חדשות ודיונים > ספריית הימין האמיתי
פרוייקט פרשת השבוע - פרשות "בהר-בחוקותי"
(1/1)
Rafoe:
בס"ד שהשם יעזרנו וישמרנו
דברי תורה אלו מוקדשים לעילוי נשמת אביתר בורובסקי הי"ד.
"דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם--וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת לַיהוָה. שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ. וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ--שַׁבָּת, לַיהוָה: שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע, וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר. אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר, וְאֶת-עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר: שְׁנַת שַׁבָּתוֹן, יִהְיֶה לָאָרֶץ....וְכִי תֹאמְרוּ, מַה-נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת: הֵן לֹא נִזְרָע, וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת-תְּבוּאָתֵנוּ. וְצִוִּיתִי אֶת-בִּרְכָתִי לָכֶם, בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית; וְעָשָׂת, אֶת-הַתְּבוּאָה, לִשְׁלֹשׁ, הַשָּׁנִים. וּזְרַעְתֶּם, אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת, וַאֲכַלְתֶּם, מִן-הַתְּבוּאָה יָשָׁן; עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת, עַד-בּוֹא תְּבוּאָתָהּ--תֹּאכְלוּ, יָשָׁן".
שמיטה,ביטחון.
הרב מאיר כהנא זצוק"ל הי"ד בפירוש המכבי דברים לא פסוקים י-יא מתייחס לעניין השמיטה בתוך ביאור מצות הקהל:
"ויצו משה אותם לאמר: מקץ שבע שנים במוֹעד [כעין "במוצאי"] שנת השמִטה [כלומר, בהתחלת השנה השמינית] בחג הסֻכות בבוא כל ישראל [בתחילת החג, בחול המועד] לֵרָאות את פני ה' אלקיך במקום אשר יבחר - תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל, באזניהם.
למה לא נכתב בפירוש "בשנה השמינית"? ובכלל, למה נבחרה למצות הקהל דוקא השנה השמינית? ולמה בסוכות? ולמה כתוב בלשון יחיד "תקרא" וכן בכל הפסוקים לקמן, אע"פ שהוא מדבר אל הכהנים והזקנים שהם רבים? ומה זה "באזניהם"? ונראה לפרש, שמגמות מצות הקהל שלוש הן. הראשונה היא, לנסות להכניס את האמונה בישראל, ובמיוחד האמונה שהתורה ניתנה ע"י הקב"ה למשה בהר סיני, כי הקב"ה ידע שהדורות שלא ראו את המאורע יפקפקו בו, והרי א"א לשחזר את המאורע בכל פעם, שאם כן אין זו אמונה אלא להיפך! ויש ראייה שמגמת ההקהל היתה להחדיר אמונה בתוך אלה שלא עמדו במעמד סיני, ממה שכתוב בפסוק יג: "ובניהם אשר לא ידעו...".
ולכן עשו כעין מעמד הר סיני, כאשר "כל ישראל" מתקבץ ומתקהל ביחד כמו שהיה בסיני. ומשום כך חזר פעמיים על המלים "כל ישראל", וכמו כן אמר "נגד כל ישראל", לזכרון היום שהתקהלו כולם כנגד ההר, כמו שכתוב (שמות יט:ב): "ויחן שם ישראל נגד ההר". ומשום כך השתמש כאן בלשון יחיד, לרמוז לישראל: כמו שאז חנו כולם כאיש אחד בלב אחד, כך גם אתם תהיו כאיש אחד ובלב אחד באחדות של קבלת עול מלכות שמים, ובאחדות של אהבת ישראל בלי קנאה ותחרות. כי המגמה השניה של ההקהל היתה להשכין אהבה ואחוה ואחדות בקרב העם, שמתקהל יחד מכל פינות הארץ, להתאחד תחת עוּלה של תורה במשימה וביעוד מיוחד ומאחד.
ה' בחר בחג הסוכות, משום שהוא אחת משלוש הרגלים, שבין כך ובין כך מתקהלים ישראל בהם לירושלים. ועוד יותר חשוב - מפני שהוא סמל הגלות והנענוע בלי ארץ ובלי מנוחה, והקב"ה רצה להדגיש בזה לישראל: זִכרו את ימי השעבוד במצרים, שאז מי חשב שתבוא גאולה? והנה גאלתי אתכם! וזִכרו את השנים שהתהלכתם במדבר, שאז מי חשב שנגיע לארצנו ונכבוש אותה מעמים חזקים? והנה אתם עומדים בארצכם, ויש בית המקדש! ואין מוסר של אמונה גדול מזה. ולכן בחר בשנת השמיטה, שהיא סמל האמונה שהקב"ה ברא את העולם בששה ימים ונח בשביעי, והיא גם סמל האמונה שאע"פ שלא יזרעו, הקב"ה יפרנס אותם. וזה נקבע דוקא במוצאי שנת השמיטה, להגיד לישראל: רְאו! בטחתם בי ולא זרעתם, ובכל זאת יש מספיק תבואה בשביל השנה הזאת, השמינית ולכן אמר לקרוא את התורה נגד כל ישראל, באזניהם, כדי שישמעו היטב ויקלטו את הלקח של אמונה שהיא בסיס התורה. וכן בחגיגה (ג.) למדו מ"נגד כל ישראל", שיהיו כל ישראל שומעים. והמלך צריך לקרוא בפניהם, כדי שהוא והם יבינו שכולם כפופים תחת עוּלה של תורה. ואמרו בחגיגה שם: "חרש באזנו אחת [שבכל התורה הוא חייב במצוות ככל ישראל] פטור מן [קרבן] הראִייה, שנאמר: 'באזניהם'". כלומר, שהוא פטור מהקהל, וראִייה נלמדת מהקהל. ולמה? משום שהקהל הוא סמל קבלת עול מלכות שמים ואמונה, שישראל חייב לשמוע בשתי אזניו ולקבל בכל לבבו, והליקוי הפיזי כאן מסמל את הליקוי הנפשי, אדם שאינו מקבל את התורה כולה, או אינו מקבל אותה בכל לבבו".
