הביוגרפיה של הרב מאיר דוד כהנא זצוק"ל הי"ד

[נ נח נחמ נחמן מאומן]

הביוגרפיה ללא התוספות של התישקורת!!!!!!!!!!!!!!
לקרוא הכל!
נא להגיב!

הביוגרפיה של הרב מאיר דוד כהנא זצוק"ל הי"ד

ילדותו ונעוריו של הרב מאיר דוד
ברוקלין של אותם הימים לא האירה פניה כלפי יהודים, ודאי לא כלפי יהודים חובשי כיפות. הכושים, האיטלקים וסתם גויים אנטישמים, חיפשו כל עילה להציק ליהודי האזור.
מספר הרב נחמן - אחי הרב (נולד בשנת תרח"צ): "היינו הילדים היחידים שהיתהלכו עם כיפות. זה היה כרוך בקבלת מכות והגנה עצמית, אך זה היה עקרון שנלחמנו עליו". באוירה זו, של מאבק יום יומי על הכבוד היהודי מחד גיסא, וקריאת עתונים אובססיבית אודות הנעשה באירופה, מאידך גיסא, גדל הרב מאיר כהנא התמדתו בלימודיו בישיבה לא פגעה בפעילותו הציונית. בתקופת המאבק בשלטון הבריטי בארץ, היה הרב מרכז סניף בית"ר בארה"ב. במסגרת פעילותו זו עבר קורס הכשרה צבאית לקראת הצטרפות לשורות האצ"ל בארץ, אך עם סיום הקורס, קמה המדינה והתכנית נגוזה.
לאחר שקמה המדינה, עבר הרב כהנא לפעילות בתנועת "בני-עקיבא", שם התמנה תוך זמן קצר כמזכיר "בני-עקיבא" בניו יורק ובאישיותו הכריזמטית הטביע את חותמו על התנועה.
בישיבת מיר
פעילותו הציונית והציבורית, לא הפריעה להתמדתו ושקידתו בתורה. רבותיו בישיבת מיר לא חשבו מעולם לסלק את "הנער הציוני", מחשש שמא תפסיד הישיבה את אחד התלמידים המעולים שלה. ואמנם, לא פעם שמענו מהרב, כי את כל אותן השעות שהקדיש לפעילות הצבורית-ציונית, השלים בלימוד תורה על חשבון שעות שינה. בישיבת מיר התמיד הרב בלימודיו 14 שנה, כשהוא מפנה חלק מזמנו להשלמת תואר ראשון ושני באוניברסיטה במדעי המדינה ובמשפטים.
בשנת תשי"ט, קיבל הרב את כס הרבנות בקהילה היהודית בהווארד ביץ', שם פעל רבות בקרב נוער שהיה מרוחק מיהדות, דבר שהביא לידי כך שהיו הורים אשר "חרדו לגורל בניהם" ואשר חלקו על "התערבותו" החינוכית של הרב ודרשו לפטרו.
 מעורכי ה"ג'ואיש פרס"
סיפור פיטוריו של הרב הצעיר נגע לליבו של הרב קלאס - עורך העתון היהודי "ג'ואיש פרס" (כיום, העתון היהודי הגדול בעולם) הוא ביקש מהרב שיפרסם את סיפורו בעתון. סיפור זה, היה הראשון מבין אלפי מאמרים שכתב הרב בעתון מאז ועד יום מותו. מאמריו התורניים, חדשותיים ומאמרים מדיניים ופוליטיים רוויים בגאווה יהודית, ויהודים רבים מקצוות העולם העידו בפניו שבזכות מאמרים אלו הכירו גאווה יהודית מה היא, אחד הקוראים התבטא: "כשראיתי את הרב כהנא, הייתי גאה ביהדותי".
בשלהי שנות השישים התערער מצב בטחון היהודים בארה"ב, דבר שהתבטא באלפי פניות מצוקה לעתון ה"ג'ואיש פרס". הרב, שבאותם ימים היה נמנה על עורכי העתון, קלט זעקה זו, וכלקח מהעבר שומע הוא את זעקות מליוני היהודים שהושמדו באירופה כצאן לטבח, והוא מטביע את הסיסמא: "לעולם לא עוד".

