על פי המסורת (הנוצרית), מתחילה הספירה הנוצרית ביום ברית המילה של ישוע . בהתאם לשיטה זו, שנת חייו הראשונה של ישוע היא השנה ה-1 לספירה.
מניין השנים לפי מועד הולדת ישוע הוצע לראשונה, בשנת 525 לערך, על ידי הנזיר דיוניסוס "הקטן" (או "הכחוש"; Dionysus Exiguus). דיוניסוס קבע כי השנה הראשונה לחייו של ישוע – שאותה כינה "שנת האדון" (Anno Domini) – היא השנה ה-1 לספירה (השנה הקודמת לה היתה 1 לפני הספירה, ומכאן שאין שנת 0 לספירה; בהתאם, יש להקפיד ולומר כי האלף – המילניום – השלישי החל בשנת 2001, ולא בשנת 2000). דיוניסוס השווה את מניינו החדש למניין הרוֹוח בעולם העתיק, שנפתח במועד המסורתי של ייסוד העיר רומא – וקבע כי השנה ה-1 לספירה, שנת לידת ישוע, התרחשה בשנה ה-754 לאותו מניין.
אף שחישובו של דיוניסוס היה ככל הנראה מוטעה, שיטתו זכתה לימים לתפוצה רבה. את הפצת הכרונולוגיה של דיוניסוס מייחסים לבדה "הנערץ" (Beda Venerabilis ;735 - 672 ), נזיר, היסטוריון ותיאולוג אנגלי בן ימי הביניים . בחיבורו המפורסם "היסטוריה כנסייתית של עם האנגלים" השתמש בּדה במניינו של דיוניסוס, ומכאן ואילך התפשט השימוש בשיטה זו – בתחילה בממלכה הקרולינגית , ובהמשך בעולם הנוצרי כולו.
הטענה בדבר טעות בחישוביו של דיוניסוס נשענת בעיקרה על הכתוב בספר הבשורה עפ"י מתי מן הברית החדשה : "ויהי בימי הורדוס המלך כאשר נולד ישוע בבית לחם יהודה" (ב' א'). היות שהמלך הורדוס מת בשנה ה-4 לפני הספירה, כפי שעולה מכתביו של יוסף בן מתתיהו , נראה שישוע נולד לפחות ארבע שנים לפני התאריך שקבע דיוניסוס (בין ההצעות השונות במחקר לתארוך הנכון של לידת ישוע הוצעו השנה הרביעית ואף השישית לפנה"ס). בדומה לכך, גם טענתו של דיוניסוס בדבר לידת ישוע ביום ה-25 בחודש דצמבר שנויה במחלוקת במחקר.
כעקרון מניין השנים הנוצרי לא היה קיים במאות השנים הראשונות לדת. גם המאמינים הנוצרים השתמשו בימיה של רומא בתארוכים המקובלים בה.
בתחילה היה מקובל לציין שנה באמצעות אזכור הקונסולים, ששלטו בה. מאחר שהגעת השמועה על עלייתו לשלטון של קונסול לחלקיה המרוחקים של האימפריה יכולה הייתה לדרוש חודשים, ציינו שנים גם באמצעות נקיבה בשמות הקונסולים, שעמדו בראש בשנה הקודמת.
שיטה אחרת הייתה המניין "לייסודה של העיר" (רומא). מאחר שהתאריך המדויק היה נושא למחלוקת לא הרבו להשתמש בתארוך זה, אולם בפועל התקבלה השנה 753 לפנה"ס כשנה המציינת את ראשית ימי רומא. נראה שהייתה משמעות פוליטית לשימוש במניין זה, שיש בו כדי להעיד על אמונה ביציבותה ובנצחיותה של העיר.
מששלטו ברומא קיסרים ניתן היה לנקוב בשנה למלכותם. זאת נעשה באופן פורמלי רק בתחילת המאה ה-3. קיסרים קדומים יותר, ביניהם אוגוסטוס, השתמשו במניין הפעמים שהוענקה להם משרתם בידי הסנאט הרומאי, בכך שומרים על מראית עין של רפובליקה.
אופן ספירה אחר השתמש באינדיקציות. לצורכי מיסוי החקלאות חולק הזמן למחזורים בני חמש עשרה שנה. כל שנה (אינדיקציה) הוזכרה לפי מספרה במחזור. שיטה זו האריכה ימים באימפריה הביזנטית.
כמו כן הונהגו מניינים מקומיים בארצות שונות, למשל על פי תאריך ייסודה של עיר מסוימת או זמנו של שליט אזורי.
מקווה שעזרתי במשהו, בברכת אהבת ישראל - ערן.
נב: jf מה יש להסכים עם נץ אני לא חלקתי עליו?
