מהו פשע אוסלו?
הפשע השלם מורכב מן החלקים הבאים:
אבן היסוד והבסיס של פשע אוסלו זה הכנסתם וגיוסם של עשרות אלפי מחבלים רוצחים לליבת ארץ ישראל במסווה של משטרה פלסטינית. משטרה היא מכשיר של כל ישות מדינית בעלת טריטוריה לאכיפת חוק, ועשרות אלפי מחבלים רוצחים הוכנסו על נשקם ו/או גוייסו מבין ערביי יהודה ושומרון, ולאחר שגוייסו ניתן להם נשק ברשות ובסמכות של ממשלת ישראל ומדינת ישראל. זו אבן היסוד של פשע אוסלו.
מרכיב נוסף של פשע אוסלו הוא כינון של ממשלת טרור בראשותו של אחד הרוצחים המתועבים ביותר באנושות מאז אדולף היטלר, יאסר ערפאת, והקמתה של ממשלה בלב ארץ ישראל בראשותו, שהתברר מיד שהיא ממשלת טרור לכל דבר ועניין, שלא רק שלא נלחמה בטרור אלא עודדה אותו.
תוצאות מיידיות מפשע אוסלו: מאות ישראלים נהרגו בין השנים 1994-השנה בה פיזית החלו המרצחים בפיקודו של ערפאת להיכנס לתוך ארץ ישראל, עד שנת 2000.
אלה השנים מאז הסכם אוסלו - אבל לפני תחילתה של מלחמת אוסלו.
אלה השנים הראשונות של פשע אוסלו.
בשנים הראשונות של פשע אוסלו קיפחו מאות ישראלים את חייהם כתוצאה ישירה מפשע אוסלו, כי ממשלת ערפאת עודדה טרור בכל דרך אפשרית.
מלחמת אוסלו שפורצת כתוצאה ישירה מפשע אוסלו, מביאה לשיאו, את רצח היהודים בארץ ישראל כולה, ולא רק ביהודה ובשומרון, כי הרוב המכריע של הנרצחים אינו מיהודה ושומרון, למרות שכל תזוזה ביהודה ושומרון הפכה לסיוט ולרוויית סכנות, ועשרות מתנחלים נרצחו בדם קר על ידי מרצחי החמאס, שערפאת היה אמור כזכור להילחם בהם.
מלחמת אוסלו התאפיינה בפיגועי תופת רצחניים שלא נודעו כמותם, והיא תוצאה ישירה מפשע אוסלו.
תופעת המתאבדים המרצחים היא ממש תוצאה ישירה של פשע אוסלו, כי לפניו לא נהרג יהודי אחד כתוצאה מהתאבדות מחבלים, משום שעל מנת שדבר כזה יוכל לצאת לפועל צריך תשתית שלמה של טרור, שיכלה לקום רק כשצה"ל לא שלט על כל רחבי ארץ ישראל, ולא היתה בה רשות שלטון טרוריסטית לכל דבר ועניין, שאיפשרה את הקמתה של תשתית טרור כזו, ושאיפשרה את התאבדותם בכל מקום.
כל זה התקיים רק בגלל פשע אוסלו.
וגם אחרית דבר מלמדת על כך.
עדיין למרבה האסון קיימת רשות ערבית שלטונית על 40% משטחי יהודה ושומרון, אבל אחרי מבצע חומת מגן, המציאות הבטחונית שונתה לא רק משום שהטרור הוכה.
טרור יכול להתאושש, אך הסיבה שהטרור לא התאושש אחרי המבצע וחוסל כמעט לחלוטין היא, משום שצה"ל השיב לעצמו בפועל את השליטה המלאה על כל שטחי יהודה ושומרון, וזו הסיבה לשקט הכמעט המוחלט.
צה"ל אמנם לא יושב במרכזי הערים, אך שולט ופועל בכל שטחי יהודה ושומרון, וכאשר יש מעשה טרור כמו רצח משפחת פוגל, הרשות הערבית אינה מונעת אותו, אלא מחפה על המרצחים, ורק פעילות צה"ל והשב"כ בתוך השטחים של הרשות, מביאה לכך שהרוצחים נתפסים ונשפטים ונידונים למאסרי עולם שלא בטוח שהם ירצו אותם - ראו מקרה שליט.
לפני פשע אוסלו לא היה מקרה אחד של רצח יהודים באמצעות התאבדות מחבלים.
מיגורה המוחלט של תופעת המתאבדים הושג רק משום שצה"ל הוא האחראי היחיד על הבטחון ביהודה ושומרון, מה שמעיד שרק פשע אוסלו הוא הגורם האחראי היחיד ואין בלתו למעשי הטבח הנוראיים של רצח יהודים במשך למעלה מ-10 שנים על ידי המרצחים שהוכנסו לארץ, ומדובר על רצח המוני של כמעט 2000 יהודים שנרצחו בעידוד של ערפאת ושל המשטרה הפלסטינית שבאה לעולם אך ורק כתוצאה מפשע אוסלו.
פשע אוסלו אינו אחראי רק לרצח המונים שהתבצע בגללו, כי אם גם להרס חיי הכלכלה של ישראל שנהרסו כתוצאה מיידית ממנו.
פשע אוסלו הביא לכך שהכלכלה במדינת ישראל נהרסה לחלוטין החל משנת 2000 ועד לפחות מחצית 2003, כתוצאה ישירה ובלעדית של פשע אוסלו, כי כשפתחנו רדיו וטלביזיה וראינו כל יום פצצות חיות מתפוצצות ורוצחות ישראלים בכל מקום בארץ, כולל בקניונים, זה הביא לכך שהכלכלה שותקה כמעט לחלוטין.