"הליגה להגנה יהודית"
"לעולם לא עוד" לא עוד יהודים מוכים, לא עוד גויים מכים, דור חדש, דור, שכל יד המורמת להכות ביהודים -תיכרת, וכל מכה יהודי - יוכה שבעתיים, לכך הטיף וכך עשה.
עד הקמת הליגה, לא העז יהודי להסתובב חופשי כשכיפה על ראשו, אך עם הקמת הליגה הבינו הכושים והאנטישמיים כי התנכלות קטנה מצידם תגרור "אלימות והתפרעות" מצד יהודים בריונים הנושאים אלות לשבירת ראשים. בפעולות אלו ואחרות הגינה "הליגה להגנה יהודית" על היהודים - בעיקר זקנים ובני המעמד הנמוך שגרו בשכונות עוני עם איטלקים וכושים, וכן היכתה בתנועות הנאציות והאנטישמיות. ניתן לומר, כי הליגה היתה הכתובת היחידה להגנת יהודים מפני מעשי אנטישמיות.
אין פלא שהממסד היהודי, ה"בונדס", "בני ברית", ושאר יהודים שהכירו את היהודי המתיפייף בפני הגוי ולא מעז להרים פניו, לא אהבו את התופעה, הם מיהרו להשמיץ את חברי הליגה, אך הם למדו עד מהרה גם להזקק לשירותיה.
להסיר את "מסך הברזל"
קשר של שתיקה אפף את העולם בימים ההם על הנעשה בברית-המועצות כלפי "יהדות הדממה". המשטר הקומוניסטי גינה כל נסיון לחירות הפרט, ונעל את שעריו בפני עליה לא"י. בקשותיהם של היהודים לעליה נתקלו בסירוב והשלטון, באמצעות הק.ג.ב., החל להתנכל ל"סרובניקים" ולכלאם. העולם שתק, יהדות העולם החרישה, מליוני יהודים דוכאו ואין פוצה פה.
הרב כהנא לא שקט והחל להפעיל את "הליגה להגנה יהודית" במטרה לזעזע את דעת הקהל בארה"ב ובעולם, עד שהתנהגותה של רוסיה הגדולה תחוש נבוכה מול קומץ יהודים מפגינים אל מול שערי שגרירויות ברית- המועצות בעולם.
פעולות הליגה, החלו בזמן שבריה"מ ביקשה את קירבתה של ארה"ב. להקות בלט מבריה"מ חטפו בהופעותיהם ברחבי תבל מטח של קריאות בוז, דיפלומטים רוסיים חששו להסתובב חופשי ברחובות, שמא יפגעו. פעולות אלו ואחרות הסירו את "מסך הברזל" מעל יהדות בריה"מ, והעלו את בעייתם של יהודי בריה"מ לתודעה העולמית.
עלייתו לארץ
חלום של שנים מתגשם בשנת ה'תשל"ב, עוזבים הרב ומשפחתו (אשתו וארבעת ילדיהם) את גלות ארה"ב ועולים ארצה. כאן מקים הרב את "הליגה להגנה יהודית", שלימים הפכה לתנועת "כך". עיקר הפעילות באותם הימים היו נגד המסיון בעד חינוך לציונות וליהדות גאה, התישבות והתנחלות בכל חלקי ארצנו ובפרט במקומות הקדושים.
פצצת זמן
גדלות הרב ואישיותו באה לידי ביטוי בראייתו ארוכת הטווח ובחזונו. עוד לפני 20 שנה, כשאשליית הדו-קיום ישראלי- ערבי התנגנה בכל מצעדי הפוליטיקאים, זעק הרב: "הם פצצת זמן"!
כינהו בשמות גנאי: מסית, גזען, נאצי, פאשיסט, ומה לא? אך שנים יקרות אלו שחלפו, הוכיחו כי ראה נכוחה את שעתיד לקרות. לו רק שמענו בקולו לפני שנים, רבים היו היהודים החיים עמנו כיום, חוסכים היינו מעצמנו מליארדי שקלים אותם נאלצנו להשקיע בבטחון פנים. לו אך שמענו לו לפני שנים, היינו זוכים היום לחיות במדינת היהודים - מדינה הגאה ביהדותה ובתורתה.
אך היום ברור, "שעון החול" של פצצת הזמן הערבית אוזל ומגיעה שעת המבחן, שעה שכולנו חייבים להודות - הרב כהנא צדק!
והא-לקים יבקש את נרדף
דומה, כי לא היה אדם נרדף ומושמץ בארץ כמו הרב מאיר כהנא. תנועות שלמות נלחמו בו, בתורתו, בתנועתו ובדרכו. גלי צה"ל דאגו להקדיש יום שלם נגד תנועת "כך" ונגד ה"גזענות", נשיא המדינה דאז - חיים הרצוג אף הוא נשא דברים כנגד הרב מעל כל במה אפשרית. הממשלה ועושי דברה התאנו לו במעצרים אין ספור, בחקירות אין סוף, ובתי-כלא היוו חלק נכבד וארוך ממסכת חייו של הרב.
בשנת תשל"ט פנה הרב לכמה ראשי עיריות ערביות, ביניהם באסם שקעה קטוע הרגליים ואחרים. במכתב שנמסר להם על-ידו, הופיעה בקשה שיעזבו את הארץ, בטרם יאחרו את המועד. על מכתב זה, נשפט הרב לתשעה חודשי מאסר. משפט זה התנהל בהיות הרב ב"מעצר מינהלי".
"מעצר מינהלי" הוא צו חירום, בו השתמשו הבריטים בעת שלטונם בארץ. מעצר זה מאפשר לשלטונות לעצור אדם לתקופה ממושכת, ללא הסבר וללא משפט. בחוק זה השתמש מנחם בגין, זמן קצר לאחר החזרת סיני לאויבינו המצרים, לשם הכנסתו של הרב יחד עם פעיל "כך" ברוך בן יוסף, ל"מעצר מינהלי". לאחר כ8- חודשים שוחרר הרב, בעקבות לחצים כבדים מהארץ ומהעולם לשחררו מהכלא.
גם מהכלא בארה"ב לא נמלט. לפני שעזב את ארה"ב, נשפט פעמים רבות על פעילויות ה"ליגה". באחד ממשפטיו קיבל הרב "מאסר על תנאי", למשך שנה תמימה. לאחר שעלה ארצה, הוא שולח מכתב ל"ליגה" בארה"ב, ובו מפרט הוא תוכניות פעולה נגד ביקורו של ברז'נייב - הצאר הרוסי, בארה"ב. המכתב נתפס, וכשטס הרב כהנא לארה"ב- הוא נעצר, ומופעל נגדו ה"מאסר על תנאי" והוא נכלא למשך שנה תמימה.
 
