פרשת המקדש - ויחי: יעקב ניסה לשים קץ לגלויות

[האלקשי]

למה יעקב ביקש לגלות את הקץ לבניו בתחילת שעבוד מצרים?
איך לצאת היום מהגלות וללכת בעקיבותם של יעקב ויוסף?

יעקב אבינו מרגיש שהוא עומד להיפטר מעולם הזה לכן הוא אוסף את ילדיו כדי להיפרד מהם ולברך אותם. באופן מפתיע, יעקב מנסה לגלות את מה שיתרחש באחרית הימים.

"וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (בראשית מט,א).

התלמוד מתאר לנו מצב מביש עבור יעקב, כאשר השכינה מסתלקת ממנו והוא אינו יכול לגלות לבניו את קץ הימים. "דאמר רבי שמעון בן לקיש ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה" (פסחים נו ע/א).

מה הביא את יעקב לרצות לגלות את הקץ ? ואיזו מטרה הוא רצה להשיג ?

רבנו בחיי אומר שיעקב הינו השלישי שבאבות כנגד הגלות האחרונה והארוכה של היום. כל ברכות השבטים מנבאות את העתיד ובעיקר את ימות המשיח (ר' בחיי בראשית מז,כח).

 יעקב הוא הראשון, שכינה את הר המוריה בשם- "בית", לכן בית המקדש נקרא על שמו. (עיין פרשת תולדות תשס"ז ופסחים פח ע/א). "בית" מסמל מקום של קביעות , מקום שלא ייחרב לעולם כמו בית המקדש השלשי. אברהם ויצחק קראו את הר המוריה בשם "הר" ו"שדה", שאינם מהווים מקומות של קביעות עבור האדם. לכן אברהם ויצחק הם כנגד בית המקדש הראשון והשני שייחרבו. לעומת זאת, יעקב הוא כנגד בית המקדש השלישי אשר יעמוד לעד (בית גנזי ויגש תתתסב).

יעקב אבינו, דרך גילוי הקץ ניסה לבטל את כל הגלויות, וגם את שעבוד מצרים. יוסף הצדיק ניסה אף הוא לבטל את גלות מצרים, בזמן התגלותו לאחיו. מיד לאחר גילוי זהותו לאחיו, יוסף מתחבק עם בנימין וכל אחד בוכה על הצוואר של השני כמו שכתוב:"וַיִּפֹּל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו וַיֵּבְךְּ וּבִנְיָמִן בָּכָה עַל צַוָּארָיו" (בראשית מה,יד).


רש"י מפרש לנו, שיוסף בכה על חורבן שני בתי המקדש הנמצאים בנחלת שבט בנימין, ובנימין בכה על חורבן משכן שילה- שהיה בנחלתו של יוסף. למה בנימין ויוסף בכו על חורבן המשכן ושני בתי המקדש, דווקא באמצע מפגש מרגש לאחר שבע עשרה שנות פרידה ?

ה"בית גנזי" מסביר, שיוסף הצדיק ניסה להשיג את מטרת הגלות ביחד עם אחיו על מנת להביא לביטולה המוחלטת. אומנם הם ידעו שהקב"ה גזר על עם ישראל ארבעה גלויות אבל יוסף חשב שעל ידי יחוד שלם של כל השבטים במצרים הם ימשכו אורות עליונים שיגרמו לתיקון של כל הגלויות.

יוסף ניסה לצמצם את ארבעת הגלויות בשעבוד מצרים, כדי שלא נצטרך לעבור גלויות נוספות לאחר גאולת מצרים.

עכשיו ניתן להבין למה יוסף בכה על חורבן בית המקדש ובנימין על משכן שילה. הם הבינו שהיחוד שהם הצליחו לחולל במצרים ואת השכינה שהם הביאו לשם, לא יצליחו לבטל את  ארבעת הגלויות. לכן יוסף ובנימין בוכים מפני הגלויות העתידיות, כאשר סמל הגלות והשעבוד לאומות העולם הוא חורבנם של בית המקדש והמשכן. 

מה שקרה ליוסף ולבנימין קרה גם ליעקב אבינו- כאשר לא נתנו לו לגלות לבניו את הקץ, שאף הוא ניסה לדלג על שאר הגלויות ולהסתפק בשעבוד מצרים בלבד. 

יוצא מכאן שסיום הגלות והשעבוד לגויים יקרה, רק כאשר עם ישראל יתעורר משינתו בת אלפיים שנה ויבנה בידיו את בית המקדש השלישי.

