בימים אלה יש לא מעט כתבות בעולם על הפליטים הערבים, כמו:
(1)
"המשטרה הצ'כית כותבת מספרים בדיו על זרועות הפליטים ושולחת אותם ברכבות לגרמניה"(2)
"הרגע המזעזע שבו זורק אב את עצמו, את אשתו, ואת התינוק על המסילה לאחר שהוא מבין שהרכבת 'אל גמניה' בעצם מובילה אותו אל מחנה פליטים."(3)
"הפליטים מאיימים על השורשים הנוצריים של אירופה, אומר ראש הממשלה ההונגרי"(4)
"גופת ילד מהגר קטן על החוף מזעזעת את אירופה"מספר אובזרבציות:
* מסתבר שהמגיבים לכתבות, בניגוד לציפיית העיתונאים,
לא ממש מפגינים רחמים כלפי הפליטים. אדרבא. בכתבה הרגשנית על הפליטים הנזרקים על המסילות התגובות התוקפות את הפליטים זוכות ל-99% לייקים: "למה כולם שם גברים?! איפה הנשים שלהם?", "הם לא מכבדים את החוק!", "ברור שהם לא רוצים לחיות בשלום", "הם צריכים לתקן את המדינה שלהם עצמם."
* גם צילום
גופת הילד על החוף לא ממש מעוררת את רחמי הקוראים. אחד המגיבים מעיר כי מדובר באשמת ההורים: "הם לא הסתפקו בישיבה בתורכיה אלא מתוך תאוות בצע הם ניסו להכנס (דרך יוון) לאיחוד האירופי".
* גם את ההשוואה לשואה (רישום מספרים על הזרוע) המגיבים לא קונים. "תעודות נייר הם יאבדו", מסביר אחד המגיבים.
אנחנו יכולים לנחש
שאם הדברים האלה היו קורים על גבולות ישראל היתה קמה צעקה בעולם ומיד היו מטילים עלינו חרמות.
ולגבי סרבנות הפליטים להילקח למחנה פליטים, יש כאן
דבר מעניין שנוגע אלינו. הפליטים האלה, מסוריה, הם הרי אנשים שבמשך עשרות שנים סירבו לאזרח אצלם את הפליטים הפלשתינים. הם אנשים שסוברים שהפליטים הפלשתינים מחוץ לא"י חייבים לשבת במחנות ולא להיטמע באוכלוסיה הערבית הסובבת. אבל
כשזה נוגע להם הם רוצים דין אחר: בשביל עצמם הם לא רוצים מחנות פליטים אלא הם רוצים להיות אזרחי המדינה החדשה.