ישיבתו של הרב בכלא, הפגישה אותו עם דלת העם - אלו שבעקבות חינוך מעוות התדרדרו לשאול תחתיות. וכך כותב הוא לאחת מבנותיו בעודו יושב בתאו: "יש לי אפשרות נדירה לשבת עם חלק מבני עמינו ולראות מקרוב את תוצאות ההרס הרוחני שנגרם - החל מלפני 30 שנה. חילול הדת חייב להביא לחילול הציונות והתחושה הלאומית, וחוסר הערכים החיוביים משאיר לרגע קט חלל ריק שמיד מתמלא ב"ערכים" אחרים...".
בשבתו בכלא רמלה הספיק הרב לכתוב שניים מחשובי ספריו - "על האמונה ועל הגאולה" העוסק ביסודות האמונה ומסירות הנפש, ו"לשיכים בעיניכם", המנתח את המצב הפוליטי והבטחוני, דברים שהקורא אותם כיום לא יוכל שלא להשתהות, מחזונו של רבינו.
הריצה ל"כנסת"
עם שחרורו מהכלא, יצא הרב בתחושת שליחות עלאית.  התופעה החברתית שגילה, הניעה אותו ביתר- שאת לשנות את המערכת ולטעת בלב כל יהודי מסירות ובטחון בצור ישראל וגואלו. חמש פעמים התמודדה תנועת "כך" בריצה לכנסת. בשלושת הפעמים הראשונות נחלה כשלון, אך הוא אינו מתיאש. תחושת השליחות הניעה אותו להתמודד ברביעית, ולמרות התחזיות ה"שחורות", נבחר כחבר-כנסת ע"י כ20- אלף יהודים. פעילותו הפרלמנטרית של הרב היתה אינטנסיבית ביותר. הוא הגיש מאות הצעות לסדר היום, נשא מאות נאומים מרתקים המשולבים במקורות תנ"ך וחז"ל, העלה עשרות הצעות אי-אמון בממשלה והפרעות אין ספור לשונאי ישראל - היו חלק מפעילות הענפה של הרב.
המאבק ב"גזענות" והפסילה
פעילותו של הרב כהנא בשנים האחרונות היכתה גלים, רבבות יהודים הצטרפו לתנועת "כך". הרב נישא על הכתפיים בראש כל חוצות כשמאות יהודים צועקים: "כהנא לשלטון". צעקות אלו הציקו לראשי השלטון בישראל בראשותם של שמיר ופרס, ושניהם, מחשש לאיבוד שלטונם, חקקו חוק המסלק את תנועת "כך" מהכנסת. וכל זה, שעה שהיערכות התנועה לבחירות לכנסת היו במלא המרץ. עשרות סניפים ברחבי הארץ ואלפי פעילים עמלו במרץ, והרב השתתף בעשרות עצרות עם ובמאות חוגי-בית. בית המשפט העליון נדרש לדון בערעורה של תנועת "כך". בצוות השופטים ישבו חמישה שופטים, כשביניהם שופט דתי (מנחם אילון) והם קבעו כי דברי תנועת "כך"- גזעניים הם. והתנועה נפסלה, אך יומיים אח"כ, אושרה "התנועה המתקדמת לשלום" - תנועת אש"ף- לרוץ לכנסת.
 אנו ממשיכים
תגובת הרב לפסילה היתה: "האמת תנצח, אנו ממשיכים! ללא יאוש ללא רפיון ידיים, תנועת "כך" ממשיכה בפעילות. מהמערכה הפוליטית הוצאנו, אך לא התייאשנו מהנהגת העם".
לאחר הפסילה המשיך הרב בפעילות מואצת, אך עתה הקדיש חלק מזמנו לכתיבה ולישיבת "הרעיון היהודי", לצד פעילות נרחבת בארץ ובעולם.
פעילותו בחו"ל ובעיקר בארה"ב - לשם נהג לצאת אחת לכמה חודשים למסע הרצאות בבתי כנסת, קמפוסים ובריכוזי יהודים בתפוצות התחזקה. הוא הטיף ודרש לעזוב את הגלות ולעלות לישראל, והציג בפני הגויים את עמדת היהודי הגאה. מעולם לא הצטדק והתרפס, אלא נשא בגאון את עמדות עם ישראל בתחנות רדיו וברשתות הטלויזיה.
הרצח
בחודש חשוון תשנ"א, נסע הרב כהנא לארה"ב כדי לקרוא ליהודים לעלות ארצה, במהלך כינוס במלון מריוט בברקולין, ניגש ערבי ארור לרב וירה בו מטווח קצר. הרב נפגע בצווארו וזמן קצר לאחר מכן השיב את נשמתו לבורא
 
