כאן מתחילה הבעיה.
בהתחלה היהודי הממוצע רוצה להיות ככל העמים, אבל עדיין רוצה להשאר יהודי. אז הוא מתפרק מהדת ודוגל בנימוסי הגויים ובסובלנות ומסכים לאזרח גם גויים שגרים במדינה שהוא בונה. אבל הוא שומר לעצמו פינה קטנה, ערוגה אחת שבה יש קצת דוסים וישיבות, והוא ממנה לעצמו רבנים מטעם כדי שכולם ידעו שהוא יהודי. אבל הוא מזהיר את הרבנים מטעם שלא יבלבלו לו את המוח יותר מדי, כי זה תפקיד פורמלי.
ואז הוא נהנה מהחופש, ומשלה את עצמו שהוא משתלב בקהילת העמים, ורוצה להתערבב בהם, אז קצת קשה לו להיות קשור בשרשרת לערוגה הקטנה של היהדות. אז הוא מתחיל להרוס את הערוגה, ולהתעצבן על הדוסים והישיבות כי למה הם נמצאים שם בכלל? ולמה הרבנים מטעם קושרים אותו בשרשרת? ולמה הוא לא יכול להיות גוי ולקרוא לעצמו יהודי? ולמה הוא לא יכול לארגן לעצמו חברים ובני משפחה גויים ולקרוא להם יהודים כי הם יפים וחכמים ומתורבתים וכיף איתם...
ואחרי הכל, כשהמדינה היא מדינה ככל העמים, והקשר ליהדות נחלש עם כל יום שעובר, וכבר יש הרבה אזרחים גויים במדינה שיש להם חופש דת וזכות מלאה לעשות מה שבא להם, אז הם לא פחות ישראלים מאף אחד. כי ההגדרה של ישראליות כבר לא קשורה ליהדות. ויהדות גם כן לא קשורה ליהדות. אז כל מי שיש לו אזרחות יכול להיות בנבחרת. וכמו שמי שלא יהודי ורוצים להסתובב איתו או להתחתן איתו, קוראים לו יהודי למרות שהוא לא,
ככה כל שחקן שרוצים לקנות לנבחרת, קוראים לו אזרח למרות שהוא לא. מה הבעיה? כולה כמה ניירות...
נושא: באמצע כרמיאל,ערבים "ישראלים" ניסו לחטוף בחור יהודי (נקרא 5853 פעמים)