בעת שלטון נתניהו היתה צמיחה כלכלית בקצב של 7% עד 8% לשנה, וגם בשנה בה כיהנה ממשלת הזדון של אהוד ברק, התשתית הכלכלית והתפיסה הכלכלית שיצרה ממשלת נתניהו המשיכה את הצמיחה, גם בתקופה של אותה ממשלת ברק, עד לתחילת מלחמת אוסלו.
אבל בשנים 2001 ו- 2002 היתה צמיחה שלילית.
מצבה הכלכלי של מדינת ישראל היה קטסטרופלי. הדולר הגיע ל-4.95ובאותה תקופה עמדו להוריד את דירוג האשראי של מדינת ישראל.
נוצר גירעון כבד מאד בסחר החוץ של ישראל, בכלכלה של המדינה, והיא עברה את התקופה הגרועה ביותר מאז שנת 1996 ועד היום.
לא זו בלבד שהכלכלה לא צמחה, אלא היא צנחה כתוצאה ישירה מהטרור האוסלואידי.
ולא מדובר רק בהרס הכלכלה אלא גם בדה-מורליזציה מוחלטת בציבור, משום שהציבור חש חוסר אונים. נראה היה כי אין תשובה לטרור הברברי הרצחני הזה, ושנידונו לחיות עם רוצחים ערבים שכל יום מתפוצצים והורגים עימם עשרות יהודים, מבלי שנראתה באופק דרך לעצור את זה.
אבל גם בכך העניין לא נגמר.
כתוצאה מהמשך התפתחות פשע אוסלו, הגענו היום למצב בו אזרחי ישראל חשופים להתקפות מרצועת עזה שבה לא היה מבצע חומת מגן ב' כפי שהיה ביהודה ובשומרון שנכבשו עד הסנטימטר האחרון, ובכך למעשה שוחררו לחלוטין משלטון הטרור של כנופיות המחבלים של ערפאת.
אמנם מעזה אין לנו טרור של מתאבדים, כי יש גדר והיתה גדר עוד בטרם צה"ל נסוג מרצועת עזה על פי מתווה פשע אוסלו, עזה גודרה והיתה סגורה כמעט הרמטית, אבל כיום יש לנו תופעה של למעלה ממיליון תושבי ישראל שחשופים לירי של פצמ"רים,קסאמים, קטיושות וגראדים כתוצאה ישירה של פשע אוסלו.
פשע אוסלו גם הביא עימו כמתבקש את הויתורים הנוראיים שממשלת הזדון של אהוד ברק ויתרה בקמפ דיוויד בשנת 2000 ובמפגשים נוספים בטאבה ובבסיס צבאי אמריקני.
הויתורים כללו את מסירת כל קודשי ישראל למעט הכותל, לידי מרצחיו של ערפאת, לרבות ובמיוחד את הר הבית - המקום הקדוש ביותר לעם ישראל מזה 3000 שנה - הכל כתוצאה מהמדרון המדיני החלקלק של פשע אוסלו, מדרון מדיני של ועידת קמפ דוויד, שלא עלה בכלל על דעתם של יוזמיו מוליכיו ומבצעיו, שלא להמשיך ולהתדרדר אל אותו מדרון.
פשע אוסלו גם הביא לגירוש רבבת יהודים מגוש קטיף - מצפון רצועת עזה, וגם מצפון השומרון.
גם גירוש זה הוא תוצאה ישירה של פשע אוסלו שיצר בעזה מפה של ניתוק גוש קטיף מרצף טריטוריאלי, כאשר דרך הגישה אל גוש קטיף חשופה לחלוטין לטרור ולהתנכלות של המרצחים של ערפאת ושל החמאס, וזה מה שהביא בסופו של דבר למעשה התבוסתני הנורא של גירושם של כל המתיישבים משם.
ועל מנת שזה לא ייראה שיש כוונות להישאר לנצח ביהודה ושומרון אז גם גירשו את המתיישבים מארבעה יישובים בצפון השומרון, וזה הביא כמובן לעלייתו לשלטון של ארגון הטרור חמאס.
כל החלקים הללו מביאים ליצירתו של פשע אוסלו, שהוא המתועב שבפשעים שבוצעו כנגד העם היהודי מאז השואה.
כדי להבין את פשע אוסלו יש לעמוד על הרקע שקדם לו והביא לכך שהוא בוצע.
ראשית יש לזכור שבחנוכה 1987 החל גל טרור ערבי ביהודה שומרון ובחבל עזה, שהאוייב הערבי קורא לו אינטיפאדה, וכך קוראים לו גם משרתיו בפוליטיקה ובתקשורת בישראל, ואכן משרתים רבים היו לו גם בפוליטיקה וגם בתקשורת.
שר הבטחון היה אז יצחק רבין.
היתה אז ממשלת אחדות לאומית, שכוננה בעקבות הבחירות בהן קיבל הליכוד 40 מנדטים והעבודה 39 מנדטים.
למרות שהליכוד יכול היה להקים ממשלה עם המפלגות הימניות האחרות כיוון שהיו להם 61 מנדטים, הוא כונן אותה עם מפלגת העבודה שהזדרזה והסכימה להיכנס לממשלה והפעם ללא רוטציה.
באותן שנתיים בהן היה רבין שר בטחון באותה ממשלה, החל אותו גל טרור ערבי.
בהיותו שר בטחון לא נעשה דבר כדי לחסל את הטרור הערבי הזה. כלום. לא הוצאה אפילו הוראה לצבא לחסל את הטרור הזה, דבר שניתן היה לביצוע ואכן בוצע בהמשך על ידי ארנס כשר בטחון בממשלת שמיר, אחרי סילוקו של רבין ממשרד הבטחון.
