כתב נושא: פרוייקט פרשת השבוע - פרשת "ואתחנן"  (נקרא 3866 פעמים)

0 משתמשים ו- 1 אורח נמצאים בנושא זה.

מנותק Rafoe

  • מנהל(ת) גלובלי(ת)
  • חבר(ה) בכיר(ה) של כבוד
  • *
  • הודעות: 11045
  • "וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת-הָאָרֶץ" (במדבר, לג, נד')
פרוייקט פרשת השבוע - פרשת "ואתחנן"
« ב- : אוגוסט 01, 2013, 21:34:20 »
בס"ד שהשם ישמרנו ויעזרו


                                                           פרשת ואתחנן


רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים, כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי השם אלקי לַעֲשׂוֹת כֵּן--בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ


בעל האמונה והגאולה פרק יט – עזיבת הגלות ומצוות ישיבת א"י הרב מאיר כהנא זצוק"ל הי"ד כותב:

"ורק בארץ, אך ורק בארץ, התכוון הקדוש ברוך הוא לבנות את כליל היופי שלו: "ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר ציווני ה' אלקי לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה" (דברים ד,ה). ובודאי לזה התכוונו חז"ל כאשר הכריזו: "אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ היו מצויינים במצוות, שכשתחזרו לא יהיו לכם חדשים". (ספרי, פרשת עקב מג).
"שכשאתם חוזרים לא יהיו לכם חדשים". זאת הסיבה, הסיבה היחידה, שבגללה נצטווינו לשמור את המצוות בגלות. לא משום ששמה, בארץ העמים, מקומן הנכון, כי המצוות לא נועדו לגלות, אלא כדי להבטיח שלא נשכחן כאשר נחזור לקמום היחידה, הבלעדי אליו נועדו – ארץ ישראל. לא רק שמצוות רבות תלויות בארץ ורק בארץ; הכוונה התורנית היא הרבה יותר עמוקה. שהרי במדינתו יכול היהודי לחיות כעם שבכוחו להשליט את ריבונותו ויחודו על הארץ, ולא לחיות כמיעוט קטן המשועבד לתרבות זרה של הרוב הגויי ומושפע ממנו, עד שמושגיו ורעיונותיו היהודיים מתעוותים ונרקבים. משום כך קידש הקדוש ברוך הוא את ארץ ישראל והבדילה מכל הארצות, ואמר: "הארץ חביבה עלי, וישראל חביבין עלי; אני אכניס את ישראל שהן חביבין עלי לארץ שחביבה עלי" (במדבר רבה כג,ז)".


---------------------------------------------------------------------------------------------------------------

פרשתנו מקבילה לשבת נחם השנה (תשע"ג) שהיא השבת לאחר תשעה באב, נביא מאמר מפרי עיטו של רבי בנימין זאב כהנא זצוק"ל הי"ד:

                                                            נחמו, נחמו עמי

אין זה דבר של מה בכך לנחם את ישראל.
לא די לגייס מליצות נאות לשם כך - הסבל שעברנו לאורך ההיסטוריה מחייב תגובה ממשית.
אחד המדרשים המופלאים על "נחמו נחמו עמי"(מובא בכמה מקומות, למשל בפסיקתא רבתי ל',ובילקוט שמעוני בישעיהו מ'), מלמד אותנו משהו על המושג "נחמה", כמושג שאינו כולל מילות-מליצה בעלמא אלא כבעל תוכן ממשי.

מה מעכב את הנחמה?
המדרש מספר שהשם אמר לנביאים ללכת ולנחם את כנסת ישראל. שורה ארוכה של נביאים באו,בזה אחר זה, וניסו לנחם אותה. אך היא סירבה לקבל את התנחומים. לבסוף הלך אליה הקב"ה בעצמו. אמר לה : "בתי, כל כעס זה למה? אומרת לפניו: רבונו של עולם, ולא בדין שאכעוס? שהגליתני בין האומות וקללתני קללות רעות, ולקיתי עד שנעשו פני  כשולי הקדירה, ובכל זאת קדשתי את שמך הגדול !"
לאחר המשך דין ודברים, אומר הקב"ה : "בתי, הגיע זמנך להגאל!" לכאורה, אין נחמה גדולה מזו, ובזה צריך להגמר העניין. אך כנסת ישראל לא מסתפקת בזה. "מיד אומרת לפניו: רבונו של עולם, איני מתנחמת עד שתראני באותן הרשעים שצערוני וחרפו את שמך. מיד אמר לה : בתי, חייך, אני מביא אותם ונפרע מהם בפניך עד שאוכלים את בשרם, שנאמר (ישעיהו מט) 'והאכלתי את מוניך את בשרם וכעסיס דמם ישכרון וידעו כל בשר כי אני השם מושיעך וגואלך אביר יעקב"'.

התמיהה בולטת. כל עוד סרבו ישראל לקבל תנחומים בעודם בגלות, היה הדבר מובן. אך לאחר שהקב"ה הודיעם שהוא גואל אותם,מה דרוש עוד? מדוע הפרעון בגוים הוא דבר שמעכב את הנחמה? אחרי השגת התכלית - גאולת ישראל - האין זה הזמן לשכוח את כל העבר, שהוא כאבק פורח וכחלום יעוף?

