אני חושב שאין דרך יותר טובה לסכם את דעת התורה על הרפורמים מאשר להביא את דברי הציץ אליעזר: (וסליחה שהדברים ארוכים, ולמי שאין כח שיקרא מ"תשובתי היא" עד "תנועה הרסנית זאת", ואני ממליץ לקרוא את הכל)
שו"ת ציץ אליעזר חלק ה פתיחה פרק ו
מהותו של הריפורם.
שאלוני. כיצד להגדיר מהותה של התנועה הריפורמית? האם יש להעריכה וליחסה במדת מה לכיתה דתית, ולו מזויפת, ולו גויית, או דבר אין לה לתנועה זאת עם הדת והאמונה, והטקסים הדתיים המעושים שיוצרים ומקיימים המה משמשים לראשיהם הרביים אך למען תפוס מבית ישראל קלי - דעת ודלי - מעש הנמשכים אחרי מראות התפאורה וההידור החיצוני מבלי להבין על הגלום בהם, להבחין ולראות מה הוא, היש בו עץ פרי שיוכלו לקחת ממנו לעבוד את ד', ואם אין. ובכך למצוא כר נרחב להפצת מזימותיהם ודעותיהם הכפרניות, ושדה פעולה לקידוח תככיהם הסמוים מן העין.
תשובתי היא. לא זו בלבד שדבר אין לה לתנועה הריפורמית עם דת ואמונה, לא בטעמא ולא בממשא ולא בריחא, אין לה שום מגע כלל ועיקר לדתנו האמיתית המוכתרת ברמ"ח עשין ושס"ה ל"ת ודרך סלולה לה מדורי דורות באופני העבודה זו תפלה לפני צור העולמים, וגם מגע אין לה עם דתי יתר העמים שדרכי עבודה מיוחדים להם כדי להשיג רצון הבורא בדעתם המשובשת בדמותם שזה ההבדל רצונו הוא (עי' רמב"ם פ"א מע"ז). והצרמוניות /והטקסים/ שראשיה מקיימים וקוראים להם דתיות מזויפת מתוכם במדה כזאת עד שלא ניכר כי באו אל קרבם פירורים מלוקטים מתחת שלחני דתות שונות אשר כל ריח אין בהם. ועולמה הרוחני כביכול משמשת איפוא לכל היותר לשדה הפקר ולערי מקלט לקליטת עצמות מעוכלות ואפר מקלה מפולחנים שונים ומשונים, וכל מי ששאר - רוח לו במדת מה, ושנאת דת ישראל לא העבירתו על דעתו, מרגיש את הגיחוך והריקניות גם יחד ששורר בעולם רוחני תוהו זה של תנועה זאת המנצחים עליו נשמות ערטילאיות שגורשו מהסתפח בנחלת עבדי ד'.
אלא גם זאת. התנועה הריפורמית ביסוד מהות הויתה, ממסיבות יציאתה לאויר העולם, ומדרכי גידולה התפשטותה ועיצובה, משמשת לאויב מספר אחד של הדת והאמונה. יוצריה הנוכלים יצרוה במגמה זדונית אחת ויחידה בכדי להרוס מבצרי בת יהודה הרוחניים. ולשם כך ייחדו את עצמם ושקדו על כך לפרוש יד על כל מחמדיה אלו בתי הכנסיות ובתי המדרשות ובכך להצר צעדי התורה והמצוה בתחומה ובעיבורה ע"י הכנסת מין גייס חמישי בבתי היוצר ובכורי - המבחן, ועל תלי הריסות אלה ירו אבני פינתה של התנועה.
וברצותה לסתור הבי - כנישתא לא היה לאמיתו של דבר מגמת פניהם בכדי לבנות באמת בי - כנישתא אחריתא אלא בקרבם שמו ארבם שעי"ז יקל להם יותר לעקור שרשי המסרת ולפנות אט אט עורף לקניני האומה וערכיה בהסואת תחליף של מושגי - שוא, ובמשך הזמן להתבצר במבצרי עוז שטניים ולתת שלטון בלי מצרים לכל אשר תשאל נפשם בחמדת בשרים ולכל אשר ישאלו עיניהם בתאות העוה"ז. על אבני תהו אלה הוקמה התנועה הריפורמית, ועל קו - בהו זה שומרים מכל משמר ראשיה הרביים עד היום הזה.