סילוקו בא בעקבות "התרגיל המסריח", שם שרבין נתן לנסיון הנואל של פרס לתפוס את השלטון בלי בחירות על ידי קנוניה פוליטית, ושרבין היה שותף מלא לסרחון התרגיל הזה עד דקה אחת לפני שהוא נכשל.
בעקבות כשלון התרגיל המסריח, סולק רבין ממשרד הבטחון,ושמיר הקים ממשלה לאומית ביחד עם המפלגות הדתיות.
שמיר מינה את ארנס לשר הבטחון, והם החליטו לחסל את גל הטרור הזה.
בפחות משנה גווע גל הטרור הזה באמצעות מחסומים ופעולות יזומות.
במקביל בקיץ תש"נ פלש סדאם חוסיין לכווית, ומי שהיה מראשון מוחאי הכפיים לסדאם היה ערפאת. משהסתיימה המלחמה בתבוסה של סדאם, ולערפאת לא היה שום ידיד ותומך, וגם לא לרבע מיליון הפלסטינים שהיו משת"פים של סדאם בכווית, סולק עד אחרון הפלסטינים מכווית.
נוצר מצב שגל הטרור הערבי דוכא לחלוטין מהמבט הבטחוני, ומההיבט המדיני ערפאת נמצא במצב הגרוע ביותר.
במקביל נוצר הליך שנקרא ועידת מדריד, שהיה נצחון מדיני מזהיר של יצחק שמיר שלא נכנע למכבש לחצים של ג'ים בייקר מזכיר המדינה - ושר החוץ של ארה"ב באותה תקופה, שרצה לכנס ועידה בינלאומית בה יטול האו"ם תפקיד מכריע, ומדינות אחרות גם ישתתפו במשא ומתן.
כמובן שהיו לחצים שאש"ף, כלומר ערפאת, יקח חלק במשא ומתן.
כל הלחצים נהדפו על ידי יצחק שמיר.
הועידה התכנסה ללא נציגות כלשהי של אש"ף, וכל מדינה שרצתה לשלוח אפילו משקיף בלבד, היתה חייבת לכונן יחסים דיפלומטיים עם ישראל, במידה ולא היו לה קודם לכן, והתוצאה הישירה היתה שסין והודו, שהחרימו דיפלומטית את ישראל מאז כינונה, כוננו לראשונה יחסים דיפלומטיים עם מדינת ישראל, ובפעם הראשונה מדינת ישראל הפכה להיות מדינה שיש לה יחסים דיפלומטיים עם הרוב המכריע של האנושות.
בנוסף לכך, בפעם הראשונה מאז קום המדינה, מדינה מתועבת כסוריה, שהתנגדה בכל מהותה לכל מגע מדיני עם מדינת ישראל, הסכימה במסגרת כינונה של ועידת מדריד לנהל משא ומתן ישיר, פנים אל פנים, מול מדינת ישראל, לגבי הסכם שלום.
עם מצרים כבר היה לנו אז שלום, ובאשר לירדן, הוקמה משלחת ירדנית - פלסטינית, אבל הפלסטינית ללא אש"ף, שהיתה אמורה להסדיר את מערכת היחסים בין ירדן, הפלסטינים ומדינת ישראל.
על מדינה פלסטינית כלל לא דובר בועידת מדריד. זה בכלל לא היה על סדר היום.
על סדר היום היה משא ומתן ללא תנאים מוקדמים, וזו היתה פסגת ההישגים המדיניים של יצחק שמיר כראש ממשלה.
כך, בעקבות טקס הפתיחה (שלא היה חגיגי בשל הדברים שנשא שר החוץ הסורי), החל בפועל משא ומתן ישיר בין ישראל לסוריה, ובין משלחת פלסטינית ומשלחת ישראל.
המשא ומתן הזה לא נשא שום תוצאות, ובינתיים התקרבו הבחירות בישראל.
במערכת הבחירות הזו, לא האשים רבין, שהביס את פרס בהפרש קטן, ולאחר 15 שנים חזר להיות יו"ר העבודה, את העמדות הערביות בכשלון המשא ומתן, אלא דווקא את ממשלת ישראל.
הוא התחייב התחייבות חד משמעית שאם ייבחר, ממשלה בראשותו תקיים משא ומתן רצוף ופורה עם המשלחת הירדנית - פלסטינית (להזכיר ללא דריסת רגל של אש"ף), והבטיח שבסיום שישה עד תשעה חודשים של משא ומתן, הוא יחתום על הסכם שלום עם המשלחת הירדנית - פלסטינית.
זאת היתה הבטחת הבחירות המרכזית של יצחק רבין במערכת הבחירות ההיא, כאשר הוא מגלגל באופן לא משתמע לשתי פנים את האשמה על כשלון המשא ומתן על ממשלת שמיר, שבסך הכל שמרה על האינטרסים של מדינת ישראל, וכמובן התנגדה בתוקף להקמתה של מדינה פלסטינית על חלק כלשהו של ארץ ישראל שמן הים עד הירדן - הלא היא ליבתה של ארץ ישראל.
את הביקורת שלו על כשלון השיחות מתח רבין על ממשלה לאומית פטריוטית, והאשים אותה ולא את האוייב הערבי בכשלון.
באשר לרמת הגולן והמשא ומתן מול סוריה, גילה רבין יותר אחריות, והבהיר שהויתורים היחידים במסגרת של משא ומתן עם הסורים, יהיו ויתורים על סנטימטרים ולא יותר, ולא היתה האשמה כלפי ממשלת ישראל בראשות שמיר, שהיא אשמה במבוי הסתום שהיה גלוי לעין וברור לכל שלא ניתן לפתור אותו ולא ניתן להתגבר עליו.
נוצר מבוי סתום במשא ומתן עם סוריה, בדיוק כפי שהיה מול המשלחת הירדנית - פלסטינית.
מפלגת העבודה ניצחה בבחירות האלה וקיבלה 46 מנדטים, ומר"צ שותפתה קיבלה 12 מנדטים, אבל למרות זאת לשתי המפלגות האלה ביחד לא היה רוב בכנסת.
לעומת זאת לכל המפלגות של המחנה הלאומי והדתי היו 59 מנדטים, והמפלגות הדתיות התחייבו לפני הבחירות שהן תשובנה להקים בראשות הליכוד את אותה ממשלה שכיהנה לפני הבחירות.
אז איך בכל זאת הצליח יצחק רבין להקים את ממשלתו הראשונה?
זאת באמצעות איום שהשמיע הכתבלב שלו חיים רמון, שרבין לא יהסס להקים ממשלה בישראל שיהיו לה 61 קולות שיישענו על המפלגות הערביות האנטישמיות שלא מכירות בכלל במדינת ישראל כמדינה יהודית.
האיום הזה השפיע מאד על ש"ס ומנהיגה, וש"ס היא זו שנתנה את הרוב היהודי לרבין, וכך קמה ממשלת רבין, שיותר מאוחר היתה ראוייה הרבה יותר לתואר "ממשלת הזדון", משום שזו הממשלה שעשתה את הסכם אוסלו.
מדוע בעצם עשתה ממשלת הזדון שרבין הקים את פשע אוסלו?
במערכת הבחירות הודיע רבין במפורש שלא יהיה שום משא ומתן עם אש"ף, ששום הסכמים לא יהיו עם אש"ף, ושיהיה משא ומתן אך ורק עם משלחת ירדנית - פלסטינית בלי אש"ף.
רבין הסביר שמשא ומתן בהנהגתו ובניהולו והודות להיותו מאד נבון וגמיש, יניב בתוך 6 עד 9 חודשים הסכם שלום עם אותה משלחת.
אך עברו 6 חודשים וגם 9 חודשים וחלפה אפילו שנה תמימה, והסכם לא היה, ונוצר מבוי סתום לחלוטין עם המשלחת הירדנית - פלסטינית.
באותה עת ובו זמנית, במשך חצי שנה, ללא שום רשות וללא שום סמכות, ניהל ביילין עם כנופיית אנשים נוספת באוסלו, משא ומתן על הסכם עם מרצחיו של ערפאת, שפרטיו ותוצאותיו הנוראיות הוצגו בחלקה הראשון של התוכנית.
כך בא לו לעולם הסכם אוסלו שבאופן מובנה, ובאופן וודאי, היה חייב להתדרדר לפשע אוסלו.
הסכם אוסלו אכן התדרדר לפשע אוסלו מיד עם תחילת ביצועו הלכה למעשה, שכן אחת התוצאות המחרידות של הסכם זה היה רציחתם של כ- 2000 ישראלים, וזו רק אחת מתוצאותיו המחרידות, אם כי המחרידה מכל.
את הפשע הזה יש מקום להגדיר כחמור בפשעים שבוצעו נגד העם היהודי מאז השואה.
בהמשך יוצגו היבטים אחרים של הפשע הזה.
פשע אוסלו היה אמור לשפר את מצבה הבטחוני של ישראל באמצעות הקמת גורם ערבי שיילחם בחמאס ויצר את צעדיו.
על הבסיס הזה הסתלק צה"ל מחלקים משמעותיים מיהודה ושומרון.
מה שנוצר כתוצאה מכך היה שבמקום המציאות שצה"ל הוא האחראי על הבטחון, נוצרה מציאות שאף אחד לא אחראי על הבטחון.
פשע אוסלו הוא רחב היקף, הסתעפויות רבות לו ותוצאות הרות אסון נובעות ממנו.
יוסבר מדוע הסכם אוסלו הוא פשע אוסלו.
בהיבט הבא של פשע אוסלו נבחן את תפיסות היסוד לכאורה שיש לו (עם דגש על המילה לכאורה).
תפיסת היסוד בה"א הידיעה של פשע אוסלו היא שערפאת יילחם עבורנו בטרור.
ביטא אותה לא פעם ולא פעמיים בלשונו הציורית, ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, שאמנם לא יזם את פשע אוסלו, ואפילו הגדיר את ההסכם שיצר את הפשע כ"הסכם מלא חורים כמו גבינה שוויצרית", אך היה ראש ממשלה, והפשע אירע במשמרת שלו למרות העובדה שהוא ראה בו פגמים קשים לדבריו.
זה כנראה ההסבר לכך שהוא היה ראש וראשון למסבירים לציבור הישראלי את מהותו של הפשע, ולמה הוא בא לעולם.
ובכן תפיסת היסוד היתה שערפאת יילחם בחמאס בלי בג"צ ובלי בצלם.
לכאורה זה נשמע מאד מאד יפה. מה טוב יותר מאשר גוף שיילחם בטרור החמאסי שהיה טרור ילדותי כמעט עד פשע אוסלו, ופשע אוסלו הוא שנתן לו תעצומות אדירות ושדה פעולה נרחב וחופשי לחלוטין, אבל גם ברמת הטרור שעשה החמאס לפני פשע אוסלו, מלחמה בטרור העלוב של אז של החמאס, נראתה כדבר מבורך.
לדעתי התפיסה הזו באופן מובנה מוטעית.
זה כמו לומר שניתן לשאוף להנחלת הדמוקרטיה בעולם באמצעות סטאלין ומאו טצה טונג. כמו שזה נשמע מגוחך, ושום אדם שפוי לא יחשוב שניתן להפיץ דמוקרטיה באמצעות מפלצות רוצחי מיליונים כסטאלין ומאו טצה טונג, כך ממש באותה מידה, הרעיון שהארכי-טרוריסט, השונא ישראל, גדול רוצחי-הילדים היהודיים מאז השואה, הוא ולא אחר, יילחם ללא פשרות בלי בג"צ ובלי בצל"ם, בעיקר בלי בג"צ, כי בג"צ שם מקלות רבים ביכולתה של ישראל להיאבק בטרור הערבי לשיטתו של רבין, ובצדק רב, אם כי למרות המקלות ששם בג"צ, ישראל חיסלה את הטרור במבצע חומת מגן כפי שלא דוכא טרור מתפרע בשום מקום בעולם.
אבל עצם התיזה הזאת, עצם המחשבה, שערפאת - הוא ולא אחר, יילחם ללא חת וללא פשרות בטרור ערבי שמופנה נגד מדינת ישראל, זה פשוט אבסורד.
זה כמו גם להגיד למשל שנילחם בהכחשת השואה בעזרת הדוקטור להכחשת השואה אבו אדולף מאזן, זה הרי אבסורד שלא נשמע כמותו.
זה כמו למנות את אבו אדולף מאזן מכחיש השואה ליושב ראש "יד ושם", כאות הוקרה על הדוקטורט שלו, שכל כולו הכחשת שואה ואפילו גרוע מכך.
תפיסת הבסיס על פניה לא יכולה להחזיק מים, היא אבסורדית ונועדה מלכתחילה לכשלון.
תפיסה שניה אמרה שברגע שנעשה מערפאת אדם שעומד בראש מדינה למחצה, במקום ראש כנופיית טרור, אז עצם הרצון לא להפסיד את מה שיש לו ביד, יהווה עבורו תמריץ לשמר זאת.
כלומר שגם אם הוא יעשה זאת לא משום שהתנער מוסרית מהטרור, הרי שבכל זאת הרצון לשלוט, יביא אותו לידי כך שהוא ידכא כל נסיון של החמאס להרים ראש ולהמשיך בטרור נגד ישראל כדי להביא להשמדתה. התפיסה נשמעת מאד הגיונית, אבל אי אפשר לנתק את העובדה שמי שעומד לבצע את התפיסה הזאת, זה אדם שכל מהותו היא טרור, ובלעדי הטרור אין לו שום זכות קיום, ולכן גם התיזה הזאת שמסתמכת מבחינה הגיונית שלטונית פוליטית על האינטרס של ערפאת, לא החזיקה מים.
הוא לא חיפש חצי מדינה או שלושת רבעי מדינה.
את כל האזהרות הללו ביחס לתפיסה הזו אמרו רבים לא בדיעבד, אלא מלכתחילה, לפני שהפשע הזה החל לקרום עור וגידים בשטח, ולפני שערפאת הוכנס ליהודה שומרון ועזה.
תפיסת היסוד השלישית נועדה להוות חגורת בטחון במידה ושתי תפיסות היסוד שהביאו למהלך, תתבררנה כמוטעות.
לפני הסכם אוסלו היה ערפאת מבודד לחלוטין בטוניס, והיה בשיא השפל המדיני שלו, ואיש לא התעניין בו.
הוגי הסכם אוסלו סברו שערפאת שהם שיחררו אותו מהבידוד המוחלט בו היה נתון אחרי שתמך בסדאם חוסיין בצורה בלתי מסוייגת בעת שפלש והשמיד את כווית כמדינה, יהיה אסיר תודה להם ולא יעז לאכזב.
עוד הם אמרו שאם למרות הכל יתברר שהוא לא עומד בציפיות ובכל זאת יהיה טרור מיהודה שומרון ועזה, או אז נחזיר את המצב לאחור ונחזיר אותו בחזרה לטוניס.
הרבה יותר קל לעשות מהלך מופקר כמו פשע אוסלו, אך הרבה יותר קשה להחזיר את הגלגל לאחור.
גם אם מבצעי פשע אוסלו התכוונו באמת להגלות את ערפאת בחזרה לטוניס אם לא יספק את הסחורה, הם היו צריכים להבין היטב, שמבחינה מדינית, אנשים מהסוג שלהם, שתמיד מפוחד מהפריץ הגוי, ובמיוחד מארה"ב, לא יעזו לעשות זאת, שכן אלה הם אותם האנשים שהעדיפו לא לתת את המכה הראשונה לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים ב-1973 כדי להראות לאמריקאים שאנחנו ילד טוב ירושלים, ובכך הובילו למלחמה ש- 2500 ישראלים קיפחו בה את חייהם.
האנשים האלה היו בהחלט בצמרת המדינה במלחמת יום הכיפורים והיו צריכים לדעת על סמך הנסיון האישי שלהם, שהם לא יעזו לגלגל אחורנית את הגלגל.
מדובר באנשים שתפשו משרות לא פשוטות.
רבין היה שגריר לשעבר בארה"ב, רמטכ"ל לשעבר. פרס היה שר בממשלה שלאחר מלחמת יום הכיפורים וגם בממשלה שלפני מלחמת יום הכיפורים.
הם היו צריכים ואמורים לדעת על סמך הנסיון האישי שלהם, שמדינת ישראל היא המדינה האחרונה שניתן לסמוך עליה, במיוחד תחת שלטונם, שהיא תלך למהלך מדיני כה מרחיק לכת מול התנגדות נחרצת כמובן של העולם כולו, ובאמת תעז לגלגל את הגלגל לאחור עד טוניס. לכן גם זו תפיסה בסיסית חסרת שחר.
והחמור ביותר זה שהתברר ומיד, שפניו של ערפאת היו לסיוע לחמאס באמצעות מתן חופש פעולה מלא שלא היה לו כל עוד כוחות צה"ל שלטו בכל יהודה ושומרון, ושמצבו של החמאס שופר ללא היכר הודות להכנסת ערפאת לארץ.
כלומר, פשע אוסלו שהיה אמור לייצר שיפור בבטחון ישראל באמצעות ערפאת, הירע את מצבה של המדינה קשות, ולא רק שערפאת לא נלחם בחמאס ובטרור, אלא להיפך, סייע לחמאס באמצעות הענקת חופש פעולה מלא שלא היה לו כאשר צה"ל שלט ביהודה ושומרון.
בעקבות השיפור שחל במצבו של החמאס ולא במצבה של ישראל באמצעות פשע אוסלו, כפי שסברה התפיסה של פושעי אוסלו שעתיד לקרות באמצעות ערפאת, נוצרה מציאות שאף אחד בעצם לא היה אחראי על הבטחון.
ערפאת כמו ערפאת הקים 15 מנגנוני בטחון במרכאות, שבכלל לא עסקו בבטחון מול החמאס, אלא עסקו במאבקים פנימיים בינם לבין עצמם, שיטה ערפאתית ידועה, כדי שערפאת יחזק את מעמדו בתור בורר בין הכנופיות למיניהן של מה שמכונה למרבה הלעג מנגנוני הבטחון הפלשתינים, ולכן מצבה הבטחוני של מדינת ישראל הורע קשות ביחס למצב שהיה לפני פשע אוסלו, עוד לפני שהתחיל גל טרור אדיר של החמאס, ולכן היתה חובה לפרוע את השטר בגלגול ערפאת וכנופייתו חזרה לטוניס.
מה עשו פושעי אוסלו במקום להחזיר אותו לטוניס?
הם הודיעו לנו שהקורבנות של מעשי הרצח ההמוניים באמצעות מחבלים מתאבדים, שיטה שלא היתה קיימת לפני פשע אוסלו, הם קורבנות השלום.
מעשי הרצח מאז החזרתו של ערפאת ארצה נעשו בשיטה שלא היתה קודם לכן, באמצעות מחבלים מתאבדים.
זה סוג טרור שלא היה קודם לכן, וקיומו היה תוצאה ישירה של פשע אוסלו.
מדוע?
משום שנוכחות צה"ל והשב"כ, ושליטתם בשטח כולו קודם לפשע אוסלו, מנעה הקמת תשתית קבועה לטרור כזה.
התשתית לטרור כזה נוצרה רק כשערפאת שלט באותם חלקים שצה"ל נסוג מהם.
כדי שרוצח ערבי ייצור תרחיש של רצח המוני באמצעות ההתאבדות שלו, צריכה להיות תשתית טרור שלמה מסביבו, שתכין את חומרי הנפץ, תסיע, תסתיר, וכו', והתשתית הזאת לא יכלה להיווצר כאשר צה"ל שלט ביהודה ושומרון, אך כמובן שהיא נוצרה באין מפריע כשערפאת שלט באותם חלקים שצה"ל נסוג מהם, ולכן התחיל טרור מסוג שלא היה כמותו בעבר.
מיד התברר שהמצב הבטחוני של מדינת ישראל לא זו בלבד שלא השתפר כתוצאהה מפשע אוסלו, אלא הורע באופן קיצוני.
במקום לפרוע את שטר ההבטחה להחזיר את ערפאת לטוניס, התחילו לספר לנו שזה "קורבנות השלום", ואמרו שלא ניתן לקיצוניים להכתיב את סדר היום.
כלומר יש איש מתון במרכאות כפולות ומכופלות, הלא הוא ערפאת ימח שמו וזיכרו, שנותן יד חופשית לטרור רצחני משתולל ומתפרע, ומה עושה ישראל בתגובה למצב הזה?
היא אומרת שהיא לא תיתן לקיצוניים להכתיב את סדר היום, וכך, ישראל מאפשרת לקיצוניים לבצע את זממם, באמצעות ערפאת "המתון" במרכאות, שנותן יד חופשית לקיצוניים.
כלומר מוצגת תמונה שיקרית שהקיצוניים הם היוצרים בפועל את התרחיש של רצח המונים, ולא ערפאת "המתון".
זה מה שאמרו לנו מול הטרור המשתולל:
"קורבנות השלום" ו"לא ניתן לקיצוניים להכתיב לנו את סדר היום".
זה היה אז המשפט החביב על כל שרץ ממר"צ: "הקיצוניים משני הצדדים".
ז"א שהשרץ ממר"צ המצוי, רואה את ברוך מרזל ואת המרצחים של החמאס על אותו מישור, ומגדיר אותם "הקיצוניים משני הצדדים".
מר"צ היתה אז כמובן בממשלה, ומר"צ היתה אז כמובן הכוח המניע של הפשע הזה.
איך אמר יוסי שריד לפני הבחירות? יומר"ץ רבין!
ואכן מר"צ הצליחה מאד להמר"יץ את רבין לאחר הבחירות, ואנחנו רואים אכן את התוצאות של ההמר"צה הזאת.
התוצאות הן כמובן פשע אוסלו.
מה שמאפיין אותנו זה זכרון קצר ולכן אף אחד לא זוכר שבשלהי שנת 1994 תחילת 1995 רבין ופרס התפארו שוב ושוב בשקט הנפלא מהיבט של קטיושות וקסאמים.
המהלך של פשע אוסלו הצליח.
הם אמרו לנו עוד דבר.
שהסכם אוסל,ו הוא ולא אחר, ימנע הקמת מדינה פלסטינית ממערב לירדן.
בנאומו האחרון של רבין, הוא הדגיש במפורש שהמתווה המדיני של אוסלו יהיה פחות ממדינה, וישתרע על שטח שלא דומה בכלל לגבולות 67. לדבריו דווקא הסכם אוסלו ימנע זאת.
היום אין אדם אחד ששותף לפשע אוסלו שאינו תומך במדינה פלשתינית, מתוך השקר המתועב שזה משרת את האינטרס הישראלי.
מה שחמור ביותר הוא, שהתפיסה הזאת לא התמוטטה אפילו עם תחילתה של מלחמת אוסלו בראש השנה, בראשון לאוקטובר בשנת 2000.
גם כאשר כל העסק קרס לחלוטין, עסק שעשו אותו לטענתם כדי למנוע את הקמתה של מדינה פלשתינית, או אז בכל הכוח, ממש בכל הכוח, השמאל שהביא עלינו את הפשע הזה, דחף לקראת הקמתה של מדינה פלשתינית ממערב לירדן.
ואם לא די בכל אלה, הרי אותם אנשים בממשלת האחדות של שרון שקמה כתוצאה מהמחאה הציבורית נגד פשע אוסלו, בגלל התוצאה שלו, קרי מלחמת אוסלו החל מראש השנה 2000, אותם האנשים, ובראש ובראשונה שמעון פרס, עשו הכל כדי למנוע ולדחות ככל האפשר את מבצע חומת- מגן, דבר שהביא עלינו אסון בדמות של למעלה מ- 400 רצוחים מהפשע של הרצח ההמוני בדולפינריום, ועד לתחילתו של מבצע חומת-מגן.
הנה כי כן כל תפיסות היסוד שהובילו למהלך האיום והנורא הזה - קרסו.
"איום ונורא" זו לא סתם איזו מליצה, כי אם מילים שמאחוריהן מסתתר אוקיינוס של דם, אוקיינוס של הרוגים, 1700 ויותר.
דרך אגב, משרד הבטחון מסרב באופן מופקר לחלוטין לפרסם כל השנים כמה אנשים נרצחו מאז חתימת פשע אוסלו ועד היום.
מספרים כאלה ממש לא ניתן לקבל ממשרד הבטחון.
מדוע?
כי בראשו של משרד הבטחון עומדים במרבית התקופה הזו (אם כי לא בכולה) אנשים שהם מיוזמיו של פשע אוסלו.
אם זה אדון ברק, או אם זה אדון אליעזר, שהם מהבולטים ומהמסוכנים שבמבצעיו של הפשע הזה.
הנקודה הזאת מביאה אותנו לסיכום הנושא: מדוע יש להתעקש על ההגדרה "פשע אוסלו" ורק "פשע" ולא - הסכם - טעות - פאשלה - רשלנות וכדומה, אלא אך ורק "פשע אוסלו"?
מדוע?
משום שכל הנסיבות מצביעות שאכן יש כאן פשע!!!
ומדוע?
כפי שאמרתי, מיד מתחילת ביצוע הפשע התבררו התוצאות הנוראות מביצועו. (זה לא לקח שנים כמו למשל לגבי הקטיושות והקסאמים שלגביהן לקח 8 שנים, ועדיין למרבה החרפה של כל ממשלות ישראל, כמובן גם ממשלות הליכוד, ומרבית הזמן הליכוד מחזיק את הגה השלטון, ממשיכים הערבים לירות על המדינה).
למרות התוצאות הנוראות של פשע אוסלו שהחלו מיד אחרי ביצוע הפשע, המבצעים לא נקטו באף אחד מהצעדים שהם הבטיחו לנו שהם ינקטו, לפני ביצוע הפשע. הם הרי הבטיחו שאין לנו מה להפסיד. אם הנחותינו תתקיימנה, הרווחנו. אם לא, נשלח את ערפאת בחזרה לטוניס.
אך מה נעשה במקום זאת כשהתברר מהר מאד שהכל קרס?
כלום, ולהיפך, העמיקו את התהליך.
כל פעם נתנו לערפאת שליטה על שטח גדול יותר.
ממשלת פשע אוסלו במהלך הראשון נתנה את עזה ואת יריחו תחילה, וכאשר היה ברור לכל שהמהלך של אוסלו א' נכשל, עשו את אוסלו ב'.
והנה הסתבר לציבור שכל הדיבורים על "נעשה נסיון", "נלחם בלי בג"צ ובלי בצל"ם" וכדומה, היו דברי שקר שנועדו לתרץ לציבור הישראלי את הפשע המתועב הזה, על מנת למכור לו את הדבר שנראה הכי אבסורדי בעולם אך שבוע לפני שהוא נעשה מהסיבות שקרו לאחר שהוא נעשה, ושכל בר-בירב יכול היה לחזות אותן באופן ודאי ומוחלט לפני שקרסו כל הנחות היסוד.