הרב דון יצחק אברבנל זצוק"ל כותב בנחלת אבות, פ"ה,יא מסביר שתפקיד השמיטה בארץ הוא כתפקיד השבת לאומה:
רצה הקב"ה, שכמו האומה בכללה תעשה זכר בשביתת היום השביעי, אל הפינה הקדושה מבריאת העולם וחידושו, ככה הארץ הנבחרת תעיד עליה בשמיטתה השנה השביעית; ולזה נתן הסבר במצוות השמיטה: "שבת שבתון יהיה לארץ, שבת לה'". רוצה לומר, ששמיטת הארץ תהיה כמו השבת המקודש אשר לישראל ושענין השביתה ההיא לרמוז ולהעיד על שבת בראשית - שבת לה', כי בו שבת מכל מלאכתו, וכאילו הארץ ההיא למעלת קדושתה, עם היותה בלתי מדברת, תעיד בפינה הזאת מה שיעיד העם הישראלי בשבתותיהם, ותהיה עדות הארץ בזמן היותר ניכר בה והוא השנה, מענין התבואה המתחדש בה".
וברוח דברים אלו,נביא מדברי הרב מאיר כהנא זצוק"ל הי"ד בפירוש המכבי דברים יא-יד בעניין תפקידי וטעמי השבת:
"שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך ה' אלקיך. ששת ימים תעבוֹד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה' אלקיך, לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך, ושורך וחמוֹרך וכל בהמתך וגרך אשר בשעריך למען ינוח עבדך ואמתך כמוך. וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים, ויוֹצִאֲך ה' אלקיך משם ביד חזקה ובזרוֹע נטויה. על כן צוך ה' לעשות את יום השבת".
יש שני טעמים למצות שבת, ושניהם כדי שנכיר ונדע את ה' ואת כחו וגבורתו. הראשון הוא: זכירת יציאת מצרים. ועל זה כתב ספורנו (יב): "מצות שביתת הבהמה היא כדי שינוח העבד. ומצות מנוחת העבד היא זכר ליציאת מצרים, שהשבית בה הקב"ה את העבודה מן העבדים". וכתב הרמב"ן (יב): "...כשינוח עבדך ואמתך כמוך, תזכור כי עבד היית". והטעם השני הוא: זכירת מעשה בראשית, כמו שכתב הרשב"ם (יב): "'כאשר צוך ה' אלקיך' - כלומר, מה שמפרש בדברות הראשונים (שמות כ:יא): 'כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ'..."."
הטעם השני מובן ומובא בדברי דון יצחק אברבנל זצוק"ל,זכירת מעשה בראשית. כפי שהאדם והאומה מעידים על האמונה בכוחו וגבורתו של בורא עולם שיצר את העולם וזוכרים את מעשה בראשית,בשבת,כך הארץ מעידה בשמיטה.
ובטעם הראשון נסביר את דברי דון יצחק אברבנל זצוק"ל ברוח הפסוקים מהפרשה "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם, לְאָכְלָה--לְךָ, וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ; וְלִשְׂכִירְךָ, וּלְתוֹשָׁבְךָ, הַגָּרִים, עִמָּךְ" ורמב"ן מפרש שם "בעבור שאמר (בפסוק ד) שבת שבתון יהיה לארץ, אמר שתהיה השביתה הנזכרת לכם לאכלה ותחיו בה כולכם, אתה ועבדך והבהמה והחיה, שתחיו כולכם מאשר תוציא הארץ מעצמה בשביתתה".