ולאמיתו של דבר אם נרצה לקרוא את הילד בשמו הרי למעשה גולת הכתרת של האידליה של התנועה הריפורמית היא פולחן האנכיות הבשרית, זהו כל התורה שלהם ואידך פירושא הוא זיל גמור, ומסביב לפלחן - עגלי זה יצרו מעגל קסמים של להטי צורות דת שונות בכדי ללכוד במצודתם הרעה המוני עם פשוטים אשר דופני נשמותיהם מכוסים כבר בשכבות עבות של גלד וכפור וקרח צפוני, ורק במעמקי מעמקיהם מתפרצת עוד לעתים נדירות אנקת נשמתם המתענה בכבלי אזיקיה, והקול הזה יש בכחו להפחיד עצמות בני אדם ולהרעיד נימי נפשם ולהביא בעקבותיו לידי תגובות רוחניות בפנים שונים, וציידי נפשות של התנועה הזאת פורשים רשת לרגלם של אלה והולמים מהממים ומשתיקים זעקת מעמקים זאת ע"י העברתם למולך באש וקוסם קסמים, וכהני המולך מנצחים על העבודה בהגברת קול תופים ומצלתיים.
להגדרתי הנ"ל שהתנועה הריפורמית איננה דת, ואויבתה של דת היא, אעידה לי עדים נאמנים מגדולי וגאוני הדורות שעמדו על ידי עריסתה של תנועה הרסנית זאת.
רבן של ישראל החתם סופר ז"ל אשר רבות התלבט עד אשר החליט לצאת במלחמת תנופה חזקה נגד תנועה זאת, וכפי עדות עצמו מתחילה שלשה דברים עשה משה מדעתו בענין זה, אחת מהם אמנם להשיב מיד להצדיקים הפונים אליו בענין זה באותיום /באותו יום/ לבל יאוחר תשובה שלא לשרות הצדיקים בצרה זמן מה אפילו מעוכב בן יומא אבל שנים מהם, לנהל המלחמה בהסתר, ולבל ללחום עם שום אדם כ"א האמת לוחם עם השקר, (עיין שו"ת ח"ס ח"ו סי' פ"ה). עד שלבסוף פרץ בזעקת שבר עיני עוללה לנפשי כי עלה הפורץ בגלילותינו והנה הוא בקדש עיר קיצע גבולינו (שם סי' צ"ו). הוא אליעזר ליברמן האידיאולוג של התנועה מחבר ספר מירוס נוגה צדק ואור נוגה שלבסוף יצא מן הדת ונשתמד ר"ל. רבינו זה מגדיר אותם בהגדרה זאת.
מכבלי חבל עול סבולי חכמי ישראל יצאו ולכלל אומות העולם לא הגיעו ובהפקירא ניחא להו לחוק להם חוקים כרצונם ואשר נוח להם דין הניין ודין לא הניין,,, מאסו במנהגי ישראל ונימוסיהם ואל חקות הגוים לא באו כי עדיין בשם ישראל יתכנו וחקקו להם חוקים וחברו להם ספר עו"ר נגע ואת פי חכמי ישראל לא שאלו,,, (דרשות חתם סופר דף ק"פ). והמה משולחים ונעזבים לרצון עצמם (שם עמוד ש"ס).
וכך הגדירו אותם הבי דינא רבא דפראג בספר אלה דברי הברית.
באמת הם חסרי אמונה וכל כוונתם אינה אלא לקנות שם בין האומות שיאמרו שהם חכמים יותר משאר ב"י =בני ישראל=, אבל באמת אינם לא עבריים ולא נוצרים (חתומים אליעזר פלעקש, בעה"מ תשובה מאהבה שמואל סג"ל לנדא, בנו של הנו"ב, וליב מעליש).
והרב אברהם אליעזר הלוי ס"ט האב"ד ור"מ דק"ק טריאסטי במכתבו אל החתם סופר מגדיר אותם בתוך דבריו במלים אלה.
יצאו אנשים בני בליעל בקרבם וידיחו מקצת העם והמה עלו על הר גריזים ובנו במה לעצמם להשתחוות ולזבוח כפי מנהג ותורה חדשה אשר בדו מלבם וכל מגמתם אינו אלא לפרוק עול תורה מעליהם אמר נבל בלבו אין אלקים וכו' (שו"ת ח"ס ח"ו סי' פ"ח).
ועל ראש הצפעוני שלהם אשר ממנו החל נגע הריפורם הוא אותו האיש ליברמן אשר התעטף א"ע ממש כחד מרבנן, וכחכם להרע הראה כחו וגבורתו בלשונו ועטו המלוטש בידיעת התורה, וסילף וזייף בכשרון רב דרכי נתיבות התורה עד שנהפכה לו לסם - מות (עיין יומא ע"ב ע"ב) מעיד עליו גאון הדור הגר"י מליסא ז"ל הבעל נתיבות המשפט כדברים האלה: האיש המחבר דברי או"ן הולך חשיכה ואין נוגה לו איש שוגה ומטורף בדעת הוא,,, וכמדומה שלא הכניס עצמו לעסק זה לתועלת זולתו כלל שאין זה מדרכו כי אם למסחר נכנס ולמלאות אמתחתו כסף כי באלה נפשו חפצה, וכך שוה בעיניו אם ירויח עשרה או עשרים שקלים כסף על ידי שחוק בקלפים וקוביאות /וקוביות/ כאשר עשה בק"ק פוזנא רוב הלילות שהיה שם או ע"י הדפסת ספר כסף ישקול אחת היא לו והתשוקה הזאת התירה לו להיות מסית ומדיח עם ד' אלה בחלקת לשונו ילך לאט לאט והמה פתנים אכזר אחרית מחשבתו נחש שרף ועקרב אלה שמותיו כי כן דרכו כמוה הסיתה על הנגיעה וממנה להאכילה (מתוך מכתבו של הגר"י מליסא בספר אלה דברי הברית).