אנחנו זכינו לחיות בגלות הרביעית והאחרונה, ועלינו מוטלת האחריות והתקוות של כל אלה שסבלו במהלך ההיסטוריה של עם ישראל בגלות. עם חזרתנו לארץ ישראל התחלנו לראות את האור בקצה המנהרה של גלות אדום. אסור לתת למנהיגי מדינת ישראל לייצר תלות מסוג חדש בגויים ולחשוב כל הזמן "מה יגיד העולם!".

עלינו ללמוד מיעקב, יוסף והשבטים, שלאחר איחודם ניסו לדחוק את הקץ כדי לבטל את הגלויות.

עלינו להתאחד ולייסד את הסנהדרין שיורכב מכל גדולי ישראל ולהתחיל עכשיו לבנות את המזבח כדי לחדש את עבודת הקורבנות ללא דיחוי.


לקריאת הפרשות הקודמות: http://otzma1.blogspot.com

[דוקא_כך]

איזה תענוג לקרוא דברי תורה!  כמו כן תודה על הקישור.

[האלקשי]

עוד עניין מהפרשה:

אומר יעקב אבינו ליוסף: "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך, אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי"
אונקלוס תרגם: בחרבי ובקשתי - בצלותי ובבעותי (בתפילתי ובבקשתי)

למה אונקלוס תרגם לשון מלחמה ללשון תפילה? אומר הרמב"ן:
"וטעם בחרבי ובקשתי - כי הארץ לא תכבש להם רק בחרב ובקשת. ירמוז למה שאמר הכתוב:
לא היתה עיר אשר השלימה אל בני ישראל בלתי החוי יושבי גבעון את הכל לקחו במלחמה כי מאת ה' היתה לחזק לבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימםוייחס החרב והקשת אליו, כי זכותו היא העושה עמם מלחמה והיא הנלחם להם, לא הם עצמם"

הרמב"ן מגלה כאן יסוד גדול מאוד - הרי כשיהושוע והשבטים נלחמו את מלחמת המצוה בשבעת העממין,
רק עיר אחת מכל יושבי הארץ השלימה עם ישראל וקראה להם לשלום ואלו הם יושבי גבעון - ואותם יושבי גבעון
אכן לא הוחרמו כמצוות ה', ונשארו לשבת בתוך בני ישראל כחוטבי עצים ושואבי מים לדורות עד שהם מוזכרים
אפילו בין עולי בבל עם עזרא הסופר לאחר חורבן הבית הראשון.

למה הקב"ה איפשר לגבעונים להתל ביהושע ובזקני ישראל ומנע מהם לקיים את מצוות ההחרמה ככתבה? אלא שכאן
היוצא מן הכלל מעיד על הכלל. הקב"ה רוצה ללמד אותנו שהעובדה שיתר העממין שלא קראו לישראל לשלום
והוחרמו על ידי בני ישראל לא היתה יד המקרה, אלא הקב"ה חיזק את ליבם וגרם להם שלא לקרוא לשלום -
והכל בזכות אבות, בזכות תפילתו של יעקב אבינו בשכם.

לכן צריך ללמוד לקח גם לימינו אנו. ללא תפילתו של יעקב אבינו אין לנו אפשרות לנצח באף מלחמה, גם עם
הצבא החזק ביותר בעולם, עם המטוסים המהירים בעולם ועם הטנקים הממוגנים בעולם. אויבינו הערבים
היו יכולים לנצח אותנו בקלות, בדרך "דמוקרטית", בלי לירות כדור אחד. אבל הקב"ה חיזק את ליבו של האויב
ונתן לנו הזדמנות לקיים את מצוות השם "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם".

והכי חשוב - בואו לא נשכח שכפי שמעשה הגבעונים היה ללמד אותנו שכל הנצחונות בשדה הקרב הם מאת ה'
ובזכות תפילת האבות, כך גם ההפסדים שאנו נוחלים היום הם לא יותר מאשר תזכורת והתרעה שכל הנצחונות
שהיו לפני, ובוודאי יהיו אחרי הם אך ורק מאת ה' ובזכות האבות. כדי לעורר את אותה זכות האבות שתחול עלינו,
וכדי שנוכל לרשת את הארץ שעליה העיד יעקב אבינו שלקחה מיד האמורי בחרבו ובקשתו, צריכים להתחזק במעשי האבות -
תלמוד תורה, שנאמר: "תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב",
מצוות, שנאמר: "כי חק לישראל הוא, משפט לאלוקי יעקב",
ומידת האמת, שנאמר: "תתן אמת ליעקב, חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם".