יהדות ותורת ישראל > שֻׁלְחָן עָרוּךְ וְהָרַעְיוֹן הַיְּהוּדִי

ערב חג מולד של הצלבנים: קצת מדיני עבודה זרה

(1/1)

Rafoe:
ב"משנה תורה", ספר המדע, הלכות עבודה זרה, הרמב"ם כותב איך ישראל צריכים להתנהג ומהם דיני עבודה זרה.

לפני הכל הרמב"ם כותב כך:
הנוצריים עובדי עבודה זרה הן, ויום ראשון יום אידם הוא.  לפיכך אסור לשאת ולתת עימהן בארץ ישראל, יום חמישי ויום שישי שבכל שבת ושבת; ואין צריך לומר יום ראשון עצמו, שהוא אסור בכל מקום.  וכן נוהגין עימהן, בכל אידיהן (פרק ט, פסוק ד).

מה הדין לגבי ישראלים שעובדים עבודה זרה
מצות עבודה זרה, כנגד כל המצוות כולן היא:  שנאמר "וכי תשגו--ולא תעשו, את כל המצוות . . ." (במדבר טו,כב)--ומפי השמועה למדו, שבעבודה זרה הכתוב מדבר.  הא למדת, שכל המודה בעבודה זרה--כפר בכל התורה כולה, ובכל הנביאים, ובכל מה שנצטוו הנביאים, מאדם עד סוף העולם:  שנאמר "מן היום אשר ציווה ה', והלאה--לדורותיכם" (במדבר טו,כג).  וכל הכופר בעבודה זרה, מודה בכל התורה כולה; והיא עיקר כל המצוות, כולן (פרק ב, פסוק ז) - גם אם אתה חילוני למהדרין ועדיין לא עבדת עבודה זרה הרי שקיימת מצווה: מצוות לא תעשה. וגם אם אתה חרדי למהדרין ועבדת עבושה זרה עברת על מצוות לא תעשה.

כל המודה בעבודה זרה, שהיא אמת--אף על פי שלא עבדה, הרי זה מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא; ואחד העובד עבודה זרה, ואחד המגדף את השם--שנאמר "והנפש אשר תעשה ביד רמה, מן האזרח ומן הגר--את ה', הוא מגדף" (במדבר טו,ל).  לפיכך תולין עובד עבודה זרה, כמו שתולין את המגדף; ושניהם, נסקלין (פרק ב, פסוק י) - אלה הצבועים. מטיפים למשהו אך בעצמם לא מקיימים וכל מטרתם הוא להדיח, אך דין המדיח ודין המודח הוא שווה.

המסית אחד מישראל, בין איש בין אישה--הרי זה נסקל, אף על פי שלא עבד המוסת ולא המסית עבודה זרה:  אלא מפני שהורהו לעבוד.  בין שהיה המסית הדיוט, בין שהיה נביא, בין שהיה המוסת יחיד איש או אישה, או יחידים--מיתתו בסקילה.  [ב] המסית את רוב אנשי העיר--הרי זה מדיח, ואינו נקרא מסית (פרק ה, פסוק א) - תחשבו על זה בפעם הבאה שאחד מהפוליטיקאים היהודים ידברו על ה"קדושה" שבנצרות.

מצות עשה היא לאבד עבודה זרה, ומשמשיה, וכל הנעשה בשבילה--שנאמר "אבד תאבדון את כל המקומות . . ." (דברים יב,ב), ונאמר "כי אם כה תעשו, להם--מזבחותיהם תיתוצו . . ." (דברים ז,ה). ובארץ ישראל, מצוה לרדוף אחריה עד שנאבד אותה מכל ארצנו; אבל בחוצה לארץ, אין אנו מצווין לרדוף אחריה, אלא כל מקום שנכבוש אותו, נאבד כל עבודה זרה שבו:  שנאמר "ואיבדתם את שמם, מן המקום ההוא" (דברים יב,ג)--בארץ ישראל, אתה מצווה לרדוף אחריהם, ואין אתה מצווה לרדוף אחריהם, בחוצה לארץ (פרק ז, א-ב) - מוקדש באהבה לכל מתנגדי "תג מחיר".

