לאחר שאבימלך כרת ברית עם אברהם, אלוקים ציווה את אברהם להקריב את יצחק, בנו האהוב והמועדף שנולד בדרך נס. המקרא מתאר לנו את הדו שיח שהיה בין אברהם ליצחק שנושא עליו את עצי העולה, שתמה על כך שאין שה לקורבן, ואת תשובתו של אברהם שמסתיר זאת ממנו: "אֱלֹהִים יִרְאֶה-לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה, בְּנִי". לאחר שיצחק מבין שהוא למעשה השה, הוא הולך בלב שלם שנא': "וילכו שניהם יחדיו", אומר רש"י : "בלב אחד". אברהם עוקד אותו על גבי מזבח ומתכונן להקרבתו. בעקבות עקדת יצחק נאסר על יצחק לצאת מארץ כנען, אף בזמן הרעב, מכיוון שהוגדר כ"עולה תמימה" (עיין בזוהר חלק ג דף לז/א).
לעומת זאת יעקב אבינו לא היה בחזקת "עולה תמימה" , והירידה למצרים הייתה על מנת לזכך את עם ישראל כדי שיוכלו לעמוד לפני ה' נקיים כדי לקבל את התורה, כמו שאומר דוד בתהילים פרק סו' פסוק י' : " כי-בחנתנו אלהים, צרפתנו, כצרף-כסף". אתה צרפת אותנו והבאת אותנו לזיכוך המתאים לקבל את התורה.
הרב מאיר כהנא הי"ד מאריך בסוף סיפרו "על האמונה ועל הגאולה" בנושא.
בברכת אהבת ישראל - ערן.
נושא: למה התיר ה' ליעקב ובניו לרדת מצרימה? מה הסיבה לעונש העבדות? (נקרא 4243 פעמים)