תיאור מסע ההלויה של הרב הי"ד 
משעה 21:00 בצהרים התחילו להתאסף המונים ליד הישיבה.
בתוך הישיבה שהקים רבינו לפני כארבע שנים, ישבו תלמידיו הצעירים ליד קומץ נאמניו. ההלם מהאבידה היה כה כבד, עד שלא נשמעו בכיות מסודרות רק גניחות כשל חיות פצועות. רצפת בית המדרש נרטבה לגמרי מן הדמעות, ובחוץ התחילו ויכוחים. חרדים אומרים שלנו הוא היה, אנשי שכונות  כהנא אהב אותנו, זה טוען כולו שלי וזה טוען כולו שלי, כאילו להשקיט את הכאב.

  אנו תלמידיו שהכרנוהו מקרוב, ידענו כמה אהב הרב כהנא את כולם. אל כולם הקרין אהבה וחום יהודי. מי שהלך איתו פעם ברחוב היה עומד נדהם. מכל הכיוונים קיבל הרב חיבוקים, קריאות עידוד, אהבה, אם זה בחור קרח עם עגיל באוזן או אשה זקנה קשת יום. תימני עם פיאות מסולסלות, נערי בית ספר, עקרות בית וחסידים, חרדים מזרם זה ומזרם אחר, הרב היה שייך לכל העם. העם אהב אותו.

