הנקודה היא שהרבה מנסים לפסוח על שני הסעיפים.
רוצים גם לשמור על קשר ליהדות וגם מצד שני "להתחרע על החיים" כמו שבלאק ראפטור תיאר.
וחלק מאלה מאוד מסוכנים.
כמו הכתבה שהביאו פה לפני מספר חודשים על אותו "דתי לאומי" שכתב טור "דעה" ובו הזדעזע ונעלב מן העובדה שהנקבה שיצאה איתו לדייט בחלה בו בגלל דעות פרו אורקיות שהציג בפניה.
הבחור תולה את חיבת האורקים שלו והרחמים המזוייפים שלו, ביהדות.
כשצריך לשמור, אין יהדות. כשרוצים לעקם, פתאום מוצאים "מקורות"...
אמר אלכסנדר ינאי לאשתו לפני שמת: אל תתייראי לא מן הפרושים (החרדים של אז) ולא מן הצדוקים (כת של סלפני דת שהייתה פופולארית באותה תקופה) אלא מן הצבועים שעושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס.