ועוד יובן על פי הפסוקים המדברים בשנת יובל:
"וְסָפַרְתָּ לְךָ, שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים--שֶׁבַע שָׁנִים, שֶׁבַע פְּעָמִים... וְקִדַּשְׁתֶּם, אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה, וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ, לְכָל-יֹשְׁבֶיהָ"
ועוד מעניין להסתכל בזוית זו גם על מצות שחרור העבדים העבריים: "וְכִי-יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ, וְנִמְכַּר-לָךְ--לֹא-תַעֲבֹד בּוֹ, עֲבֹדַת עָבֶד. כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב, יִהְיֶה עִמָּךְ; עַד-שְׁנַת הַיֹּבֵל, יַעֲבֹד עִמָּךְ. וְיָצָא, מֵעִמָּךְ--הוּא, וּבָנָיו עִמּוֹ; וְשָׁב, אֶל-מִשְׁפַּחְתּוֹ, וְאֶל-אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו, יָשׁוּב. כִּי-עֲבָדַי הֵם, אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; לֹא יִמָּכְרוּ, מִמְכֶּרֶת עָבֶד".
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
וְסָפַרְתָּ לְךָ, שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים--שֶׁבַע שָׁנִים, שֶׁבַע פְּעָמִים; וְהָיוּ לְךָ, יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים, תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים, שָׁנָה. וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי, בֶּעָשׂוֹר, לַחֹדֶשׁ; בְּיוֹם, הַכִּפֻּרִים, תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר, בְּכָל-אַרְצְכֶם. וְקִדַּשְׁתֶּם, אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה, וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ, לְכָל-יֹשְׁבֶיהָ; יוֹבֵל הִוא, תִּהְיֶה לָכֶם, וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל-אֲחֻזָּתוֹ, וְאִישׁ אֶל-מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ
יובל
נביא עוד מדבריו של הפרשן הגדול דון יצחק אברבנל בנושא המסר של השמיטה והיובל לאדם מפירושו לתורה פרשת בהר כה:א
"האנשים השלמים ראוי שיחוסו על אבדן זמנם יותר מאבדת כל הנכסים והממונות שהיו להם. שימי שנות האדם וחייו הוא הדרך אשר ילך בו האדם להשיג שלמותו ומפני זה נכתב בתורה שברא היוצר יתברך אל עולמו במספר שבעת ימים כדי שהחי יתן אל לבו שימי שנותיו הם ע' שנה, ושלא יוציא אותם לריק אלא במעשים נבחרים כמעשה בוראם ואז ביום השביעי ינוח וישבות בעולם הנשמות.
הנה מפני זה עצמו צוה יתברך במצות השמיטה ובמצות היובל לרמוז ולהעיר שאין כל ימי אדם ושנותיו שווים בעבודת אדמה ומלאכתה. כי הנה בימי הילדות לא יוכל האדם לעבוד עבודה ולא גם בימי השישיות, אבל ימי העמל והעבודה הם על הרוב חמישים שנה, ובהגיע האדם בסוף ששים שנה מימיו ראוי שיעזוב אדם הדברים הגשמיים והתאוות החמריות ויקדש עצמו ויתנהג בקדושה וטהרה ויכין צידה לדרכו."
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
וְהָאָרֶץ, לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת--כִּי-לִי, הָאָרֶץ: כִּי-גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם, עִמָּדִי
הארץ היא של הקב"ה
הרב מאיר כהנא זצוק"ל הי"ד באור הרעיון פרק מצות ישוב ארץ ישראל:
"לגבי ארץ ישראל אין מקום להצטדקות ולהתנצלות. עם ישראל בא לארץ שישבו בה שבעה עממים, ולקח אותה מהם בגזירת בעל הבית, הקב"ה, שעקר את הגוים שישבו שם והכניס את עמו הנבחר, ישראל, כי הארץ היא שלו ולא של אלה שישבו בה כדיירים. כך אמרו חז"ל (בראשית רבה א:ב): "רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי פתח: 'כח מעשיו הגיד לעמו [לתת להם נחלת גוים]' (תהלים קיא:ו) - מה טעם גילה הקב"ה לישראל מה שנברא ביום הראשון ומה שנברא ביום השני [כלומר, למה בכלל סיפר את כל הסיפורים של מעשה בראשית, היה לו להתרכז במצוות ובחוקים של התורה, כמו שכתב רש"י (בראשית א:א): "לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ'החודש הזה לכם' (שמות יב:ב), שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל"]? מפני אומות העולם, שלא יהו מונין [מחרפים] את ישראל ואומרין להם: הלא אומה של בזוזים אתם! וישראל משיבין אותן, ואומרין להם: ואתם הלא בזוזה היא בידכם? הלא (דברים ב:כג): 'כפתורים היוצאים מכפתור השמידום [את העוים] וישבו תחתם' [כלומר, וכמו כן, אתם וכל הגוים הבאים בטענה שאנו ישראל עם של בוזזים, צבועים אתם, כי הרי גוים רבים לקחו ארצות מגוים אחרים שישבו בה, ללא כל זכות וסיבה, כגון הכפתורים שהשמידו את העוים וישבו בארצם; ועיין שם (דברים ב) ליתר הדוגמאות של הגוים שבזזו גוים אחרים ולקחו מהם את ארצם]. העולם ומלואו של הקב"ה; כשרצה נתנה לכם וכשרצה נטלה מכם ונתנה לנו; הדא הוא דכתיב: '[כח מעשיו הגיד לעמו] לתת להם נחלת גוים' (תהלים שם), הגיד להם את כל הדורות.
