מאמר של רבי בנימין כהנא זצוק"ל הי"ד :
"לפעמים טוב להיות חרש..."
יש דברים שאסור אפילו לשאת ולתת
עליהם. כי גם אם יודעים
שה'פרטנר' שקרן וכוונותיו
זדוניות ; מתחילים
'להבין' אותו ולחשוב אולי בכל
זאת יש משהו בדבריו...
גם אחרי שיעקב מת, המשיכה לבעור אצל עשו השאיפה לנקום ביעקב,
עד שניסה לסכל את קבורתו במערת המכפלה. הגמרא (סוטא יג.)
מספרת שכאשר הגיעו בני יעקב למערה לקבור את אביהם, הם גילו
שעשו מחכה להם שם, ובפיו 'בשורה': מקום הקבורה היחיד שנותר
במערה שייך לי. הבנים ההמומים ניסו להזכיר לו שהוא מכר את
המקום ליעקב. לאחר חילופי דברים (שמובאים בגמרא) סוכם להריץ
את נפתלי למצרים, להביא את השטר שמוכיח על מכירת המערה ליעקב.
בינתיים חיכו.
בין המחכים היה חושים בנו של דן, שהיה חרש ולא שמע את חילופי
הדברים. בשלב מסוים הוא שאל מה קורה. הסבירו לו שעשו מעכב,
ומחכים לנפתלי. חושים הזדעזע: "ועד שיבוא נפתלי מארץ מצרים,
יהא אבי אבא מוטל בבזיון?!" מיד לקח מקל בידו, היכה את עשו
בראשו והמיתו. הגמרא מסיימת שעיני עשו נשרו ונפלו לרגלי יעקב,
וזהו שכתוב: "ישמח צדיק כי חזה נקם, פעמיו (רגליו) ירחץ בדם
הרשע".
'מבינים' את השקר
יש פלא גדול בסיפור זה. מה פתאום דוקא חושים בן דן, הנכד,
הזדעזע למול המתרחש, עד שקם להסיר את החרפה? וכי לשאר בני
ונכדי יעקב לא היה אכפת מכבוד יעקב?
יש כאן לקח עצום, הנוגע בעיקר לתחום הכבוד הלאומי ולקידוש
השם.
ההבדל בין חושים לשאר בני יעקב היה בכך, שחושים הוא היחיד שלא
היה שותף למשא ומתן עם עשו. באופן פסיכולוגי, כאשר אדם נושא
ונותן עם אדם מסוים או על ענין מסוים, יהא הבלתי מתקבל על
הדעת ביותר הוא כבר מתחיל 'להבין' אותו.
אין ספק שאם מישהו היה מספר לבני יעקב קודם לכן, שעשו מחכה
במערת המכפלה כדי למנוע את הקבורה שהם היו מתמלאים
בזעם-קודש, ומבטיחים שהם כבר ידעו איך להתייחס לרשע זה. אך מה
שקרה הוא, שברגע שהם הגיעו, עשו מיהר לזרוק טיעון: "זה שלי".
בני יעקב הנדהמים ודאי רגזו מאד ; אך אדם מטבעו אינו רוצה
להותיר טיעון, ויהא המופרך ביותר, ללא מענה. לכן, הם הזכירו
לו שהוא מכר את זה. מיד השיב עשו בטיעון נגדי: מכרתי רק את
חלק הבכורה, וכו' וכו'. גם כעת ידעו בני יעקב שעשו לא צודק;
אך מצד שני בכל זאת יש לו טיעון שדורש תשובה...
העיקר: בשלב זה מוצאים עצמם בני יעקב על כרחם בעיצומו של משא
ומתן על ענין שאין בו ספק! אך העומד מן הצד התרשם שלשני
הצדדים טיעונים סבירים. הם ודאי התקשו להבחין שיש כאן עסק עם
רמאי ממולח, שכלל מטרתו חילול כבוד יעקב.
חושים לא שומע, לא משתכנע
לעומתם, חושים בן דן החרש, שלא היה יכול לשמוע את הטיעונים,
ידע רק דבר אחד: "סבא מוטל בבזיון!" אמנם גם בני יעקב ידעו
בדיוק מי זה עשו, ועם איזה רוצח, שקרן ומנוול יש להם עסק. אלא
שמאחר שהיו בתוך המשא ומתן, נמשכו לחשוב אולי בכל זאת עשו בא
בתום לב, ואמרו לעצמם: רק נשכנע אותו בצדקתנו ויהיה שלום. אבל
חושים שלא ניתנה לו ההזדמנות 'להשתכנע' מדברי הכזב של עשו
הרשע, לא הבין איך אחיו נותנים לאדם נאלח זה לעכב, ולו לרגע,
את קבורת יעקב אבי האומה וקם ועשה מעשה!
לקנא לאמת ולא להסתגל ל'מציאות'
יש דברים שאסור אפילו לשאת ולתת עליהם. כי גם אם יודעים
שה'פרטנר' שקרן וכוונותיו זדוניות מתחילים 'להבין'
אותו ולחשוב אולי בכל זאת יש משהו בדבריו...
לצערנו, אנו הולכים ונחשפים עם השנים לשקר של אויבינו. עד
שבתקופה האחרונה, גם חלק מנאמני הארץ היותר גדולים מתחילים
'להסתגל למציאות' השקרית, ו'להשתכנע' שהיא לא נוראה. דבר זה
לא היה עולה על דעתם לפני שנים. חלילה! נדע להיות קנאים לאמת,
ולא לחטוף נמיכות רוח מול טיעוני כזב או מהלכים הרי-אסון.
צודקים אנו! ארצנו היא, ולא ישכון בה זר!
נושא: "לפעמים טוב להיות חרש..." מאמר של רבי בנימין כהנא זצוק"ל הי"ד (נקרא 2498 פעמים)