הראנו בזה אך בקצה המטה מי ומי היו ממיסדי התנועה הזאת. ונלמד לדעת דאם כה נפלה שלהבת הכפירה והשחיתות המוסרית בארזיהם מה נאמר ומה נדבר כבר על איזובי הקיר שלהם אלו הרבייס בימינו אלה שנוסף שכידוע סרו כבר בגלוי לגמרי מדרך התורה והמצוה עד להשחית, הרי אינם יודעים כמעט אפילו איך לפתוח ספרי התורה שבעל פה המקודשים שמבלעדיהם, אין אתנו יודע עד מה כלל בהבנת התורה שבכתב. ועל פי הדברים האלה, זו תורה שבע"פ, כרת עמנו ד' הברית.
אכן דת קדשנו אינה יודעת מפשרות וקיצוצים, היא בבחינה של אלה הדברים, לא פחות ולא יותר. והיא כמתנת שכיב מרע שאם בטלה מקצתה בטלה כולה, עלה ספר משנה תורה ונשתטח לפני הקב"ה אמר לפניו רבון העולם כתבת בתורתך כל דייתיקי שבטלה מקצתה בטלה כולה והרי שלמה מבקש לעקור יו"ד /י'/ ממני אמר ליה הקב"ה שלמה ואלף כיוצא בו בטילין ודבר ממך אינו בטל (ירושלמי פ"ב דסנהדרין ה"ו). ולכן דוחה היא בשאט נפש מקרנות מזבחה כל הנאחז בה לשם אחיזת עינים בלבד, ובמוקדם או במאוחר מגלה היא את קלונו ברבים, או בחשיפת פרצופו האמיתי, ואו בבחילה נפשית אינסטינקטיבית ממנו, בבחינה של קול המון כקול שדי. התורה הקדושה בשיריונה הרוחני החזק מנפצת לרסיסים כל הנוגע בה בידים גסות בכוונת סילוף וזיוף להגות מן המסילה, וכאילו איזה יד נעלמת אוחזת בציצית ראשו של זה חובטתו ארצה ומגלה פרצופו האמיתי. ככה הוא משפט היחיד וככה היא משפט התנועה.
על כן אין פחד מהתעמולה הזולה והעורת שמתנהלת כיום בעתונות החילונית שנצבה כצד לימין הריפורם הרוצה להכות שרשיה כאן בארצנו הקדושה, אם רק נדע לעמוד בשער, כי ברור הדבר בלי שום צל של ספק כי יתנדפו כהינדוף עשן באשר אין לדבריהם שום בית אחיזה בבית מקדש הדת והאמונה, הפחד הוא רק אם החרש נחריש בעת הזאת. ונגע זה של התייצבות העתונות החילונית לצד הריפורם הוא כעין גלגל החוזר ממה שהיה כבר לעולמים עם יסוד הריפורם, וכדמצינו שכבר הזכיר והזהיר מזה הגאון המהר"ם שיק ז"ל וכותב.
ואם החרש נחריש בעת הזאת יהא הרשת פרושה לרגלינו ובחבלי חטאתם יאסרו רגלינו כי הם לובשים אדרת שער למען כחש השקר ילבישו לבוש האמת וכל הצייטונגין (קרי! העתונות) יעמדו על ימינם ובקולם ירעו תרועה גדולה והכסף יענה את הכל,,, ומה נאמר ליום פקודה ודורות הבאים יצעקו עלינו, ולזאת נחלץ חושים (שו"ת מהר"ם שיק חאו"ח סי' ש"ט).
עלינו איפוא לגעור בשטן - השאננות ולעמוד על משמר הדת בעירנות גדולה נוכח נסיון זה של התבצרות התנועה הריפורמית בארצנו, ולהכותה אל החומש עוד בטרם תופיע על אופק מדינתנו, כי הדבר פוגע בצומת הגידים ובעורק החיוני המרכזי של גוף אומתנו. ואל דמי לנו עד שנצליח להכות שרשים בתלמי לבות בני האדם להכיר ולדעת בהכרה ברורה ואמיתי כי הריפורם תרסס אותנו לרסיסים ותפלגנו לפלגי פלגים ולכן פיגול הוא לא ירצה מכל המובנים ובאש ישרף ויכלה מחוץ למחנה עוד בטרם הכנסו אל הקדש פנימה.