נראה שהכוונה היא, שלפני שמשיבים לגוים את התשובה העיקרית, באים ישראל עם טענה צדדית, והיא: מה אתם והכנענים מנסים להצטייר כתמימים, הרי ארץ ישראל ניתנה לבני שם, והכנענים שהם מבני חם לקחוה מהם, כמו שכתב רש"י על הפסוק (בראשית יב:ו): "והכנעני אז בארץ", וז"ל: "היה הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שם, שבחלקו של שם נפלה כשחלק נח את הארץ לבניו", וא"כ לטענת הגוים שישראל גזלו את הארץ מהכנענים, משיבים ישראל: הלא הארץ היתה של בני שם, והכנענים לקחוה מהם, והם הבוזזים. ואח"כ באה הטענה העיקרית: העולם ומלואו נברא ע"י הקב"ה ושייך לו, הוא בעל הבית, ונותן למי שרוצה ולוקח ממי שרוצה. הוא בחר בישראל להיות עמו הנבחר, סגולה ועליון, ונתן להם את הארץ שתהיה להם ולא לכנענים.
עוד נאמר (דברים ד:לח): "להוריש גוים גדולים ועצומים ממך מפניך להביאך לתת לך את ארצם נחלה כיום הזה", וז"ל הספורנו שם: "'לתת לך את ארצם' - שהיא ארץ ה' המוכנת לקנות השלמות המכוון". וכן (דברים ו:י-יא): "לתת לך ערים גדולות וטובות אשר לא בנית ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת, ובורות חצובים אשר לא חצבת, כרמים וזיתים אשר לא נטעת, ואכלת ושבעת". וכן (תהלים מד:ג): "אתה ידך גוים הורשת, וָתִטָעֵם; תָרַע לאֻמים וַתשַלחֵם". וכן (תהלים פ:ט-י): "גפן ממצרים תסיע, תְגָרֵש גוים וַתִטָעהָ; פִנִית לפניה וַתַשרֵש שרשיה ותמלא ארץ".
ובכן, אין מקום להתנצלות ולהצטדקות בפני הגוים, ואין צורך לחפש עילות וסיבות "מוסריות" לכבוש את ארץ ישראל. היא שייכת לבורא העולם, לבעל ואדון העולם, והוא נתנה לנו ולקחה מידי הרשעים, ואין לך מוסר יותר מעולה מזה, ואין לך קבלת עול מלכות שמים גדולה מזה. בין לגוים ובין לישראל, אין שום בעלות ואדנות בעולם, כמו שנאמר (ויקרא כה:כג): "כי לי הארץ, כי גרים ותושבים אתם עמדי". כלומר, "לי", להקב"ה, כל הארץ; היא ומלואה, שלי בלבד. וכן נאמר (חגי ב:ח): "לי הכסף ולי הזהב", וכן (דברי הימים א כט:יד): "כי ממך הכל ומידך נָתַנו לך"."
ועוד ממשיך בעניין באותו הפרק:
"אצל הגוים והתרבות הזרה, נוצרו כל מיני השקפות באשר לרכוש, ולמרות ההבדלים השטחיים ביניהם, כולן מבוססות על התפיסה שהארץ והרכוש שייכים לבני האדם, ולענין זה אין הבדל בין מה שכינו הגוים "קפיטליזם" או "סוציאליזם" או "קומוניזם". בין אם הגוי טוען שהרכוש הוא נכס פרטי, ובין אם הוא טוען שהרכוש הוא נכס החברה, הוא מתכוון לומר שהוא רכושו של האדם. לא כן אצל הקב"ה, שתורתו אומרת שהכל שלו, ורכוש ונכסים ניתנו לבני אדם רק לשימוש. משום כך, כאשר הקב"ה גוזר על נתינת צדקה, חובה וגזירה היא לתת לעני, כי אין הצדקה באה כלל וכלל מרכושו של העשיר, שהרי אין לעשיר כלל וכלל בעלות על מה שניתן לו מן השמים. ולכן כופין אדם לתת את מה שהצדק של הקב"ה מצווה עליו, וזאת כוונת דברי חז"ל (אבות ג:ז): "תן לו משלו, שאתה ושלך שלו". וזאת כוונת חז"ל בדבריהם על הפסוק (ויקרא כה:כג) "כי לי הארץ", וז"ל (תורת כהנים, בהר פרק ד:ח): "'כי לי הארץ' - אל תרע עיניך בה; 'כי גרים ותושבים אתם' (שם) - אל תעשו עצמכם עיקר. וכן הוא אומר (דברי הימים א כט:טו): 'כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו', וכן דוד אמר (תהלים לט:יג): 'כי גר אנוכי עמך, תושב ככל אבותי'; 'אתם עמדי' - דיו לעבד שיהיה כרבו, כשתהיו שלי הרי היא שלכם". פירוש: כשתהיו שלי, תלכו במצוותי ותהיו שלי, ותודו שאתם ושלכם שלי, אזי הארץ וכל אשר בה יהיו שלכם.
