הבחירות לרשויות המקומיות הסתיימו וזה הזמן לסיכום קצר.
אנו נתעמק ב-2 נושאים עיקריים:
הראשון - אחוזי ההצבעה הנמוכים במיוחד בקרב הציבור שזכאי להצביע.
הציבור היהודי הצביע ברגליים ולא פקד בהמוניו את הקלפיות.
כנראה שישנה הבנה שהמערכת מושחתת ושראש העיר לא באמת קובע בנושאים של חינוך וכדומה.
כשראש עיר מסרב לפתוח את בתי הספר הממלכתיים לילדי פולשים זרים בג"ץ מיד מורה לו לפתוח את השערים כדי שילדי הפולשים יוכלו להנות ממה שליאהוד יש להציע (ויש לו הרבה להציע), אז למה שיהודי שפוי יטריח את עצמו כדי לבחור בפוליטיקאי כזה או אחר שממילא לא באמת קובע משהו?
הממסד האדום תמיד קורא לאזרחים ללכת ולהצביע ("לכו להצביע!" אומרת הסיסמא המוכרת) מכיוון שהם חייבים את ה"כיסוי תחת" של אחוז הצבעה גבוה.
אם ראש עיר מסויים מוכר את עירו לפולשים וערבים הוא תמיד יוכל לטעון שזה היה "רצון הבוחר" שהרי אחוזי ההצבעה הגבוהים יעידו על כך.
ברגע שאחוזי ההצבעה נמוכים מאד אז אין בעצם מנדט לראש העיר הנבחר.
יום למחרת הבחירות הממסד הפוליטי מתקומם וחבר הכנסת מאיר שיטרית מציע לקנוס כל אזרח שלא מצביע:
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/264182גם הוא יודע שהיום זו הרשות המקומית ומחר יהיו אלה הבחירות לכנסת, והרי איך ימסרו חלקי ארץ ישראל לאוייב כאשר אין להם באמת מנדט מהעם? (שהרי רובו כלל לא הצביע)
הנושא השני הוא הדחתם של 3 ראשי עיר על ידי בג"ץ עוד לפני הבחירות:
כזכור - בג"ץ הדיח מתפקידם את שלומי לחיאני (בת ים), יצחק רוכברגר (רמת השרון), ושמעון גפסו (נצרת עילית).
ההדחה הייתה בגין כתבי אישום נגדם.
בכל מדינה מתוקנת ציבור הבוחרים בערים המוזכרות היו אמורים לסלוד מהמועמדים הללו ולהדיח אותם על ידי הצבעה למועמדים היריבים, אך לא כך קרה.
3 ראשי הערים ניצחו את המערכה ובעצם בג"ץ קיבל כאן מסר חד משמעי מהתושבים.
מסר שלפיו בג"ץ אינו מהווה משקל כלל משום שהוא מנותק מהעם (במקרה הטוב) ומייצג מיעוט זניח של קומץ שמאלני אנטי יהודי.
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/264208