תלוי איזה ציבור.
באופן כללי, המגמה שהחלה בשנות השישים (או אולי למעשה במלחמת האזרחים בארה"ב), מושתתת על רצון להיות מוסרי, ליברלי ונושא דגל הקידמה.
כדי לשאת את דגל הקידמה, צריך להיות קיצוני כל הזמן. שהרי מי שנמצא מקדימה, הוא בקצה - הקצה הקדמי. מי שלא בקצה, הוא לא בקידמה. הוא באמצע.
לאחר החפירה הזו על המשמעות של קידמה, אסביר את המגמה בפועל ואת ההשלכות שלה.
עם המהפכה התעשייתית והתקדמות הטכנולוגיה, אנשים משיגים תפוקה גבוהה יותר בזמן קצר יותר. רמת החיים טובה יותר ומספר שעות הפנאי עולה. כבר למדו אותנו חז"ל שהשיעמום מביא לידי חטא. עודף זמן פנוי לא עושה טוב לאנשים. עם הזמינות הגדולה של זמן פנוי, אנשים עוסקים יותר בתחביבים, צורכים בידור בכמויות שלא נראו בזמנים קדומים יותר, ומוצאים זמן למלחמות עולם ומסעי צלב, כי השפע מאפשר להם.
הקידמה יצרה חידושים מופלאים באורח החיים. מי שחשב על רעיונות חדשים ותפישות חדשות, המציא מכונות וחידושים טכנולוגיים ששיפרו את תנאי החיים בעולם המתועש. לפי זה, אנשים גרמו לעצמם לחשוב שלשנות ולהתקדם זה תמיד טוב, בכל מקרה.
אנשים תמיד אהבו את הטיפוסים הטובים והרחומים, אלה שיודעים לסלוח ולעזור, אלה שלא מחפשים לנקום ולגרום רע. עם הקידמה וההקצנה, זה כבר לא חוכמה לרחם על בן הדוד העני, מהמשפחה שלך. זה דבר רגיל וישן. אז על מה צריך לרחם? אפשר לכבוש שיא חדש! נראה אותך מרחם על מישהו זר, מארץ רחוקה שלא קשור אליך ואתה לא חייב לו כלום.
השלב הבא: נראה אותך מרחם על מי שגורם לך עוול. לאחר מכן, נראה אותך מרחם על מי שבא לרצוח אותך.
כך הפכה לאופנה הרחמנות על האכזרים והשכחה מעניי עירך. המסכנים שאנחנו מחוייבים להם על פי קשרי דם וקרבה מקומית, נזנחים לטובת מסכנים אקזוטיים יותר, למרות שאנחנו לא מחוייבים להם לפני שפתרנו את הבעיות שלנו עצמנו.
באותה מידה הופכת לרשעות הרחמנות על האכזרים, כשאדם מגלה "רחמים" כלפי אנשים רעים. רשע, מי שמרשה לעצמו לסלוח על פגיעות שאנשים אחרים נפגעו. רשע, מי שאפילו אם סלח על פגיעות שנפגע בעצמו, מאפשר לאיש הרע להמשיך ולפגוע באחרים.
אבל כל העניין הזה של שיפוט וענישה, של הרחקת הרעים מן החברה, של סולם עדיפויות ששם את עניי עירך לפני זרים מקצווי ארץ, כל כך מיושן. האדם הנאור התקדם הלאה. סולם עדיפויות זה פאסה. מחוייבות של משפחה ולאום, זה פאסה. מחוייבות לצדק זה פאסה. מה נשאר? הרחמים המזוייפים שגורמים לאדם הליברל להרגיש טוב עם עצמו, נשגב מעל הנחותים המסכנים שמרשים לעצמם לפגוע ברעים כדי להגן על עצמם.
האדם הוא יצור חברתי. כל אדם רוצה לזכות בהכרה, אהבה, הערכה. אם מוסר נוצרי קלוקל הפך להיות פופולארי - בעיקר אצל אלה שנטשו את הדתות המסורתיות, הרי שעל מנת לזכות בהכרה, אהבה והערכה כאדם טוב ומתקדם התורם לחברה, כדי להרגיש נשגב ומחוכם, כל אחד הולך ולובש את בגדי המלך החדשים. מהלך עירום ועריה ברחובות ובז בלבו לכל המסכנים שרואים את מערומיו, שהרי הם לא חכמים ונשגבים מספיק לראות את כסותו החדשה והמפוארת.
על פי המוסר הקלוקל של העידן החדש, החזק אף פעם לא צודק. אפילו אם לפני שניה החלש התעלל במי שחלש ממנו, ולכן החזק בא לטפל בו, עדיין, כרגע הוא החלש יותר, ולכן הוא צודק.
לפי זה, החלש תמיד יכול להתעלל במי שחזק ממנו. החזק ממנו לא יכול להגן על עצמו, כי מה פתאום אתה מרביץ למי שחלש ממך?
ההשלכות:
אלה שיצרו חברה חזקה, מתקדמת ורבת שפע, לא יכולים להגן על עצמם מפני שודדים נחשלים ומוכי מחסור. השודדים הם גיבורים כי הם מסכנים וחלשים. כי הם סובלים ממחסור, לכן מותר להם. החברה החזקה ורבת השפע, מחזיקה בדעה שכל אחד יכול ללכת לאן שבא לו ולחיות איך שבא לו.
לכן השודדים הנחשלים יכולים ללכת לאן שבא להם, גם להגר אל החברות המתקדמות והמשופעות. אותם שודדים נחשלים, יכולים לחיות בתוך החברות המתקדמות והמשופעות, אבל להחזיק בנחשלותם ובמעשי השוד שלהם. כל עוד הם שומרים על תדמית של מסכנים, המוסר הקלוקל יצדד בהם.
כך בעצם הולכת החברה החזקה, המתקדמת ורבת השפע, ומבטלת את הקיום שלה. שהרי היא לא משתמשת בכוח שלה כדי לשמור על חוזק, קידמה ושפע. היא מפזרת את הכוח ואת השפע שלה, מבזבזת את הקידמה שלה, על מנת לאפשר לחלשים ולנחשלים לכבוש אותה.
וזו תמונת המצב בעולם המערבי.
מי שגדל כאדם מיושב ורוצה לראות בעצמו אדם טוב, מקבל מהחברה את המסר שלהיות אדם טוב, משמע להיות מתקדם וליברל. לקבל את כולם ולא לשפוט אף פעם. מי ששופט, נלחם, מתגונן, הוא פרא אדם לוחמני.
אלה שלא אכפת להם שיקראו להם חשוכים, גזענים, ברברים, הם מיעוט בקרב אנשי העולם המערבי המתקדם. לכן, למרות שהחברה המערבית המתקדמת חזקה יותר מהשטפון הנחשל שמציף אותה, היא מפסידה לו מתוך חוסר רצון להלחם.
תאי גזים למוסלמים? הצחקת אותי! את זה מותר לעשות רק ליהודים.
אבל פוגרומים וקרבות אכזריים ועקובים מדם? את זה נראה בשפע בעשורים הקרובים.