כל פעם שנאמר במקרא "לי", הכוונה היא "שלי", עם כל התנאים שבכך, כגון "כי לי כל הארץ"; "כי לי כל בכור" (במדבר ג:יג); "והיו לי הלוים" (שם ח:יד); "כי לי בני ישראל עבדים" (ויקרא כה:נה). בפסוק אחרון זה תירגם יונתן: "ארום דילי הינון בני ישראל משתעבדון לאורייתי...". כלומר, אין אדם בעולם שהוא בן חורין, אין בני ישראל בני חורין, אלא שלי הם, עֲבָדַי המשועבדים לי ולתורתי, ואם כן איך יתכן שיהיה לאדם רכוש, הלא מה שקנה עבד קנה רבו, ועל אחת כמה וכמה בעבד של אדם אחר, כאשר אין קנייה בעוה"ז לא לעבד ולא לרבו שגם הוא בן אדם, כי הרי הקב"ה הוא קונה שמים וארץ.
המעיין במלה "לי", יראה שהיא עולה בגמטריה ארבעים, ובזה רמז לנו הקב"ה רמז חשוב: הרי האדם נוצר לארבעים יום, והתורה ניתנה לאחר ארבעים יום, והאדם לוקה ארבעים מלקות, והעולם נענש בארבעים ימי גשם במבול. יֵדע האדם בישראל שהכל - העולם, העונש, והוא עצמו - אינם אלא ברשותו של הקב"ה, שהכל הוא "לי", ארבעים. ולגבי "ויקחו לי תרומה", כתבו דעת זקנים מבעלי התוספות: "פרשה זו נאמרה בתוך ארבעים יום שהיה ממתן תורה".
מכל מקום, הכלל ברור: א"י השייכת להקב"ה ניתנה לעם ישראל כמקום מנוחתו ונחלתו, כמקום של בידול, הבדלה, ובדידות, ששם יקים ויקיים מדינה וחברה של תורה שלמה כראוי, ושבה יהיו מחוסנים מן ההשפעה הטמאה והזרה של התרבות הזרה והגוים. הוא לקח אותה מן הגוים והוציאם מן הארץ, והכניס את ישראל אליה כדי שישמרו את תורתו ואת מצוותיו. מאותו זמן שהחליט הקב"ה לתת את הארץ לעם ישראל, היא הפכה לארץ ישראל, הארץ של עם ישראל, כלומר, הארץ של הקב"ה שמסרה לעם ישראל להשתמש בה כארץ הקודש. מצוה וחובה על כל אחד מישראל לדור בא"י, וחילול השם הוא כשישראל דרים בחו"ל. ומאחר שגזר הקב"ה על ישראל להיבדל מן הגוים ומתרבותם הזרה השולטת, ברור שאסור לתת ללא-יהודי לגור בא"י, אלא אם כן שוללים ממנו אדנות וריבונות ומעמד של בעלות בארץ, והוא מסכים ומקבל את זה מרצון. אין לשום גוי אף שמץ ואף טיפה של בעלות בה, וכל גוי הכופר באדנות הקב"ה ובבעלות עמו ישראל על כל הארץ, קורא תיגר על הקב"ה, כופר באדנותו ובמלכותו בעולם, ומחלל שם שמים - ואחת דינו, לצאת מן הארץ או למות".
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
"וְכִי-יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ, וְנִמְכַּר-לָךְ--לֹא-תַעֲבֹד בּוֹ, עֲבֹדַת עָבֶד...לֹא-תִרְדֶּה בוֹ, בְּפָרֶךְ"
עבד עברי
הרב מאיר כהנא זצוק"ל הי"ד בפירוש המכבי שמות פרק א פסוק יג:
"בפרך. "בעבודה קשה המפרכת את הגוף ומשברתו" - רש"י; "לשון שברון" - רשב"ם; "בענוי והשפלה" - רבינו סעדיה. .... וכן מצאנו שאמרה התורה (ויקרא כה:לט-מג): "וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך, לא תעבד בו עבֹדת עבד, כשֹכיר, כתושב יהיה עמך... ושב אל משפחתו... כי עבדי הם אשר הוצאתי אֹתם מארץ מצרים - לא ימכרו ממכרת עבד. לא תרדה בו בפרך, ויראת מאלקיך". הרי, שיש שתי עבודות שאסור לעשותן בישראל. הראשונה - לעבוד בו עבודת "עבד", דהיינו אדם שאיבד לנצח כל זכות של חרות, אדם שחייב לעשות אפילו עבודות שפלות, כמו שאמרו חז"ל (ילקוט שמעוני, בהר תרסו): "ולא יוליך אחריך כלים לבית המרחץ", ובמכילתא (משפטים, מסכתא דנזיקין, פרשתא א): "ולא ינעול לו מנעליו", אלא יהא כשכיר וכתושב, כמו שנאמר בפסוק שהובא בתורת כהנים (בהר, פרק ז): "ביומו תתן שכרו" (דברים כד:טו). והשנייה - שלא תרדנו (בכח של רודן, ובציווי בלי ערעור) בפרך. וברור שפרך היא עבודה קשה מאד, וכן תירגם אונקלוס (ויקרא כה:מג): "לא תפלח ביה בקַשְיוּ". ו"פרך" קרובה למלה "פרק", במובן של פירוק עצמות. אבל עבודת פרך מתחילה אפילו במלאכה קלה שהאדון אינו צריך, והוא מעביד את העבד בה סתם, כדי לענות אותו. כך אומר תורת כהנים (בהר, פרשתא ו): "לא תאמר לו החם את הכוס הזה, ואינו צריך, הצין לי את הכוס, והוא אינו צריך...". וכן כתב הרמב"ם (הל' עבדים א:ו): "...ואיזו היא עבודת פרך? זו עבודה שאין לה קצבה [וזה שובר את רוחו של האדם, כאשר אינו רואה סוף לעמלו, ואפילו סיפוק מועט אין לו מזה], ועבודה שאינו צריך לה"".
