יש חילוקים בין הפוסקים לגבי אותה אשת יפת תואר.
יש דעות שטוענות שהחייל מחכה עד שתתאבל וכו' עד שיכול לקרב אליה.
הדעות האחרות טוענות שמדובר בלקיחה הביתה כאשה לכל דבר. שזה שונה לגמרי מדברים שנעשים בשעת מלחמה. גם אדם שאכל חזיר בשעת מלחמה פטור. כי בין הקרבות ועם כל הלחץ של המלחמה ושאדם נלחם על החיים שלו, שחררו קצת את הרצועה. ולכן לפי דעות מסויימות, אם חייל יהודי שכב עם גויה במהלך המלחמה, אין בכך ולא כלום וכל הפרשה היא האם הוא יכול לקחת אותה אל ביתו. ולכן בא גם האיסור להחזיק בה בביתו כשפחה או למכור אותה בכסף לאחר שכבר בא עליה. שאם לא לוקח אותה לאשה כמשפט התורה, היות וכבר היה ביניהם מגע, להשאיר אותה בסביבה שלו יעמיד אותו בנסיון גדול והרי המלחמה נגמרה...
ובדיוק בגלל דברים כאלה היה מכריז הכהן לפני המלחמה: הירא ורך הלבב יפנה וישוב לביתו. ומסבירים חז"ל: הירא מעברות שבידו. למרות שלא ישיתו עונש על חייל שעשה דבר כזה במהלך המלחמה, מלכתחילה מנסים לשלוח חיילים שלא יעשו דברים כאלה. שהיהדות מנסה לקלף את הגשמיות ואת הבהמיות מן האדם, כדי לזכך אותו לעולם הבא שכולו רוחניות וטוהר.
ואילו אצל האיסלאם, מעודדים לרצוח ולאנוס ולהיות יותר ויותר גשמי ובהמה, כדי להכניס אותו לעולם הבא שכולו בהמיות וזימה. דת של אורקים...