העניין הוא אחד המורכבים שבהוויה היהודית.
אני לא רב ולא קרוב לזה, אבל אשתדל לענות על זה, כפי שכבר עניתי כמה פעמים בעבר.
כל תלמיד מתחיל יודע שהתורה נלמדת בארבע שיטות: פשט, רמז, דרש, סוד. נוטריקן - פרד"ס. מעבר לכך לימדונו חכמינו כי שבעים פנים לתורה.
בסוף מסכת אבות יש פרק נוסף שמוקדש לדרכה של תורה, דרך הלימוד שבה וחייו של הלומד. שם מונים חז"ל עשרות דרכים שבהן נדרשת התורה. התנ"ך נכתב בצורה מקודדת ורב שכבתית, בצורה כזו שיהיה אפשר להוציא מאותו משפט כמה וכמה אפשרויות, בהתאם לצורה שבה התורה נדרשת.
בסוף מסכת אבות אומרת המשנה: הפוך בה והפוך בה דכולה בה.
אומרת לנו המשנה, למד היטב את כל השיטות שבהן נדרשת התורה, הפוך את השיטות ולמד כל פסוק מכל כיוון על מנת שתדע את כל הדברים. כי למרות שהדברים נראים לכאורה סותרים, הרי שאלה שלומדים בצורה מעמיקה, נכונה ועשירה, מוציאים מכל דרוש ופירוש מבט על נקודה שונה בעולם, בחיים, בפילוסופיה. חילוקי הדעות המקיפים כל פרט שולי, בעצם מגלים בפנינו כיצד 70 פני התורה חושפים אפילו את הפרט השולי ביותר מכל זווית ומנתחים אותו באופן יסודי.
מתחילה היו ראשונים כמלאכים. הם ישבו ועסקו ולמדו והרחיבו והעמיקו. הרבנים העבירו לתלמידיהם את שלל דרכי הדרוש ופירושיהם בצורה מלאה ואף הדריכו אותם מה הדרך שבה צריך לפסוק במצב כזה ומה הדרך שבה צריך לפסוק במצב אחר.
ואז חטאו בני ישראל ונשלחו לגלות, והחלו הצרות והתורה החלה להשתכח. היה יותר ויותר קשה להנחיל את כל עומק התורה בצורה מסודרת. אם לא היו מעלים על הכתב את התורה שבעל פה, גם את השיטות והדברים שאנחנו יודעים היום, לא היינו יודעים. יצא שתלמידים שונים למדו מרבותיהם חלקים שונים ודרכי דרוש שונות. יכול להיות מצב ששני תלמידים שונים למדו מאותו רב שיטות אחרות.
מוזכרים בגמרא מקרים של אותו רב שבצעירותו נהג לפי שיטה אחת ובזקנותו לפי שיטה אחרת.
וכאן נחלקים התלמידים. האם לנהוג לפי שיטת הדרוש הזו או לפי שיטת הדרוש האחרת? איזו שיטה מתאימה יותר למצב הנוכחי?
