כתב נושא: פרשת בלק ישיבת הרעיון היהודי  (נקרא 2875 פעמים)

0 משתמשים ו- 1 אורח נמצאים בנושא זה.

מנותק Rational

  • חבר(ה) מוכר(ת)
  • *
  • הודעות: 124
פרשת בלק ישיבת הרעיון היהודי
« ב- : יוני 20, 2013, 21:25:21 »

עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב!
הרב מאיר כהנא הי"ד


ביהדות ההבדלה והבדלנות הן מושגים חיוביים וגדולים. ברור שיש חוטאים שלא חטאו מתוך כוונות רעות, ושאינם יודעים את האמת, וצריכים להגיע אליהם ולהחזירם למוטב, אבל אין לשלב אותם עם הצדיקים כל זמן שהם ברשעותם. ובהבדלה זו של ישראל, יש אמונה גדולה, כי המובדל יושב "לבד" (שתי המלים הן מאותו שורש, בחילוף אותיות), וישראל מצוּוה להיבדל מן העמים ולשבת לבד, כמו שכתוב (במדבר כג: ט): "הן, עם לבדד ישכֹן". ואמרו חז"ל (שמות רבה טו: ז): "מהו 'הן'? כל האותיות מזדווגין, חוץ משתי אותיות הללו. כיצד? [אם אדם רוצה לחבר שתי אותיות ולהגיע לעשרה, דהיינו לאות יו"ד, יש לו תמיד שתי אותיות] א"ט — הרי י'; ב"ח — הרי י'; ג"ז — הרי י'; ד"ו — הרי י'. נמצא ה' לעצמה [כלומר, שכשהוא מגיע לאות ה', אין אות אחרת שתזדווג לה' להגיע לי', חוץ מעוד ה']. וכן האות הנ' אין לה זוג. י"צ — הרי ק'; כ"פ — הרי ק'; ל"ע — הרי ק'; מ"ס הרי ק'. נמצא נ' לעצמה. אמר הקב"ה: כשם ששני אותיות הללו אינן יכולין להזדווג עם [שאר] כל האותיות, אלא לעצמן — כך ישראל אינן יכולין להידבק עם כל הגוים, אלא לעצמן מפורשים".
ושמא יפחד ישראל ויחשוב: איך נוכל לחיות לבד, בדד, בבידוד ובבדלנות בלי בעלי ברית, והלא אנו תלויים בהם? על זה אמר הקב"ה לבטוח בו, כי הוא לבדו יציל את העם היושב בדד. כך נאמר (דברים לב: לט): "ראו עתה כי אני, אני הוא, ואין אלהים עמדי", וכן (לקמן סג: ה): "ואביט ואין עֹזר... וַתושע לי זרֹעי...". כי הבידוד של ישראל נחוץ בגלל שתי סיבות: האחת — שרק כשהוא לבד, חפשי מכל השפעה של זרים ושל תרבות זרה, יכול העם להתקדש בטהרה ולבנות חברה קדושה. והשנייה — שככל שהוא יותר מבודד, וברור יותר שאין לו בעל ברית, כך נצחונו על הגוים יהיה הוכחה גלויה יותר לכוחו של הקב"ה, וקידוש שמו. נמצא, שהבידוד והבדלנות של ישראל קשור למושג שהקב"ה אחד ולבד ובלעדי בעולם, ושבכוחו להציל את עמו מכל אויב. וכן נאמר (דברים לב: יב): "ה' בדד ינחנו, ואין עמו אל נכר".
 ומכאן יש להלל ולשבח כל יהודי שמלבושו ובגדיו שונים מאלה של הגוים, ושאינו מתבייש בזה שהוא שונה מהם, וגם אינו נרתע מלעג המתייוונים, כי זכות גדולה היא ליהודי להיות מובדל במלבושו, ובזה הוא מסבב את עצמו בהכרה ובהזכרה שהוא שונה ושעליו לקבל על עצמו עול מלכות שמים ביראה ובאהבה. וז"ל ילקוט שמעוני (בלק תשסח): "'הן עם לבדד ישכון' (במדבר כג:ט) - מובדלין הן מן הגוים בכל דבר - בלבושיהן, ובמאכלן, ובגופיהן,ובפתחיהן". וכנגד אלה והמלעיגים עליהם הקפיד הרמ"א לכתוב בפתיחת השולחן ערוך (או"ח א:א): "ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת ה' יתברך".