                                                                 משמעות סבלם של ישראל

אך לא. אם היינו עם פרטי עם אינטרסים פרטיים, יתכן שהיה כדאי לנו פשוט לשכוח את כל מה שהיה. אבל כנסת ישראל יודעת את מהותה ויעודה האמיתי. כל מה שהגוים עשו לנו במשך ההיסטוריה בכלל ובגלות בפרט, הוא חלק מהמאבק שטבע הקב"ה במציאות: בין טוב לרע, בין ידיעת השם לכפירה בו. עם ישראל הוא המייצג בעולם את ידיעת השם וקיומו.
אותם הגוים שהשפילו, שעבדו, עינו ורצחו את היהודים, מייצגים את הרצון והנסיון למחוק את שם השם ולגרשו, כביכול, מן העולם.
והנה, באחרית הימים, כאשר השם גואל את ישראל, הוא בא לסיים בזה את המאבק,ולהראות לעולם מי השם. אך כיצד הדבר יעשה?
האם די לשם כך שהשם ישנה את מצבם של ישראל מן הקצה אל הקצה? המסר של המדרש הזה הוא, שלא יתכן להביא את העולם לתכליתו אם משאירים את מה שעשו הגוים לישראל - מייצגי השם - לא פתור ולא סגור.
על מנת שהעולם ידע שהשם הוא האלוקים, הוא חייב לראות עין בעין כי "יש אלוקים שופטים בארץ".
זה מה שכנסת ישראל אומרת,כביכול,לקב"ה : הנחמה לא תיתכן עד שהרשעים ש"צערוני וחרפו את שמך" יבואו על נקמתם.צריך להשים לב לכפילות הזו : מצד אחד "ציערוני",ומצד שני "חרפו את שמך".
אלו הם שני צדדים של אותו מטבע. הצער לישראל הוא חירוף וחילול שם השם. עד שלא יפרעו מחללי השם,אי אפשר 'לשים קו' על העבר.

                                                          איך "כל בשר" ידעו את השם.

אם כן,נקמה זו איננה, כפי שניתן לחשוב מקריאה שטחית של המדרש, שאיפה רגשית בעלמא.המדובר הוא על חלק מעצם המטרה.  וכדאי לשים לב לפסוק המובא בסוף המדרש, האומר שבעקבות הנקמה - "ידעו כל בשר  כי אני השם מושיעך וגואלך אביר יעקב"(זהו פסוק מהפטרת 'עקב', ההפטרה השניה מתוך שבע הפטרות הנחמה).ומעניין ששלושה פסוקים קודם לכן, יש פסוק נחמה גדול מאין כמוהו על כבודם של ישראל: "והיו מלכים אומניך ושרותיהם מיניקותך, אפים ארץ ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו וידעת (אתה ,ישראל!) כי אני השם...".אך הנה לא די בכך. .רק הפסוק(הנ"ל) שבא אחריו ועוסק בנקמה בגוים, מציין : "וידעו כל בשר כי אני השם...".גאולת ישראל היא הדרך לכך שישראל ידעו את השם : אך כיצד ידעו כל בשר את השם? רק דרך הפירעון באומות על כל מה שעוללו  לישראל!

                                                             "יידן ,נקמה!"

הנה בגליון זה אנחנו עוסקים בפרעות תרפ"ט (טבח חברון), ונשאלת השאלה: עברו שבעים שנה - האם לא הגיע הזמן לשכוח את שהיה ? והתשובה היא שלא מדובר כאן על חשבון פרטי שלנו שיש לנו את הזכות לוותר עליו. מה שעוללו לנו 'שכנינו' בפרעות תרפ"ט הוא המשך למה שעוללו לנו לכל אורך ההיסטוריה, כחלק מהמאבק הנצחי והמהותי בין השם אלוקי ישראל לבין השואפים לאבד את זכרו. שיא הנסיון הזה בא לידי ביטוי בשואה הנוראה  . האם שמעתם על אותו יהודי שבדקות  האחרונות שלו בתא הגזים, חרט בצפרניו על הקיר, בתוך חוסר האונים הגדול, את המילים הנוקבות: "יידן, נקמה!"(יהודים, נקמה!) ?האם יש למי מאיתנו הרשות 'לוותר' על זעקתו, זעקת 'שפלותם של ישראל' שהיא חילול שם השם (ע"פ רש"י יחזקאל לט)?!


--------------------------------------------------------------------------------------------------------------

הערות:

הובא בגליון 438 של דרכה של תורה  ואתחנן-עקב , י' מנחם-אב תשנ"ט.
בגליון הזה והבא הובא מהספר לשכים בעינכם פרק ג' בקטע העוסק ספציפית בטבח שהיה בחברון.

הנה לינק לפרק בספר, למי שרוצה לעיין:
http://www.rabbikahane.org/books/?page_id=179

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

מדברי הרב בפירוש המכבי דברים על פרשת ואתחנן (מפסוקים ג:כג עד ז:יא):

http://www.rabbikahane.org/ArticleView.aspx?id=401
http://www.rabbikahane.org/ArticleView.aspx?id=403
http://www.rabbikahane.org/ArticleView.aspx?id=404
http://www.rabbikahane.org/ArticleView.aspx?id=420

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

תודה ל-hebraic על העבודה  :old_afro:
http://www.youtube.com/user/rafoe10
https://twitter.com/RafoeJTF
    http://gplus.to/rafoe
https://www.facebook.com/RafoeJTF
جيش يوشع سيعود  (ג'ייש יהושע סעופא יעוד) - צבא יהושע עוד ישוב!

מנותק Rafoe

  • מנהל(ת) גלובלי(ת)
  • חבר(ה) בכיר(ה) של כבוד
  • *
  • הודעות: 11045
  • "וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת-הָאָרֶץ" (במדבר, לג, נד')
http://www.youtube.com/user/rafoe10
https://twitter.com/RafoeJTF
    http://gplus.to/rafoe
https://www.facebook.com/RafoeJTF
جيش يوشع سيعود  (ג'ייש יהושע סעופא יעוד) - צבא יהושע עוד ישוב!