בייקר, צרור שאלות מצויין, ומאמץ אינטלקטואלי פורה:
א.) הפאן ערביות מתה יחד עם נאצר סופית בשנת 1970.
ב.) סוריה הגדולה או "בילאד אל שאם" זה גם חלק אינטגראלי משאיפותיהם של אל קעידה ושות'.
ג.) אין שני סוגים, וכל מוסלמי שטוען שהוא מתנגד לאסטרטגיה ו/או לטקטיקה המוכתב על ידי האחים המוסלמים והוואהאביזם הוא או שקרן פתולוגי או מיעוט בטל בשישים השייך לגוורדיה השלטת במצרים/אלג'יריה/סוריה/תימן, מיעוט ההולך ונעלם עם הזמן אל מול התפיסה השלטת ביד ברזל ברחבי הציויליזציה האיסלמית יהיה זה סוני או שיעי, כל זה הוא אך כורח המציאות מאז 1979.
ד.) ירדן היא יציר כפיה של המערב ושליטיה ההשמים הם מריונטות של הCIA.
ה.) ירדן האמיתית איננה מעוניינת בשלום כשם שמצרים או סעודיה איננה מעוניינות בזה, אלא בסך הכל מדובר בתעמולה זולה הנועדה לסמא את עיניי ישראל והמערב ולהביא את התפלצת האיסלמית אל עבר קויי פתיחה טובים יותר של מלחמה מאשר המצב העכשווי, אל מול ישראל, או איך שהם מגדירים אותה בטעות: "היישות הציונית".
ו.) הקשר הזה רווי בנפט שמהווה את הגריז על גלגלי הג'יהאד.
ז.) שליטים אלה הם אכן כופרים לדידם ומאמציהם מוכוונים להפלתם, אכן אל קעידה מחפשת את השלטון גם על מדינות אלה.
ח.) באיסלם אין הפרדה כזו, שכן זהו מהות הח'ליף שהוא הסמכות העליונה הן בדת והן "במדינה" (למרות שהמושג מדינה הוא בכלל המצאה מערבית, עיין ערך הסכם וסטפליה 1648), נכון שקיים מועצת ההלכה האיסלמית העליונה: "העולמא", אך בסופו שך יום הם בגדר גוף מייעץ בלבד לח'ליף שהוא פסגת השאיפות שלכל מוסלמי בין אם הוא סוני או שיעי.
ט.) לגבי שאלתך האחרונה, התשובה לכך היא: כן ולא, "משול"- בלתי אפשרי באיזושהו חלק באיסלם, מקסימום ניתן לבצע הרתעה ממשית והסגת כוחות האיסלם אחור, לגבי הפרדה, הייתי אומר שאנחנו מתמודדים מול מפלצת דו ראשית שהאסטרטגיה הרבתי שלה הוא שווה אך בהרבה ניואנסים רב המחלוקת על ההסכמה וגם בגלל הפירוד ההסטורי הרווי בדם ביניהם, עיראק היא לצורך הדוגמא מיקרוכוזום לעניין.