http://yeshanews.com/?id=56204אני מאשימהאם עברייה נחקרת באלימות ע"י שוטרים ישראלים.
לפני כארבע שנים בדרך בואכה חומש נרצח שולי, אהוב ליבי. היינו נשואים שנתיים ושלושה חודשים. באותו יום ארור, חמישה רוצחים עמדו על הכביש. שלושה מהם החזיקו קלצ'ניקובים ושאגו: "אללה הוא אכבר". הם ריססו את המכונית שלנו לאור היום. שולי צעק לי להתכופף והגן עלי בגופו. באותו רגע הוא חטף כדור. הרכב דהר לתעלה, התנגש בסלע, ונעצר.
שולי מת במקום. לי הייתה יד שמאלית מרוסקת בה חטפתי כדור, ופנים מרוטשות. עליתי אל הכביש, נופפתי אל רכב ערבי שעבר במקום, אבל הם חייכו ולא עצרו. רציתי לחזור לכיוון הרכב שלנו, ואז שמעתי צהלות ושירה בערבית. מהכפר הסמוך ירדו עשרות ערבים עם מקלות וחפצים בצהלות ושירה, והתקדמו לעברי. למזלי עבר באותו רגע במקום רכב ובו שני אזרחים ישראלי שחילצו אותי. הייתי בחודש השישי להריוני. פצועה קשה, ילדתי באותו יום את בתנו שרה, תינוקת פגית ומונשמת. בנינו הבכור אהובי-ה יאיר היה אצל הוריו של שולי.
במשך שלוש שנים מיום הרצח עברתי טיפולים, ניתוחים ושיקום. הכאב על שולי אהובי היה עצום. הכאב העצים יותר כשהגיע הידיעה המרה שממשלת ישראל שיחררה וחימשה רוצחים בשטח, והזרימה אליהם נשק וכסף כדי לייצר את הגירוש הבא. שהרי אם השטח לא בוער, איך יצדיקו את הגירוש?
חזרתי לחומש, אלמנה עם שני יתומים. ניסינו להשתקם ולבנות את הבית. שנתיים מיום הרצח, מדינת ישראל הכתה שנית. התודעה הייתה כנראה מוכנה לדעתם והגירוש יצא אל הפועל. גורשנו באכזריות ובאלימות והחריבו את ביתי. כל הזיכרונות מהחיים המשותפים שלי עם שולי הי"ד בביתנו, נדרסו בשרשראות הברזל של הדחפור הענק.
הגירוש מחומש היה בשבילי כמו רצח נוסף של שולי. חומש הייתה הכל בשביל שולי. בהודעה הקולית בטלפון שלו הוא אמר: " שלום, כאן שולי מחומש". לא שולי הרמלך, אלא רק שולי מחומש. ביום הגירוש עברתי בין הבתים, וראיתי איך הורסים, מחריבים, מגרשים, ופוגעים בזכויות אדם. הפשע היה כפול: שחרור הרוצחים בשטח כדי שיבער וכך לייצר תירוץ לגירוש, והתרת דמם של המתנחלים. לסיום השלימו את הפשע וגורשנו.
הצער על החורבן היה עצום. כמעט לא אכלתי. בימים שאחרי הגירוש עברתי ניתוח, ושבוע אחר כך הייתה האזכרה של שולי. מה שנתן לי את הכוח הוא הידיעה שהצדק והמוסר לצידי. נכון שלשחורי המדים היה את הכוח להחריב ולהרוס, אבל ידעתי שאני בצד הנכון של ההיסטוריה, בצד המוסרי, ולא בצד של אלה שביצעו את הפשע.
עברו כמעט שנתיים והחלטנו, גרעין חומש, להפסיק את ההתדרדרות המוסרית, להפסיק את הפשע והפגיעה בזכויות האדם, ולחזור הביתה לחומש.
אבל מדינת ישראל לא הסתפקה בחימוש הרוצחים ובגירוש שלנו. וכעת אני עוברת בשם "החוק" אוסף של התעללויות וחקירות מצד אנשי משטרה ומערכת המשפט.
גם בסדום היו חוקים. חוקים אשר קובעים כי זו פגיעה בזכויות אדם להעביר רוצחת מתאבדת מירושלים לעזה, ולעומת זאת כאשר מדובר ביהודים מתירים גירוש של אלמנה ויתומים. אי אפשר לכנותם בשום כינוי אחר מלבד חוקי סדום.
ההתעללות הנוכחית החלה אחרי העלייה האחרונה לחומש. באותו יום בו הוזמנתי לחקירה, שוחררו 255 מרצחים מאותו ארגון שרצח את שולי. בחקירה אמרתי לחוקרים שנעצרתי על לא עוול בכפי, שזוהי חקירה פוליטית, ושאין להם זכות לעצור אותי. התרעתי על הפשע שבהמשך שחרור מחבלים שככל הנראה ישובו וירצחו, ויאפשרו את הגירוש הבא המתוכנן.
קראתי תהילים כל החקירה, שוחררתי ולא הסכמתי לחתום על דבר.
החקירות החיפושים וההתעללות נמשכו. כשהיחידה האחראית על "הטיפול" היא ימ"ר שי, יחידה המופקדת על מחבלים פושעים כבדים ורוצחים.
