אתם יודעים שאני לא תומך גדול ברב יצחק, אבל המקרה הזה לדעתי מעניין.
מקומון בעיר מודיעין השמיץ את הרב יצחק ועצרת שהוא ערך בעיר. הרב יצחק הגיש תביעת דיבה בבית משפט השלום. במהלך המשפט התברר שהכתבת המשמיצה היא בורה גמורה כמעט אנאלפביתית שאין לה מושג ביהדות. היא גם זייפה סצנת התעלפות ובכי בניסיון להיחלץ מהמעמד. אבל השופט לא התרגש ופסק נגד העיתון המשמיץ.
אז העיתון, כמובן ערער למחוזי על פסק הדין, אבל גם פנה בתלונה לנציבות השופטים כדי שיענישו את השופט זכריה ימיני שהעז להרשיע אותם. הנציב אליעזר גולדברג, בעבר שופט בבית המשפט העליון ומבקר המדינה, הוא איש ממסד והצדיק את התלונה נגד השופט ימיני, והעביר את התלונה הלאה "לנשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס, לשר המשפטים יעקב נאמן, למנהל בתי המשפט מיכה שפיצר ולנשיאת בית משפט השלום ראשון לציון, דפנה בלטמן-קדראי." אני מתפלא שהוא לא העביר אותה גם לבית הדין הבינלאומי לזכויות אדם בהאג, ולמועצת הביטחון של האו"ם.
http://www.themarker.com/law/1.1926789>> שופט בית משפט השלום ברמלה, זכריה ימיני, הלחיץ עדה שהעידה במסגרת דיון משפטי שהתנהל בפניו וחרג ממעורבות סבירה של שופט בדיון - כך קבע באחרונה נציב תלונות הציבור על השופטים, שופט בית המשפט העליון בדימוס אליעזר גולדברג.
נציב התלונות דן בתלונה שהגיש אלי דנון, הבעלים של העיתון מודיעין ניוז, נגד התנהלותו של השופט ימיני בתביעת לשון הרע שהגיש הרב אמנון יצחק נגד העיתון ודנון. יצחק תבע את העיתון בשל כתבה שפורסמה וסיקרה דרשה שנשא בכנס חזרה בתשובה שקיים בעיר מודיעין. בפסק הדין קבע השופט ימיני כי העיתון פירסם לשון הרע כלפי יצחק ועליו לפצותו ב-100 אלף שקל. דנון עירער על פסק הדין וערעורו נדון בבית המשפט המחוזי.
לטענת דנון בפנייתו לנציב גולדברג, במהלך הדיון התערב השופט ימיני באופן חד משמעי לטובת יצחק וערך לעיתונאית מבחן בקיאות בתנ"ך. השופט מתח בפסק דינו ביקורת חריפה על העיתונאית ועל ידיעותיה ביהדות, וכתב כי "מחקירתה הנגדית עולה כי ידיעותיה ביהדות דלות ביותר. גם כאשר הוצג בפניה טקסט מהתנ"ך היא לא יכלה להבין את תוכנו, אף שהוא כתוב בעברית צחה ותקנית. עובדה זו מעלה תמיהה כיצד העורך שלח כתבת שאינה יודעת מאומה על יהדות לסקר הרצאה ביהדות, כאשר נקודת המוצא היא נקודת מוצא של אנטי".
במהלך העדות, מתאר דנון, העדה נבהלה מהתנהגותו של השופט עד שעמדה על סף עילפון והדיון הופסק לנוכח מצבה. דנון טוען כי "שפכו עליה מים והדיון התחדש רק כעבור כחצי שעה. השופט גילה כמעט אדישות למצבה והמשיך להתעמר בה". לדברי דנון, התערבות השופט לא פסקה לכל אורך החקירה של העיתונאית והשופט נקט עמדה חד צדדית לטובת יצחק מתחילת המשפט.
בתגובה לתלונה מסר השופט ימיני לנציב התלונות כי במשפט התברר לו שהרב יצחק הוא חרדי, ולדברי השופט "הנתבעים הם חילונים הנלחמים נגד המתנגדים לקיום אירועי חזרה בתשובה במוסד ציבורי עירוני במודיעין". השופט הבהיר כי חשש שהצדדים יהפכו את ההליך המשפטי להתנצחות דתית, ולכן והורה להם לא לשאול בענייני אמונות ודעות.
ימיני טען כי לא ערך "מבחן בתנ"ך" לעיתונאית, והבהיר כי הדיון הופסק במהלך עדותה אך הוא אינו יודע מה נעשה עם העיתונאית בהפסקה שלאחריה חודשה חקירתה. הוא הסביר כי "עם כל הצער שמתן העדות גרם לעדה התרגשות רבה, יש שיקולים נוספים, ואני סבור כי החלטתי לצאת להפסקה בת חצי שעה כדי לאפשר לעדה להירגע מהווה איזון מדיתי, סביר וראוי".