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
אֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ: אֲנִי, יְהוָה
הרב מאיר כהנא זצוק"ל הי"ד באור הרעיון פרק החיים והמוות:
"אף לדורות נקבעה יראת ה' במורא מקדש, כאשר בית המקדש, מקום השכינה, נעשה הסמל הנצחי של העולם בטהרו. כך אומר הרמב"ם (הל' בית הבחירה ז:א): "מצות עשה ליראה מן המקדש, שנאמר (ויקרא יט:ל) 'ומקדשי תיראו'. ולא מן המקדש אתה ירא אלא ממי שציווה על יראתו". והוא ע"פ הגמרא (יבמות ו.-ו:): "'את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו' - נאמרה שמירה בשבת ונאמרה מורא במקדש, מה שמירה האמורה בשבת לא משבת אתה מתיירא אלא ממי שהזהיר על השבת, אף מורא האמורה במקדש לא ממקדש אתה מתיירא אלא ממי שהזהיר על המקדש. ואי זו היא מורא מקדש? לא ייכנס אדם בהר הבית במקלו, במנעלו, בפונדתו, ובאבק שעל גבי רגליו, ולא יעשנו קפנדריא, ורקיקה מק"ו...".
מורא זה שאמרו הוא מורא כללי לכל אדם, ויש עוד הגבלות ותחומים המגבילים את האדם לתחומים מסויימים, והכל לפי האדם: אם הוא ישראל טהור, או טמא - הכל לפי הטומאה, אם הוא כהן הדיוט (ויש בו גם הגבלה של בעלי מום ופרועי ראש וקרועי בגדים), או כהן גדול - בכניסה לקודש הקדשים פעם אחת בשנה. ואע"פ שהטעם להגבלות אלה הוא דרגות הקדושה שבתחומים אלה, מ"מ הכניסה בניגוד לקדושה היא חוסר יראת ה', כי הקדושות הללו נקבעו בעיקר כדי שתהיה יראת ה' ומוראו על האדם. וז"ל הרמב"ם שם (הלכות טו-כב): "הר הבית מקודש ממנה שאין זבין וזבות נדות ויולדות נכנסין לשם. ומותר להכניס המת עצמו להר הבית ואין צריך לומר טמא מת שהוא נכנס לשם. החיל מקודש ממנו שאין גוים וטמא מת ובועל נדה נכנסים לשם. עזרת הנשים מקודשת מן החיל שאין טבול יום נכנס לשם. ואיסור זה מדבריהם אבל מן התורה מותר לטבול יום להיכנס למחנה לויה. וטמא מת שנכנס לעזרת הנשים אינו חייב חטאת. עזרת ישראל מקודשת מעזרת נשים, שאין מחוסר כיפורים נכנס לשם. וטמא שנכנס לשם חייב כרת.
עזרת הכהנים מקודשת ממנה, שאין ישראל נכנסין לשם אלא בשעת צרכיהם לסמיכה ולכפרה ולשחיטה ולתנופה. בין האולם ולמזבח מקודש ממנה, שאין בעלי מומין ופרועי ראש וקרועי בגדים נכנסין לשם. ההיכל מקודש מבין האולם ולמזבח, שאין נכנס לשם אלא רחוץ ידים ורגלים. בית קודש הקדשים מקודש ממנו, שאין נכנס לשם אלא כהן גדול ביוה"כ בשעת העבודה".
ועיין עוד בקשר לשבת לעיל בעניין השמיטה.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד...וּרְדַפְתֶּם, אֶת-אֹיְבֵיכֶם; וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם, לֶחָרֶב
אנחנו רואים שכתוב על תקופת שלמה המלך "וְשָׁלוֹם, הָיָה לוֹ מִכָּל-עֲבָרָיו--מִסָּבִיב" (מלכים א:ד), ומצד שני כתוב בדברי הימים ב ח:ג "וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה חֲמָת צוֹבָה, וַיֶּחֱזַק עָלֶיהָ".
