותך הנפשית ובדרכך הערכית בכל מה שאתה עושה כאן ובכלל, ומכוח זה מוצא את התבוננותך ואת שיקוליך שלך עדיפים על שלי. אם תמצא שיש משהו בדבריי - אשמח, וגם אם לא - אקבל זאת באהבה, אך אמשיך לחלוק עליך עד שאשתכנע אחרת.
בכבוד רב,
גם בשן וגם גִלעד.