קוים לדמותו של בלעם בן בעור – הרב מטעם הראשון
יהודה אפשטיין

הברייתא הדנה בכתיבתם של כתבי הקודש, המובאת בבבא בתרא יד:, אומרת כי "משה כתב ספרו ופרשת בלעם". ניתן ללמוד מביטוי זה, כי פרשתנו עומדת כיחידה בפני עצמה, כאשר הפוקוס של מצלמת התורה עובר ממקומו הקבוע במחנה ישראל, ומתמקד במואב ובמדין, העמים הסמוכים, השואפים להלחם כנגד עם ה'. היינו מצפים לראות כעת עמים גשמיים, כוחניים, חסרי רוח, אשר תכונותיהם עומדות בניגוד ליעוד הרוחני של ישראל. אולם להפתעתנו, כל הפרשה מתמקדת בעניני רוח, בנביא, בברכה ובקללה, ובהכרה כי הכח האמיתי נמצא בידי בורא עולם. מה פשרה של תופעה זו? ויותר מכך, מדוע הפליגו חז"ל כל-כך בתארם את בלעם, אשר כמעט בכל מקום נקרא בפיהם "בלעם הרשע", כאחד מארבעה הדיוטות שאין להם חלק לעולם הבא (סנהדרין צ.; וראה שם קה. לתאור גודל רשעותו). אף בבואם לתאר את השלמות האנושית המתגלמת בתכונותיו של אברהם אבינו, העמידו כנגדו בתור שיא הפחיתות האנושית את בלעם הרשע – וכך אומרת המשנה באבות פרק ה' משנה י"ט – "כל מי שיש בידו שלושה דברים הללו, מתלמידיו של אברהם אבינו. ושלושה דברים אחרים, מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה, ורוח נמוכה, ונפש שפלה, מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה, ורוח גבוהה, ונפש רחבה, מתלמידיו של בלעם הרשע", ובאר שם ה"תפארת ישראל" לגבי אותן מידות רעות כי "אי אפשר לשום חטא בעולם שלא יהיה [כלומר לא יהיה נובע מ]אחד מאלו השלושה". מה יש בו, באותו בלעם, שהופך אותו לאחת הדמויות השליליות ביותר בתורה?

שמו של בלעם כבר יצא למרחוק מזה זמן רב. לא לחינם שלח בלק שליחים להביאו במיוחד, והיה מוכן לשחד אותו ככל הנדרש. הוא ידוע בתור נביא, בתור "איש דת", בתור אדם המתקשר עם הבורא ומסוגל "להשפיע על מהלכיו". הכבוד שרצו להעניק לו שליחי בלק בוודאי לא היה הכבוד הראשון לו זכה. חז"ל אף מתארים אותו כאחד מיועצי פרעה. אנחנו עוסקים כאן באיש רוח, בחכם דת, בפילוסוף ובתיאולוג. הוא יודע היטב, כי אין בכחו באמת לכפות על ה' מהלכים, והוא אף אומר זאת לבלק במפורש. ואחרי הכל, הוא מנסה. אולי מכאן, אולי משם. אולי אם יראה רק את קצה העם, אולי בראש הגבעה, ובסוף, אחרי שאינו מצליח בשום דרך לקלל את ישראל, הוא מיעץ את אותה עצה שתכליתה להכשילם בעבירה ובכך מביא עליהם את המגפה.

וכאן המקום לשאול – אתה, בלעם, המעיד על עצמך כ"יודע דעת עליון", ואשר אינו ממרה את פי ה' – אחרי שה' הראה לך כל זאת – האם לא עלתה בדעתך המחשבה שאולי ה' אינו חפץ במעשיך? שאינך צריך לשרת את בלק? שהכחות שאדם מקבל מבוראו ניתנו לו כדי שישתמש בהם לקידום המגמה הא-להית בעולם, ולא להפך? מה מריץ אותך לזרועותיו של בלק? האם אינך מכיר בגדלותם של ישראל?