עורכת הדין שייצגה את דנון מסרה לנציב התלונות כי בעת מתן עדותה בבית המשפט היתה העיתונאית "מרוגשת מאוד, מבולבלת ולחוצה. היא בכתה במהלך עדותה, ככל הנראה בשל התרגשות, בלבול ותחושה קשה מהשאלות שנשאלה". עורכי הדין שייצגו את יצחק בדיון טענו כי לכל אורכו היתה התייחסות הוגנת לעיתונאית וכי השופט גילה הבנה למצבה ורגשותיה, הורה לעצור את הדיון שלוש פעמים במהלך החקירה וביקש ממנה שתצא לשתות מים". לדבריהם, השופט גילה מעורבות רבה בכל שלבי הדיון ולא היתה הפליה לרעה או לטובה של העיתונאית. הם טענו כי הצגת השאלות כלפיה היתה נינוחה ורגועה, לא הורם עליה קול ולא נשאלו שאלות שאינן הוגנות או מכשילות.
"מושפלת עד דמעות"
בתגובתה לנציב גולדברג ציינה העיתונאית: "חשתי שאני עומדת מול חקירה צולבת לא רק מצד התביעה אלא גם מצדו של השופט. לאורך מתן העדות כולה קיבלתי מהשופט תחושת זלזול שגרמה לי לבלבול ובשלב מסוים לתחושת בלק אאוט מוחלטת, כך שבשלב מסוים מתן העדות כלל אינה משקפת את ידיעותי והאמת".
העיתונאית הוסיפה, כפי שכתב הנציב, כי במהלך עדותה "הכריז השופט שהגיעה העת לשיעור תנ"ך, הביא מלשכתו ספר תנ"ך, קרא ממנו פסוק ופירש אותו. כשסיים שאל אותה אם אי פעם קראה את הפרק הזה, והיא השיבה שכן". עוד ציינה כי אף שילדה את בנה תקופה קצרה לפני הדיון ושמו נלקח מפסוק בספר תהילים, היא לא הצליחה לזכור את שמו של בנה, דבר המעיד על מצבה הקשה. "היא עמדה על דוכן העדים מושפלת עד דמעות ורק אז הרפה ממנה השופט", ציין גולדברג. לאורך הדיון, הוסיפה העיתונאית, השופט עשה לעברה כמה תנועות מזלזלות והחליף מבטים אוהדים עם פרקליטיו של יצחק: "הרגשתי כי לא התביעה עומדת על הפרק בעיני השופט אלא עד כמה אני בורה ביהדות".
הנציב גולדברג כתב בהחלטתו כי "מכיוון שהדיון הוקלט יש בקריאת התמליל בלבד כדי להיווכח כי מעורבותו של השופט ימיני חרגה מהמקובל, באופן שהביא לתחושת העיתונאית כי היא מותקפת על ידי השופט הנוטה לטובת התובע". גולדברג ציטט את השופט כמי שקטע את עורך הדין של הרב יצחק באמצע שאלה והטיח בעדה: "איזה ציטוטים את מכירה מהתנ"ך? או שאת בכלל לא מכירה תנ"ך? איזה ציטוט את מכירה? לא מכירה? טוב. אז תגידי בקול". גולדברג ביקר את השופט על כך שיצא אל לשכתו כדי להביא ספר תנ"ך ולקרוא פסוק במלואו, במקום עורך הדין של יצחק שציטט מהפסוק בפני העדה. "סביר להניח כי המעורבות של השופט ימיני החריפה את לחצה של העיתונאית בעת עדותה", קבע גולדברג. "גם אם אין לשלול מעורבות סבירה מצד בית המשפט לצורך הבהרת דברים, חרגה מעורבותו של השופט מן הסביר".
גולדברג מצא את התלונה מוצדקת והעביר אותה לנשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס, לשר המשפטים יעקב נאמן, למנהל בתי המשפט מיכה שפיצר ולנשיאת בית משפט השלום ראשון לציון, דפנה בלטמן-קדראי. לשאלה כיצד מטופלת החלטת נציב התלונות על ידי הנהלת בתי המשפט, השיבה הדוברת כי "החלטות הנציב הן חסויות על פי דין, וכך גם אופן הטיפול בהחלטותיו".
נושא: שופט פסק לטובת אמנון יצחק, והסתבך בעצמו עם הממסד המשפטי (נקרא 2272 פעמים)