משמע שבתקופת שלמה המלך זצוק"ל היה בהחלט לחימה ,ובכל זאת,היה לו שלום מכל עבריו, והמסר הברור מזה הוא, שהשלום שהקב"ה מבטיח לנו אם נלך בדרכיו - הוא השלום "בארץ",הווה אומר, שנרדוף את אויבנו - שם,ונחזק עליהם "שם" ,ונכבשם. וכשידינו רמה עליהם(וכאמור במלכים שם "וּשְׁלֹמֹה, הָיָה מוֹשֵׁל בְּכָל-הַמַּמְלָכוֹת--מִן-הַנָּהָר אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, וְעַד גְּבוּל מִצְרָיִם: מַגִּשִׁים מִנְחָה וְעֹבְדִים אֶת-שְׁלֹמֹה, כָּל-יְמֵי חַיָּיו...כִּי-הוּא רֹדֶה בְּכָל-עֵבֶר הַנָּהָר, מִתִּפְסַח וְעַד-עַזָּה--בְּכָל-מַלְכֵי, עֵבֶר הַנָּהָר; וְשָׁלוֹם, הָיָה לוֹ מִכָּל-עֲבָרָיו--מִסָּבִיב") זהו השלום המובטח.
הפירוש ע"י צוות פרויקט פרשת השבוע. וכך כותב רבי אברהם אבן עזרא : "ונתתי שלום בארץ - ביניכם. ואין מחריד - לא מחיה רעה ולא מאויב, רק אתם תרדפו האויב ויפול לפניכם" (וכעניין זה כתב דניאל ביבאס בחוברת "וידעו כי נביא היה בתוכם" עמודים 24-25).
והרב מאיר כהנא זצוק"ל הי"ד אומר מובא בצופה ומנהיג בתוך "קידוש השם על ידי מסירות נפש / המפתח לגאולה":
"יש מושג במדינה של "ימין" ו"שמאל". אומרים שהשמאל אינו טוב, ושהימין הוא טוב, וש"כך" הוא מהימין. זה לא נכון. אנו לא אנשי ימין ולא אנשי שמאל. אנו אנשי תורה. "לא תסור... ימין ושמאל". אין לנו שום קשר עם גוף שאינו מבוסס על ההלכה! שכחנו את העיקר ביהדות, שכל ההיסטוריה וכל המתרחש אינם עניין של פוליטיקה. ביהדות מושג כזה לא קיים, אלא יש הלכה הקובעת את כל צעדיו של היהודי מהרגע שהוא קם בבוקר. הלכה זו גם קובעת את המדיניות שצריך לנקוט. יש חוק ברזל: "אם בחוקתי תלכו... ונתתי שלום בארץ" - ואין דרך אחרת. רפאל איתן, שאוכל חזיר ומחלל שבת, לא יביא את המשיח והגאולה [אף על פי שהוא מהימין]. לגבי הקץ והישועה, אין הבדל בין השמאל לבין רפול. רק אדם שמתבסס על ההלכה מסוגל להביא את הישועה. כתוב: "אם בחקתי תלכו... ורדפתם את אויביכם ונפלו לפניכם לחרב... ואם לא תשמעו לי... אף אני אעשה זאת לכם... והבאתי עליכם חרב נוקמת..." (ויקרא כו:ג,ז,יד,טז,כה). ואם לא מבינים את זה, לא מבינים כלום. השאר הבל ואין בם מועיל. ביהדות יש תהליך:
אם שומרים על החוקים ומקבלים עול מלכות שמים, יהיה טוב, ולא חשוב כמה אנחנו. ואם לא, אזי אותו צה"ל שבשישה ימים רמס ודרס, במלחמת יום הכיפורים קיבל הלם ונפלו ארבעת אלפים מחיילינו. צה"ל הוא גדול כשהקב"ה רוצה, וכשהקב"ה לא רוצה, לא"
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
"אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם...וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד...
וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי; וְלֹא תַעֲשׂוּ, אֵת כָּל-הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה. וְאִם-בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ, וְאִם אֶת-מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְוֹתַי, לְהַפְרְכֶם אֶת-בְּרִיתִי. אַף-אֲנִי אֶעֱשֶׂה-זֹּאת לָכֶם, וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה" וכו' יעויין שם ויקרא כו:יד-מג
ולאחר מכן ממשיך "וְאַף-גַּם-זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם, לֹא-מְאַסְתִּים וְלֹא-גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם--לְהָפֵר בְּרִיתִי, אִתָּם: כִּי אֲנִי יְהוָה, אֱלֹהֵיהֶם. וְזָכַרְתִּי לָהֶם, בְּרִית רִאשֹׁנִים: אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי-אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם, לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים--אֲנִי יְהוָה"
גם אם ישראל חטאו ונענשו,הקב"ה לעולם לא ימאס אותנו ולא יפר בריתו איתנו
הרב מאיר כהנא זצוק"ל הי"ד כותב בפירוש המכבי על ירמיהו (מובא בתוך הספר על ישעיהו,בקטעי פירושים) פרק יח פסוק יא:
"עם סגולה; ישראל קיימים לעולם ואפילו אם חטאו.
