ארץ ישראל וירושלים
ארץ ישראל הובטחה לאברהם אבינו ב"ברית בין הבתרים" (בראשית, פרק ט"ו),
ומטרת יציאת מצריים הייתה להשיב את העם לארץ ישראל.
מעמדה המיוחד של הארץ מתבטא במצוות מיוחדות הנוהגות בה,
"מצוות התלויות בארץ", כגון: "מצוות יישוב הארץ", מתן מעשר מפירותיה לכהן ולעני,
שמיטה – אחת לשבע שנים אסור לעבד את האדמה.
במשך כל הדורות הארץ לא ננטשה מתושביה היהודים, אם כי בדורות מסוימים ישבו בה רק קומץ אנשים.
ירושלים זכתה למעמד מיוחד עקב בחירת העיר כמקום המקדש; בחירה, שעל פי האמונה היהודית נקבעה בידי שמים.
דוד המלך כבש את העיר ירושלים וקנה מיד ארבנה היבוסי את הר הבית ושלמה בנו בנה עליו את בית המקדש.
בכל רחבי העולם מתפללים היהודים לכיוון הר הבית בירושלים.
במשך כל שנות הגלות משאת נפשו של כל יהודי הייתה לזכות ולעלות לירושלים.
את ירושלים מזכירים בתפילות רבות, ואף בטקס החתונה שוברים כוס כזכר לחורבן העיר ואומרים "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני…" (ימיני = יד ימין שלי).