לפני כשנה וחצי נישאתי ליהודה סון, ונולד בננו אורי שלום. הברית הייתה על חורבות ביתנו ביישוב. נסענו לחופשה משפחתית, ובאותו זמן הבילוש התחילו לחפש אותי בכרמל. שאלו את השכנים: איפה אני, ומה מעשי? שכן אחד אמר לי לאחר מעשה שההתנהלות ממש הזכירה לו משטרים אפלים. כשחזרנו מהחופשה המשפחתית, ביום ראשוןֿ, דפקו שלושה גברתנים על הדלת באגרסיביות ואלימות. בני הבכור אהוביה פתח. הם אמרו שבאו לעצור אותי. יצאתי אליהם כשאורי שלום בני התינוק בן ארבעת החודשים בזרועותיי. אבל הם התעקשו להתפרץ אל תוך הבית, למרות שבידיהם היה צו מעצר בלבד ולא צו חיפוש. אחד הגברתנים עלה לקומה השנייה, הביט בחפצים, חדר לנו לפרטיות, ועשה בתוך הבית כבשלו.
כשהם אמרו שלא אוכל לקחת איתי את אורי לחקירה, הודעתי שאם כך לא אוכל לבוא. אורי הוא תינוק קטן ויונק, ואין להם שום זכות לפגוע בזכויות האדם שלי או של התינוק. הם התחילו לצעוק ולהשתולל. אחד הגברתנים צרח: "יש לך שלוש דקות להתארגן, ואם לא תבואי אני אראה לך מה זה".
הוא המשיך וצרח: "יאללה כמה זמן לוקח לך. אמרתי לו: יש אלוקים בשמים. הוא ישלם לכם". תושבי כרמל ששמעו את הצעקות התאספו סביב הבית, ואמרו להם שאין להם זכות לפגוע בזכויות שלנו. אנשים אמרו להם: "אתם לא מתביישים לפגוע באלמנה וביתומים? היא נפצעה בפיגוע". השלושה הסתלקו.
ביום שני הובלתי שוב לחקירה. הייתי עם אורי בני. בחקירה הקריאו לי אוסף של חוקים שלטענתם עברתי עליהם. הסברתי לו שאני בסך הכל רוצה לחזור לביתי בחומש, שגם בסדום היו חוקים, ושחוקיהם חוקי סדום. לא עברתי על שום חוק. נעצרתי על לא עוול בכפי, ומי שפוגע בזכויות שלי מחלל את שם הנרצח שולי אהוב ליבי, ופוגע באלמנה וביתומים. אבל הם נותרו אדישים ואטומים לצער ולסבל. הם לא אפשרו לי לקבל מגבונים עבור התינוק. לאחר זמן ארוך של טרטורים בסגנון: "צאי החוצה, כנסי פנימה”, כשאני עם תינוק בן ארבעה חודשים שהתחיל בוכה כתוצאה מהטרטורים, רצה החוקר שאחתום על ערבות. ביקשתי שיסביר לעורך הדין על מה עלי לחתום. החוקר עזרא אישרן מתקוע סירב להסביר לעו"ד על מה אני אמורה לחתום, והחל לצרוח ולהשתולל. מאותו הרגע החלה מסכת של איומים, הפחדות, ואלימות. שיחת הטלפון עם העו"ד נותקה על ידי החוקר עזרא, והפלאפון נלקח.
ביקשתי מספר פעמים שיחזיר לי את הפלאפון, אך הוא רק המשיך לצרוח עלי ללא הרף שאפסיק לעשות שטויות.
התינוק החל לבכות. אז הודעתי לו שאם החקירה הסתיימה, אני הולכת הביתה וסובבתי את גבי.
פקד יעקוב חיון ששהה בחדר תפס בחוזקה את ידי, עיקם אותה וגרר אותי ללא התחשבות בבכי ההיסטרי של בני והודיע לי שאני עצורה. כשהתחלתי לצעוק: "אתה מכאיב לי", הוא אמר. "תשתקי. אם לא, אני שם עליך אזיקים". כאשר ביקשתי פעם נוספת לדבר עם העו"ד, הם טענו שמרגע זה נגמרה ההתחשבות, ואין לי יותר זכויות. הם לא יאפשרו לי לדבר עם אף אחד, ומעתה: "רק את, אנחנו ואלוקים". כשבעלי טלפן, החוקר עזרא אישרן ענה לו, ולא אמר מילה על העובדה שאני עצורה, אלא רק ציין שאני בחקירה. הוא ביקש שארגיע את התינוק שלי, כי הבכי הפריע לו ושאצא החוצה. כשהוכנסתי החל בחקירה נוספת ללא עו"ד וללא הודעה לאף גורם כי אני עצורה. לאחר זמן ארוך כנצח הגיעה ניידת סמויה עם שני שוטרים מימ"ר ש"י, ולקחו אותי ואת התינוק לביהמ"ש בירושלים בצורה בה נלקחים הפושעים המסוכנים ביותר.
במשך שעות ארוכות חיכינו למשפט כשהשוטרים אינם מסירים את עיניהם ממני מפחד שאני, ה"אויבת של המדינה", אברח.
בסביבות השעה שש בערב נגמר הכל. יצאתי מבית המשפט, ושבתי אל ילדיי הקטנים.
אני רוצה להתריע על הריקבון הפושה, על הפגיעה בזכויות האדם והאזרח, על חוסר המוסר והעוול שמדינת ישראל התדרדרה אליהם. אנו כבר בתוך התהום. הכוח הפיזי אצלם כרגע. הם יכולים להתעלל, לעצור, לעוות דין וצדק, אבל זה לא יטשטש ולא ישנה את העובדה שהם מבצעים פשע.
המוסר והצדק איתנו. הרוח שלנו, של שולי הי"ד ושל משפחתי החדשה שרוצה לחזור איתי ולבנות את ביתנו מחדש בחומש, היא זו שתנצח.
