הסיבה שהקב"ה העניש את ישראל בעונש הנורא של גלות, היתה מפני שקיווה שע"י גלות ואבדן מולדתם, יחזרו ישראל בתשובה, לקבלת עול מלכותו. אך מה נאמר ומה נדבר כאשר הגלות לא רק שאינה מתקנת את המעוות אלא אף מחמירה אותה, כאשר ישראל לא רק שאינם מפשפשים במעשיהם וחוזרים אל אביהם שבשמים, לא רק שאינם מוכנים לקבל את עול מלכותו, אלא אדרבה - ששים לנתקו ולהיפטר ממנו? ואמנם, כך הוה מעשה. הגלות הפכה בשביל היהודי למקור ההתבוללות והטמיעה, הכפירה והבריחה מתורת ה' ומהמושג של עם ה'! הקב"ה, אב הרחמן, רחום וחנון, ארך אפים ורב חסד, לעולם לא יבקש עונש וסבל לישראל ללא סיבה. ואם הגלות איבדה את מטרתה המקורית, ואדרבה, הפכה למקור הטמיעה והבריחה מהייחוד של עם ישראל, למה לו שתימשך?
יתר על כן: ככל שהאדם בישראל והחלק הגדול של עם ישראל משתקע בגלות, ומתקרב לגוי ונכבש ע"י התרבות הזרה, ונטמע בתוך טומאת הבוץ של ההתגויות, ככל שהוא מתרחק ממקור עמו ומתורתו כרחוק השמים מן הארץ, עד שהתרבות הזרה הופכת לחלק טבעי ממנו, עד שמחשבותיה ורגשותיה הופכים לחלק בלתי נפרד מחייו הרגילים, ככל שהוא מתרגל לתרבות הזרה ומרגיש קרוב אליה וחלק ממנה - הוא מגיע למצב של כמעט חוסר אפשרות לקבל ולהאמין בתורת ה'. היום, המונים מעם ישראל בגלות הגיעו, בגלל עצם היותם בגלות בסביבה של תרבות זרה, למצב שהם ממש אינם מסוגלים להבחין באמת האלוקית של תורת ה'. הם איבדו את היכולת להבחין בין אמיתה של תורת ה' לבין השקר הגויי, בין טוב לרע, בין חיים למוות. ובכן, הקב"ה הזהיר את עם ישראל במלים אלה [[שסג]] (דברים ל:טו,יט): "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע... העִדֹתי בכם היום את השמים ואת הארץ, החיים והמות נתתי לפניך, הברכה והקללה - ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך". אך אזהרה זו באה כאשר עם ישראל עמד להיכנס לארצו, לחיות בה את חייו בבדידות ובבדלנות ובהבדלה מן הגוים ומשיקוציהם. אך, בעוונותינו הרבים, גם בהיותנו בא"י חטאנו, עוינו ופשענו, ונגזרה עלינו גלות, ובמקום לחיות כעם לבדד ישכון, הגענו למקום טומאת העמים, וחלק הארי של עם ישראל הפך להיות כמותם. כתוצאה מזה, למעשה איבדו חלקים גדולים של עמנו את היכולת לבחור הבחירה החפשית שהיתה מנת חלקם בא"י, במולדתם ובארצם, היתה לחוכא ואטלולא בקרב הגוים, ששם נכבשו ע"י התרבות הזרה והפכו לתינוקות שנשבו, רבים ככוכבי השמים. מצב זה חמור פי כמה מהמצב שקונן עליו הנביא (ירמיהו ה:ג): "ה' עיניך הלוא לאמונה, הִכיתה אֹתם ולא חלו, כִליתָם מאנו קחת מוסר, חִזקו פניהם מסלע, מאנו לשוב".
איך נוכל לצפות מעם ישראל כעם לחזור בתשובה, כאשר אין בפיהם אפילו שאלה? לשם מה ימשיך הקב"ה להעניש את עמו לאורך תקופה ממושכת כאשר העונש לא רק שלא יועיל, אלא כפי שראינו בימינו אחרי השואה האיומה, אפילו רבבות יהודים מאמינים "חזרו בשאלה" וכפרו? איך ימשוך הקב"ה אליו עם שאיבד את ההבנה לבחור בין טוב לרע, בין חיים למוות? אמר הנביא (ירמיהו יג:כג): "היהפוך כושי עורו ונמר חֲבַרבֻרֹתיו, גם אתם תוכלו להיטיב למֻדי הָרֵעַ", ופירש הרד"ק: "כן הרשע לא יוכל לסור מכם כאילו הוא טבעי בכם, כל כך למדתם והרגלתם עצמכם במעשה הרע...". אכן, בעידן המדע וגאוות הטכנולוגיה, כשה"הגיון", הגשמיות, ההתבוללות והבינלאומיוּת, שנותנים הכשר לטמיעה ולטומאה, התקדמו בצעדי ענק, ברור שהיהודי הכבוש ע"י התרבות הזרה המשוקצת, לא ייטיב את דרכיו. ונהפוך הוא, הוא צועד בראש חוצות, רחוק מן המחנה, מרוחק מרעיון התשובה, וכמעט מנותק מכל קשר לצור מחצבתו. הוא איבד, כביכול, את הכח של בחירה חפשית. מי שהיה מיועד להיות ככוכבי השמים, מלחך את עפר הארץ של התרבות הזרה. ובכן, לפנינו עוד סיבה יסודית לקביעת הקב"ה את הגאולה "בעתה", בעת הזאת.