המסקנה היא לכן, שהכניסו הנה את ערפאת וכנופייתו לא כדי שהוא יילחם בחמאס, לא כדי שהוא יעשה את זה בלי בג"צ ובלי בצל"ם, לא מפני שבאמת באמת חשבו שאם ניתן לו משהו שהוא בין חצי לשלושת רבעי מדינה, הרי מאותו רגע יש לו מה להפסיד ואז הוא יתנהג כמו מדינאי ולא כמו רוצח, ולא כמו שאמרו לנו, שאם כל זה לא יצליח נגלגל אותו חזרה לטוניס.
לא!
אלה היו כולם שקרים מוחלטים.
ערפאת הוכנס ארצה כדי להכשיר את הקרקע להקמתה של מדינה פלשתינית, אפילו שהרמאים הנוכלים בני הבליעל שהכניסו אותו לארץ, אמרו שהם עושים את זה, בכדי למנוע את הקמתה של מדינה פלשתינית.
ממש לא.
הם עשו את זה בידיעה ברורה שהם מכניסים יחד עם ערפאת עשרות אלפי רוצחים, שימשיכו לגייס עוד אלפי רוצחים כמותם מבין תושבי יהודה ושומרון הערבים.
הם עשו את זה בידיעה ברורה שהרוצחים מצויידים בנשק כחיל-רגלים לכל דבר ועניין.
הם עשו את זה בידיעה ברורה שזאת תהיה תשתית הטרור נגד מדינת ישראל.
הם עשו את זה בידיעה ברורה שזאת תהיה התשתית שבמסגרתה החמאס יוכל לפעול כאוות נפשו.
זאת לא היתה תקלה שקרתה כתוצאה מכך שהיו תפיסות שקרסו.
זאת תקלה שקרתה משום שלא היתה שום קריסה בתפיסות.
התפיסות לא היו קיימות בפועל.
את התפיסות הללו מכרו באופן שיקרי מתועב ובזוי לציבור הישראלי, מתוך ידיעה ברורה שמעמידים את אוכלוסיית ישראל כולה בסכנה לטרור נוראי.
שכן התיעוב של מחנה השמאל שהתרוקן מכל תוכן חלוצי, התיישבותי ושל שרות האומה החל ממלחמת ששת הימים, בתחילה לאט לאט, ובמהירות שיא מאז שהוא סולק מהשלטון ואז איבד את העניין שלו בקיומה של המדינה כיוון שהוא איננו שולט בה, כי התפיסה של השמאל איננה סתם שלטון דמוקרטי, המונח שמקובל עליהם זה "הגמוניה של מעמד הפועלים".
מעמד הפועלים זה כמובן הביורוקרטים של מפא"י.
"הגמוניה" - לא דמוקרטיה.
"הגמוניה".
וכשנשמטה לנצח לא רק ה"הגמוניה", אלא היכולת אפילו לשלוט במובן דמוקרטי, כי רוב הציבור מאס בהם לנצח, הם איבדו עניין בתרחיש הנפלא שנקרא מדינת ישראל.
ובהחלט הם רוצים, רוצים ממש, בהקמתה של מדינה פלשתינית ממערב לירדן, ולכן בא הפשע המתועב הזה לעולם, מתוך ידיעה ברורה לסיכונים הוודאיים, שיתממשו הלכה למעשה כתוצאה מהפשע הזה, כלומר, הכל נעשה כאן בכוונת מכוון, בדם קר, תוך ידיעה ברורה וציפיה ברורה לתוצאות, ובכל זאת הלכו על המהלך הזה.
השילוב של שני הגורמים האלה, כלומר, השילוב של "עוצמת מעשה העבירה" ושל "כוונת המכוון" להביא לפשע הזה בכל מחיר, הוא שעושה את הסכם אוסלו ל"פשע המתועב ביותר שנעשה כלפי העם היהודי מאז תום השואה".
אבל בכך הפשע לא הסתיים.
כאשר התברר מיד מלכתחילה, כלומר מיד אחרי ראש השנה בשנת 2000, שהמהלך הזה אין לו תוחלת, ובהמשך התחיל להשתולל ולהתפרע כאן טרור שלא היה כמותו, לא במספרים, לא בכמויות, לא בעוצמה ולא בשיטות, כאשר כל זה התברר, ואל נשכח, המהלך באופן רשמי, כך לשיטת דובריו, נועד למנוע הקמתה של מדינה פלשתינית, כאשר כל זה קרה, חלה הקצנה מדינית תבוסתנית מצד מבצעי הפשע, והחל מרציחתו של רבין, בגלוי, לא רק אומרים שאין מנוס, אלא פועלים באופן פוזיטיבי להקמת אותה מדינת טרור איומה ונוראה, שתהיה המדינה המשוקצת והמתועבת ביותר עלי אדמות, אבל היא לא תקום, היא לא תקום.
מבצעי הפשע רוצים בכל נפשם ומאודם שהיא תקום גם אחרי שהתברר להם שהמהלך שהם עשו כדי ל"מנוע את הקמתה של מדינה פלשתינית" קרס, ולכן הם מקצינים עוד יותר את המהלך הזה.
עניין נוסף זה הסירוב העיקש והמרושע לבקש סליחה מעם ישראל. ללכת לבתי הקורבנות לכרוע ברך לבקש מהם סליחה על כך שפשע אוסלו יצר את התשתית המדינית והטרוריסטית לביצוע הפשע הזה.
למה אין בקשה של סליחה ומחילה?
כי אין רצון להודות שעסקינן בפשע.
למה אין רצון להודות שעסקינן בפשע?
כי ההודאה הזאת תביא את השמאל כולו לחד-ספרתיות בבחירות הראשונות שלאחר ההודאה הזאת, כלומר חיסול פוליטי מוחלט של מחנה השמאל.
