לפני כשעה ניהלתי בעניין ויכוח עם איזה כופר קטן, בצ'אט של תפוז.
הבחור מספר לי שרבי עקיבא היה מהפכן בענייני אמונה ויהדות ושהכל שינויים והוא מסתמך לי על איזה הירונימוס נוצרי וכל מיני סיפורי סבתא.
אמרתי לו שהבעיה שלו היא כזו.
התורה ניתנה לפני שלושת אלפים שנה. התלמוד נחתם לפני אלף וחמש מאות שנה. השפה בה השתמשו אבותינו, לא הייתה זהה במדוייק לשפה בה אנחנו משתמשים. אנחנו משתמשים בה באופן קצת שונה. משחקי המילים וכפלי המשמעויות שאנחנו משתמשים בהם, לפעמים אחרים. שמות שאנחנו מכנים ואסוסיאציות שמילים מעוררות, השתנו. מישהו יודע איך משה רבינו אמר "עגבניה"? זו לא מילה בעברית עתיקה.
עוד נקודה. מי שכתב את התורה, את המשנה ואת הגמרא, התאמץ להכניס בכל משפט, מסרים של עשרים משפטים. במצב כזה, משפט לא נקרא כפשוטו, שאז לא ניתן להבין ממנו את כל המשתמע הנדרש ממנו. במצב כזה צריך ללמוד מהוגה המשפט בעצמו איך לקרוא את המשפט ומה המשמעויות הנסתרות בכל מילה והטעמה. זה קוד מסובך שצריך לדעת איך לפצח.
ובאים "מבקרי המקרא והתלמוד" לאחר אלף וחמש מאות שנים, קוראים את הטקסטים העתיקים האלה כפי שקוראים ספר, ומנסים באופן עצמאי לפרש לנו למה התכוונו הכותבים.
והלא אנו מעבירים במסורת את הצופן שעל פיו מפצחים את המשפטים. מה לומדים מכל משפט ומה לא.
באים אלינו המבקרים הגדולים, חכמי המדע. צועקים לנו: אבל אתה אומר הפוך ממה שכתוב במשפט!
ואנחנו עונים להם: מצטערים רבותי. אכל לזה התכוון כותב המשפט. הוא היה חייב לכתוב בצורה כזו, כדי שנבין מתוך המשפט כמה וכמה דברים. ואם היה מתכוון לפשוטו של מקרא, היה מחסר המוני דברים. ואיך היה מקיף את כל סודות החיים כפי שהתיימר, אם היה כותב כשיטתך ?
וזה בדיוק ההבדל בין אדם שמחזיק בידו את ההוראות המקוריות והמסובכות לפיצוח הקוד לפיענוח המילים והמשפטים שבמקורות.
לעומת השוטים שמנסים בכוחם המועט להבין בעצמם ובכוחם. וחושבים שהם חכמים יותר מכולם והם יחליטו מה התכוון רב אשי שכתב את התלמוד, יותר מתלמידיו הסבוראים. והם גם יודעים למה התכוונו הסבוראים, יותר ממה שידעו הגאונים, תלמידיהם.
ומבקרי המקרא והתלמוד, יודעים למה התכוונו הגאונים, יותר ממה שתלמידיהם התכוונו.... רבינו גרשום, הרמב"ם ורש"י...
הם יודעים הכל. ואל תבלבלו אותם עם מסורת ועם רב לתלמיד. כי הם יודעים יותר טוב ממך אפילו למה אתה בעצמך מתכוון... כאלה חכמים גדולים הם.