בקרב עמונה
תראו, אתם יכולים להגיד אלף ואחד דברים, אבל אם הייתם שם, הייתם מזועזים ממה שהנערים המשוגעים האלה עשו. ושלא תגידו שזה היה בגלל האלות, כי עוד לא התקרבנו אליהם אפילו.
בכריזה שמענו את המנהיגים שלהם צועקים שכל דבר שיקרה זה מוצדק, ושאלוהים הוא המלך ויסלח על כל דבר שהם יעשו. ושהכל למטרה נעלה. הם רק הריעו וצעקו. בחיי, זה היה כמו לראות שבט ברברים. הם היו כלכך שטופי מוח, ששום דבר לא היה יכול להעשות בדיבורים. היה להם דבר אחד בראש, וזה לפגוע כמה שיותר חזק בנו.
הם היו מטורפים. מפגרים. כל דבר שהם קיבלו, הגיע להם. וכל אחד שאומר שמה שהם עשו זה נכון וצודק, שיפול לו צמיג בוער על הראש! כמו שניסו לעשות לי. אם לא הייתי קופץ הצידה, לא הייתי פה היום. מזדיינים!
שוטרים, מג"בניקים וחיילים פשוט מאד נפלו כמו זבובים. כולל אחד שהיה מטר ממני. החליטו בכל מקרה לנסות להתאפק, ולשלוח את הפרשים קודם לנסות לרסן את הנערים. שתבינו, פרש אחד במצב קשה מאד בבית החולים. אני פשוט הסתכלתי על כל מי שמעז לזרוק בלוקים על הפרשים, וסימנתי אותם אצלי בראש, כדי שאם אראה אותם, אוכל להחזיר להם. הבעיה זה שכולם עשו את זה..
וגם המתנחלות הבנות זונות האלה. כל אחת יותר גדולה וחזקה מרוב השוטרים שם. הן היו הכי גרועות. הן זרקו חוטי תיל ומה לא. יצא לי לתפוס כמה בשער ולזרוק אותם מהמקום, אבל הבעיטות שקיבלתי, בעעע. ושתבינו, זה לא היה סתם כדי להעיף אותן. הבולדוזרים כבר התחילו להרוס את הבתים, והן ניסו לרוץ פנימה. זה היה כדי להגן עליהן, והלואי שהו אומרים לי לתת להן להכנס, ושכל הבתים פשוט היו קורסים עליהן. זונות בנות זונות, מזדיינות עם ערבים.
קרב עמונה לפי החייל