כי אתך אני נאֻם ה' להושיעך... אך אתך לא אעשה כלה; ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך. הגאולה חייבת לבוא. על הגמרא (ברכות ז.): "מנין שהקב"ה מתפלל...", אומר חידושי גאונים, פירוש בעין יעקב: "כי הוא יתברך לא עזב אותנו ולא יעזבֵנו לעולם... כמו שכתוב (ויקרא כו: מד): 'ואף גם זאת בהיותם בארץ אֹיביהם, לא מאסתים... לכלֹתם להפר בריתי אִתם, כי אני ה' אלקיהם', וכן אמר הנביא [כאן]: 'אך אתך לא אעשה כלה; ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך'. וזו ההפלגה וההבדל בין האומה הישראלית לגוים, כי אלה אם יעברו על דברי הא_ל... ישמידם ויהרסם מן הארץ, ויאבד זכרם מן העולם... אבל האומה הישראלית אינה כן, כי אע"פ שיעברו על מצוותיו יתברך, יביא אותה במשפט וייסר אותה, אבל מעולם לא יעשה לה כלה, ולא ישמידה, כי ברית כרת עמהם שלא לכלותם..."
בפרק כה על הפסוקים "וְהָאָרֶץ, לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת--כִּי-לִי, הָאָרֶץ: כִּי-גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם, עִמָּדִי. וּבְכֹל, אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם, גְּאֻלָּה, תִּתְּנוּ לָאָרֶץ":
מפרש בעל הטורים: "כי גרים ותושבים אתם עמדי. וסמיך ליה ובכל ארץ אחוזתכם לומר שבכל מקום שגלו שכינה עמהם"
ומתקשר לעניינו - פירוש המכבי שמות טו:א
"חילול השם קשור לחילול בני ישראל.
שמות רבה (כג:ה): "ומנין שהלכה שכינה עם ישראל בגולה? שנאמר 'למענכם שִלחתי בבלה' (ישעיהו מג:יד)". פירוש - שהשכינה, שהיא הסמל של הקודש והכבוד והמלכות של הקב"ה, נגלית ומתבזה כביכול כאשר בני ישראל הם בגלות. וממשיך המדרש: "וכן משה אומר (ויקרא כו:מד) 'ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם...' - איני יכול להניחם כי אני ה' אלקיכם. מפני קדושת שמי עשיתי ועמי אתם חוזרים".
ויעויין עוד בפירוש המכבי ישעיהו א:יז
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
דברים שאמר רבינו הרב מאיר כהנא זצוק"ל הי"ד מעל בימת הכנסת כ"ה אייר תשמ"ו
(מופיע במעל בימת הכנסת נאום בעת הדיון על סקירת שר הכלכלה והתכנון על פעולות משרדו)
"קמתי היום לומר מלים שחוץ מחבר כנסת אחד לא השמיע אותם אף נציג עם אחד, לא מהימין ולא מהשמאל. קמתי להתריע, להוכיח, לנסות להחזיר את הבית הזה ונציגי העם היושבים בו לדרך היחידה שתוביל לכלכלה של ברכה, למדינה מאושרת ושלווה, וכן - לשלום בארץ.
בשבת שעברה ישב בית ישראל בבית-הכנסת והאזין לדברי אלוקים חיים בפרשת השבוע, פרשת בחוקותי, פרשת התוכחה שבה, דווקא בה, התוכנית הנכונה. וכך כתוב: "אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אתם, ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו, והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע ואכלתם לחמכם לשבע וישבתם לבטח בארצכם". "אם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצות האלה, ואם בחקתי תמאסו ואת משפטי תגעל נפשכם - - - אף אני אעשה זאת לכם והפקדתי עליכם בהלה את השחפת ואת הקדחת מכלות עינים ומדיבות נפש וזרעתם לריק זרעכם ואכלהו איביכם."
חברי הכנסת, אדם, חבר כנסת, שר שאינו מבין זאת - אינו מבין כלום. אדם, חבר כנסת, שר שמסוגל לדבר על תוכנית כלכלה ואינו משמיע את שמו של הקב"ה אינו יודע מה הוא סח. אין לו מה לומר לנו. אל תלכו בדרך אתו, מנע רגלכם מנתיבתו.
מדינת ישראל כעם ישראל הרי היא כחומר ביד היוצר. ברצותו מרחיב וברצותו מקצר; ברצותו מחריב וברצותו מעשיר. האמת היא שהמדינה עומדת היום, חס ושלום, בפני שואה כלכלית, חברתית, מדינית וצבאית, חס וחלילה. אך ורק משום שהמדינה המירה את כבודה בתבנית שור אוכל עשב. אך ורק משום שפנתה עורף להאחד והיחיד הפותח את ידיו ומשביע לכל חי רצון".
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------
תודה לחברנו, היהודי היקר hebraic, על איסוף ואירגון החומרים. :old_afro:
תפריט
[0] אינדקס הודעות
עבור לתצוגת גירסה מלאה