אנשים דוקא כן מתחילים לשמוע על חיים בן פסח.
אך יש כאלה שנרתעים מן האמת שלו, זה מרתיע לגלות יום אחד שכל מה שהאמנת בו - למשל שצריך להיות ממלכתי ורק באהבה ננצח... - כל זה שטויות. זה מרתיע.
מה אפשר לעשות עם אנשים כאלה?
שמעתי למשל שבקיבוץ סעד המוכה קסאמים, (אני מציין את הקיבוץ הזה דוקא מפני שהוא קיבוץ דתי), אף אחד לא שינה את דעתו לאחר הגרוש מגוש
קטיף. למרות שרוב היישוב הם שמאלניים, (מימד), והיו בעד הגרוש הנפשע בגוש קטיף. הם עדיין חושבים שהנסיגה היתה דבר חיובי. אז מה לעשות עם אנשים כאלו?
לדעתי, יהודים לאורך כל ההסטוריה לא התפקחו, גם כאשר חרב היתה מונחת על צווארם, ולכן הגישה צריכה להיות גישת המכבים "מי לה' אלי".
תקוותי שצעירים רבים שדעתם הפוליטית עדיין לא מגובשת דיו, יצטרפו אלינו וניצור עם הזמן כוח אמיתי לשנות.
