דבר שלמדתי היום בגמרא ואני רוצה לשתף. יש בזה מוסר השכל גדול.
אומרת הגמרא במסכת בבא בתרא דף צ"א עמוד א.
ואמר רב חנן בר רבא אמר רב: עשר שנים נחבש אברהם אבינו. שלוש בכותא ושבע בקרדו (שמות של מקומות).
ומפרש הרשב"ם (שמפרש שם במקום רש"י): להודיע חיבתו של אברהם אבינו.
שאברהם אבינו היה אסיר ציון הראשון. שבשביל שלא רצה לעבור על מה שה' ציוה אותו, ישב בבית האסורים עשר שנים. ורוצים להודיע חיבתו.
הרי בגמרא לא כתוב סתם. אלא מה ? באו ללמד אותנו כמה גדולה אהבה של אדם שיושב בכלא שנים ארוכות בשביל ה' ועם ישראל.
דבר אחר שנלמד שם בעמוד ב'. רלוונטי ביותר לכל תקופה!
אומרת הגמרא:
ואמר ר' יוחנן, נהירנא כד הוו אמרין בי מדרשא, דמודי להון - נפיל בידיהון. דמתרחיץ עליהון - דיליה דלהון.
פירוש: אמר רבי יוחנן: אני זוכר כשאמרו בבית המדרש שמי שמודה שכביכול דברי עובדי כוכבים ועלילותיהם הם אמת, ומי שמתרצה להם במה שאומרים ורוצה למצוא חן בעיניהם, בסוף נופל בידיהם. ומי שבוטח בגויים שישמרו עליו או שיהיו חברים שלו, כל מה ששלו הופך להיות שלהם. כי כשבוטח בהם הם יגלו את כל נקודות החולשה שלו ואת כל המחבואים שלו ושל ממונו.
אומר הרשב"ם מפורשות: אלא כל דבריהם יסתור.
מישהו פה רוצה לסמוך על ה"משטרה" של האורקים או על ה"שלום" שלהם? או הבלופים שלהם על שהם פליטי מלחמה מעזה/סודן? או שהארץ שלהם?