עבודה זרה עצמה, ומשמשיה, ותקרובת שלה, וכל הנעשה בשבילה--אסור בהנאה, שנאמר "ולא תביא תועבה אל ביתך" (דברים ז,כו).  וכל הנהנה באחד מכל אלו, לוקה שתיים--אחת משום "ולא תביא תועבה אל ביתך", ואחת משום "ולא ידבק בידך מאומה, מן החרם" (דברים יג,יח) (פרק ז, ג) - גם אם העץ אשוח ואביזרי הקישוט נראים לכם זוהרים ויפים אסור לקנותם. מדובר בתועבה שכל ייחודה לעבוד עבודה זרה.

אילן שנטעו מתחילה שיהא נעבד--אסור בהנאה, וזו היא "אשרה" (דברים טז,כא) האמורה בתורה.  היה אילן נטוע, וגידעו ופיסלו לשם עבודה זרה, אפילו הבריך והרכיב בגופו של אילן, והוציא שריגים--כורת את השריגים, והן אסורין בהנאה; ושאר האילן, מותר.  וכן המשתחווה לאילן--אף על פי שלא נאסר גופו--כל השריגים והעלים והלולבין והפירות שיוציא כל זמן שהוא נעבד, הרי אלו אסורין בהנאה (פרק ח, ו) - עצי אשוח של הנוצרים הם דוגמא מצויינת.

איך להתנהל מול הגויים בתקופת החגים שלהם
שלושה ימים לפני אידיהן של גויים, אסור ליקח מהן ולמכור להן דבר המתקיים, וללוות מהן ולהלוותן, ולפורען וליפרע מהן מלווה שבשטר או שעל המשכון.  אבל מלווה על פה נפרעין מהן, מפני שהוא כמציל מידם; ומותר למכור להם דבר שאינו מתקיים, כגון ירקות ותבשיל, עד יום אידם.  במה דברים אמורים, בארץ ישראל; אבל בשאר ארצות, אינו אסור אלא יום אידם בלבד.
עבר ונשא ונתן עימהן באותן השלושה ימים, הרי זה מותר בהנאה; והנושא ונותן עימהן ביום אידם, הרי זה אסור בהנאה. ואסור לשלוח דורון לגוי ביום אידו, אלא אם כן נודע לו שאינו מודה בעבודה זרה, ואינו עובדה.  וכן גוי ששלח דורון לישראל ביום אידו, לא יקבלנו ממנו; ואם חשש לאיבה, נוטל בפניו, ואינו נהנה בו עד שייוודע לו שזה הגוי אינו עובד עבודה זרה, ואינו מודה בה.
היה אידן של אותן הגויים ימים רבים, שלושה או ארבעה או עשרה, כל אותן הימים כיום אחד הן, וכולן אסורין עם שלושה ימים לפניהן (פרק ט, א-ג) - מי באמת מיישם זאת בארץ? להיפך - ישנם יהודים שעוד חוגגים את ה"חג" הזה.

עיר שיש בה עבודה זרה, והיו בה חנייות מעוטרות ושאינן מעוטרות--המעוטרות, אסור ליהנות בהן בכל מה שבתוכן, מפני שחזקתן, שבגלל עבודה זרה נתעטרו; ושאינן מעוטרות, מותרות בהנאה.
חנייות של עבודה זרה--אסור לשכור אותן, מפני שמהנה עבודה זרה. המוכר ביתו לעבודה זרה--דמיו אסורין בהנאה, ויוליך אותן לים המלח; אבל גויים שאנסו ישראל וגזלו ביתו והעמידו בו עבודה זרה, דמיו מותרין; וכותב ומעלה בערכאות שלהן. וחלילין של עבודה זרה, אסור לספוד בהן (פרק ט, יג-יד) - ישנם המון בתי עסק (בעיקר של מזון) שבהם מוכרים עצי אשוח, בובות, ושאר אביזרי קישוט. אסור בתכלית האיסור לקנות במקומות אלה.



אם יש לכם מה להוסיף (ואני בטוח שיש) אז קדימה!

אביר הקרנפים:
ישר כוח.
ומכאן אנחנו לומדים שאסור באיסור תורה לקנות בחנויות שמתקשטות בסימני העבודה זרה. כגון עצי אשוח ושאר קישוטי חג המולד.

תפריט

[0] אינדקס הודעות