אכן, בלעם ידע היטב את האמת. אבל אותה עין רעה, אותה רוח גבוהה, אותה נפש רחבה, אותן מידות מושחתות היו חזקות כל-כך, עד שלמרות שהיה נביא בדרגת משה רבינו לדעת חז"ל, ירד לדיוטא התחתונה. בלעם לקח את הכחות שה' העניק לו, והעמיד אותם לשרות הרוע. בלק ידע, כי שורש המאבק הוא רוחני. לכאורה, על המגרש הרוחני, אין לו סיכוי מול ישראל. לשם כך הוא צריך את בלעם. הוא יהיה הנביא שבצדו, הוא יהיה הרב מטעמו, הוא כבר יסדר לו את הענינים עם הקב"ה איך שהוא רוצה.

וכאן טמונה נקודה עמוקה, שיש לעמוד עליה. מהו יחסנו לציווי ה'? האם אנו שואפים לדעת מה רצונו ופועלים בכל כחותינו כדי לקיימו? האם אנו הופכים את רצונו לרצוננו? או שמא להפך? האם אנו מחליטים על-פי שאיפותינו האנוכיות ותאוותינו הבהמיות מה אנו רוצים, ואחר-כך, מכיון שאין בררה וצריך גם "דת" בחיים, אנו מוצאים את הדרך לקבל גושפנקא דתית למעשינו? האם תרי"ג מצוות הן הביטוי המעשי של רצון ה' בעולם, או שמא יש כאן תרי"ג בעיות שצריך למצוא טריקים כדי להתגבר עליהן?

בנקודה זו נבדלו המנהיגים הדתיים אלו מאלו. יש כאלו שאכן רואים את תפקידם בהבנת דבר ה' והעברתו לשומעי לקחם. אולם יש כאלו אשר הגיעו לתפקידם עם אג'נדה המנוגדת לרצון ה'. מצוותיו לא תמיד תואמות את דעתם. לפעמים הן מיושנות ביניהם, לפעמים לא הומניות, לפעמים גזעניות, שובניסטיות וכו'. אנשים אלו אינם באמת מאמינים שדבר ה' הוא האמת המוחלטת. הם בדו להם מליבם השקפה לפי הבנתם האישית, לפי החינוך המערבי והנכרי בו גדלו. הם אינם מוכנים לכופף את דעתם בפני דבר ה'. לאמיתו של דבר, היה עליהם לקחת ספר תורה, לנסוע איתו להר סיני, להניחו שם ולומר – "ה' היקר, הספר שנתת לנו פעם – פג תוקפו. אנו משיבים אותו אליך ומבקשים שתיתן לנו תחתיו משהו יותר מודרני, יותר עדכני". אולם מכיון שחסרה להם מידת היושר והכנות בכדי לעשות כן, הם לוקחים את ספר התורה, מעוותים אותו ומעצבים אותו על-פי הדגם שנח להם. הם לא זורקים את התורה לפח. הרי סוף סוף מדובר ב"רבנים", ב"אנשי דת", באנשים המעונינים להרוויח משכורת נאה משימושם ברבנות. "דת" זה דבר שצריך, רק שלא יבוא איזה א-ל קנאי ופרימיטיבי ויאמר, למשל, שמי שרואה יהודיה וגוי במצב שפנחס ראה, ילך ויעשה כמעשהו. תחת זאת, יש לנו "רב" המשמש כשר החינוך ומעודד מפגשים בין תלמידים יהודים לערבים. אותו "רב" וחבריו מקבלים חיזוק מהשלטון החילוני, המעונין באותה "יהדות נוחה", כפי שבלק היה מעונין ב"רוחניות" של בלעם. ואותם "רבנים", המסרבים לקבל על עצמם את עול ההלכה וההשקפה היהודית הטהורה, בגסות רוחם מגלמים יותר מכולם את תלמידיו של בלעם הרשע. עלינו לנקוט בדרך ההפוכה מהם במאה ושמונים מעלות, דרך הכניעה בפני דבר ה' בשלמות – או אז נזכה להיות נמנים על תלמידיו של אברהם אבינו.

"צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו"
הרב בנימין כהנא הי"ד


מדוע הרשעים עושים מעשי רשעה? מילא הרשעים הטפשים, שלא רואים את מעשי ה' ולא מבינים שסוף האמת האלוקית לנצח, אבל הרשעים החכמים, הרי יודעים הם שיש אלוקים ושעתיד הקב"ה להעניש כל עושי העוולה. מדוע יעשו הפך החכמה? מדוע בלעם, הגדול שבנביאי אומות העולם שודאי הכיר במציאות ה', לאחר התשובה ההחלטית של ה' "לא תלך עמהם, לא תאר את העם כי ברוך הוא", עדיין מנסה "לשכנע" את ה'?
בלעם שונא ישראל
"ויחבש את אתונו", אומר רש"י: "מכאן שהשנאה מקלקלת את השורה, שחבש הוא בעצמו". על כך נאמר "השנאה והתאוה והכבוד מעבירים את האדם מן העולם". כך היא דרך העולם, כשאדם מרשה לרגשותיו האפלים להתפרע, נמצא הוא מונהג על ידם, אז כל הראיות שבעולם ואפילו ה' בכבודו ובעצמו – לא יזיזו אותו מרשעותו. כך גם בלעם, שהמפרשים מסבירים שכך פירש את דברי ה' "מי האנשים האלה עמך?" שח"ו כאילו אין ה' יודע במציאותם ואפשר "לעבוד עליו" וכן "לא תלך עמהם", עם אלה – לא, אבל עם אחרים כן.  למרות היותו נביא (אמנם גוי), יכול היה לעוות ולסלף את דברי ה' בשביל להצדיק שנאתו לישראל ולתת לה פורקן. אם גדול נביאי הגויים כך, קטני הרשעים על אחת כמה וכמה!
בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו
מתוך כך מתבאר כיצד זה חזר בו ה', כביכול, מהוראתו ונתן לבלעם הרשות ללכת – ואחר-כך עוד כעס עליו על שפעל על פי רשותו. מכאן אומרים חכמינו במדרש: בדרך שבה רוצה אדם לילך – מוליכין אותו. בתחילה אמר ה' לבלעם לא ללכת עמם לטובתו, שהרי בלעם לא יוכל לקלל את ישראל כרצונו ואם כן למה לו לילך ולהתבזות? אולם כשראה ה' שבלעם הוא בעצה אחת עם אותם רשעים, פתח לו פתח ללכת עמם, אבל התרה בו שיהיה זה בתנאי שה' יאמר לו. משראה שבלעם הולך עמם ברשעותו לעשות עצתם – מיד, ויחר אף אלוקים (עיין ברמב"ן שם).
מפלת הרשעים בקרוב
הרשעים – בין גויים ובין מישראל – השונאים את העם היהודי, יודעים שסופם קרוב, שעתיד ה' לשלם גמולם. אולם בגלל תאוותם ושנאתם, מכניעים הם הגיונם לטענות הבל ובלבד שיוכלו לעשות, ולו עוד רגע קטן, את זדון לבם, ומטהרים בק"נ טעמים כל שרץ ומעשה נבלה. אך קרוב יום נפילתם, היום שבו אכן יגיע סופם המר והמוחלט, הידוע אף להם, מראש.
עד אז, אל לנו לפחד ולהיכנע להם. הגויים שמרדו בה' ולחצו את עמו מבחוץ תמיד נעלמו וייעלמו מבמת ההיסטוריה. אף המתייוונים שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו מבפנים, יפלו ויוכנעו, ובנו יקוים "וירד מיעקב, והאביד שריד מעיר"!
« עריכה אחרונה: יוני 20, 2013, 22:40:09 על ידי Rational »
"עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב"

מנותק meshutafim

  • משתמש(ת) חדש(ה)
  • *
  • הודעות: 7
  • www.meshutafim.com רשת חברתית לציבור הדתי
בעניין: פרשת בלק ישיבת הרעיון היהודי
« להגיב #1 ב- : יוני 21, 2013, 07:00:39 »
תודה רבה
www.meshutafim.com
רשת חברתית לציבור הדתי/חרדי

מנותק Torah

  • חבר(ה) V.I.P
  • חבר(ה) מקצועי(ת)
  • *
  • הודעות: 912
בעניין: פרשת בלק ישיבת הרעיון היהודי
« להגיב #2 ב- : יוני 22, 2013, 21:33:21 »
יפה מאוד עם ה'הן'