העלאת הגירה של הארנבת והשפן כעוד ראיה לתורה משמים
הפוקר לעג למה שהתורה כותבת [ויקרא י''א ה'] שהארנבת והשפן אסורים לאכול כי יש להם רק סימן כשרות אחד מתוך שניים: ''ואת-השפן [לא לאכול] כי-מעלה גרה הוא ופרסה לא יפריס''. והרי לא ידוע על השפן והארנבת שמעלות גירה.
מענה: הביולוגים גילו שהארנבת [LEPU ] שָבָה לאכול את גלליה הרכים כדי לעכל שוב המזון שלא נתעכל, וכמו כן השפן המקראי הקדמון [ORYCTOLAGUS הנקרא בימנו ''ארנבון''], ותופעה זו הנקראת COPROPHAGY ייחודית [בצורה קבועה, מלבד בשרצים שממילא אסורים כולם, וכל ''סימן'' לא רלוונטי לגבם] רק בשני בעלי חיים אלה!!
והבאנו מגדולי הזואולוגים בעולם שתופעה זו זהה במהותה להעלאת הגירה! והבאנו תשובת הזואולוג [החילוני] ד''ר א. שור מהמרכז הוטרינרי בהרצליה הירוקה לשאלה בנידון, שהעלאת גירה מהגללים היא יכולה להחשב העלאת גירה מדעית לכל דבר! וזה מראה בעליל על ידיעת התורה בטבע הנסתר של החיות אלפי שנים לפני שגילו זאת המדענים!
וודאי אין זה סוג העלאת הגירה המתירה לאכול חיה, אך התורה כותבת איסור מיוחד באכילת השפן והארנבת כי אפשר לטעות ולחשוב שכיון שהן מעלות גירה יהיה מותר לאוכלן [במקרה שלא ניתן להבחין שאין להם את הסימן כשרות השני: מפריס פרסה, כגון שהרגלים חתוכות, כפי שמציירת הגמרא דוגמא לחשש טעות] ובאה להציל מהטעות:
אינן כשרות אפילו שמעלות את הגירה מגלליהן ואוכלות, ונראות כמעלות גירה האחרות! ובמענה בהרחבה ביארנו שיש עוד סיבות לחשוב ששתי חיות אלו מעלות גירה:
1. כי יש סוגים שאמנם מעלים גירה ממש [!].
2. שלועס מזונו כמעלה גרה.
3. שיש להם עיכול מעין של מעלי גירה.
ובגלל כל הסיבות האלו מזהירה התורה לא לאוכלה.
וראה עתה יופי דיוקו של הפסוק שכותב:
''ואת-השפן [לא לאכול] כי-מעלה גרה הוא ופרסה לא יפריס''. ומקשים המפרשים הרי ''מעלה גירה'' זו סיבה שתתיר לאכול, אם כן למה כותב הפסוק: ''כי מעלה גירה הוא'' כסיבה לאסור?
לא כוונת המילה ''כי'' היא גם ''אם'' [כמו ''כי יקרא קן צפור לפניך''], א''כ כוונת הפסוק: אל תאכל שפן, ואל תאכל ארנבת. ואף אם מעלה גירה הוא: שתהא הארנבת או השפן ממעלי הגירה ממש או דומים למעלי גירה, בגלל אחת מארבע הסיבות הנ''ל, הרי שאסורים הם לאכול כי אינם מפריסים פרסה!! ונתגלה פלא ידיעת התורה ופלא כוונת הפסוק!