  במשך עשרים שנה ניסתה תעשיה שלמה להסתיר את דמותו הקדושה בחרפות ובגידופים, בעלילות שקר, ברדיפות, מעצרים ומאסרים, אך הוא באהבתו הנצחית לעם ישראל הבליג והמשיך. עם ישראל, שמעט הבזקים של אור מדמותו הצליחו להגיע אליו לפני מותו ואחר מותו, באו להיות איתו, עם מנהיגו הדגול.

עוד קודם שהגיעה המיטה, כבר לא ניתן היה להיכנס לרח' שמואל הנביא. המונים, המונים, לפי הערכת גורמים מקצועיים בין 150 ל200- אלף איש, בוכים וזועמים, מסרבים להאמין. ישיבות שלימות על תלמידיהם, יהודים מכל קצוות הארץ, מנתיבות ודימונה שבדרום, עד קרית שמונה ומעלות שבצפון.

בתוך הישיבה המתנו, להתיחדות אחרונה עם רבינו. הכנו את המקום בו היה עומד ומרביץ בנו את תורתו. חשובים היו לנו רגעים אלו מאד. העם אהב אותו, העם סירב להיפרד מהמיטה. המונים צבאו על המכונית של החברה קדישא, בה היתה מונחת מיטתו הקדושה וסירבו להיפרד, סירבו להאמין.
ואנו בתוך הישיבה השלמנו עם רצון העם, הרי תמיד הוא אהב להיות עם העם. מן העם הזה הוא קיבל חיות, וגם עכשיו רבינו ודאי שמח להיות איתם.

שעה ארוכה נישאו הספדים על ידי רבני הישיבה ותלמידיה, וכן על ידי אחיו הרב נחמן כהנא והראשון לציון הרב אליהו. רבים רבים, ביקשו להספידו, אך במצב זה הרב היה אומר, אני רוצה איתי את אלה שהלכו איתי במדבר. ודברי ירמיהו היו מורגלים בפיו: "זכרתי לך חסד נעוריך... לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". לאנשים חשובים שנזכרו היום לומר קוים לדמותו, אחר שנים רבות של שתיקה, לא היה מקום לשאת דברים בהזדמנות זו, אולי בהזדמנויות אחרות. 
  בשעה 16:30 החל מסע ההלויה. איטי איטי. מאות אלפים, כולם כואבים, המומים, ומסרבים להאמין. הרב כהנא-מת, זה לא הולך יחד. רבינו סמל החיות, החיוניות, התעוזה, הגאון, תמיד צעיר ואוהב מוטל בארון! 
  מסע ההלויה המשיך וסתם כליל את רחוב שמואל הנביא מתחילתו ועד סופו. במקום אחד אומרים פרקי תהילים ובמקום אחר פרקי סליחות. במקום אחד צועקים: "דמך זועק נקמה", ובמקום שני תלמידיו: "רבינו, מה נעשה בלעדיך". משמואל הנביא נמשך המסע לכיוון רחוב בר אילן שנסתם כליל על שני נתיביו, וסביב המכונית בה הארון  צפיפות ומחנק, כולם רוצים לגעת, להיות קרובים לאיש הקדוש. 
לאחר כארבע שעות הגיע מסע ההלויה הגדול שידעו ירושלים וארץ ישראל מעודן, אל הר המנוחות. קשה היה להוציא את המיטה. כולם רצו לשאת את האיש הקדוש בדרכו האחרונה, להתברך ממנו, לקבל ממנו עידוד אחרון. 
  בסביבות השעה 12:00 נסתם הגולל, הרב נחמן כהנא אחיו אמר קדיש, והרב ישראל אריאל נשא תפילת "אל מלא רחמים". זמן רב סירב הקהל להתפזר, מסרב להאמין, זועק: "רבינו הלכת, אם כן אין לנו מי שיעודד, מי שיפיח בנו תקווה, הותרת אותנו יתומים". ואנו תלמידיו, נותרנו אחרונים ליד קברו, ברגע ראשון של התיחדות, אומרים: רבינו, כל מה שיש בנו ממך הוא, ומבטיחים אנו, נמשיך בכל מה שהתחלת, בכל מה שהורשת לנו עד הגאולה השלמה. 

תמה ולא נשלמה מסכת חייו ומותו של מורנו הקדוש הי"ד!

[/b][/size]