בס"ד
לפני למעלה משלושת אלפים שנים, ביום דומה לימים האחרים, העולם עצר לרגע את נשימתו.
באותו רגע נוצרה היסטוריה, קם העם היהודי.
לגבי היהודי בעל התודעה ההיסטורית, לגבי דורות רבים של יהודים,
אשר קמו באותו רגע נשגב של מעמד הר סיני, כאשר שמים רעדו והארץ חרדה,
והעם כולו שומע את קול הבורא ורואה את אותותיו, ועד דורנו זה הנבוך והמתלבט,
לא התעוררה מעולם שאלת הזהות של עם ישראל.
אבותינו ואבות אבותינו ידעו, כי בנים הם לעם נבדל מכל העמים.
עם ישראל לא היה כעם המואבי, הכנעני, האדומי, הפרסי, היווני, האלבני או הבולגרי.
העולם לא נזקק לעוד אומה אחת חסרת משמעות מיוחדת.
אומה זו לא נוצרה על ידי התהליך ההדרגתי השגור של התקבצות שבטים ליחידה גדולה ויציבה.
היהודי יכול להצביע על רגע מסוים בהיסטוריה ולומר: במקום זה ובשעה זו היינו לעם.
זה היה באותו בוקר נורא-הוד למרגלות הר סיני, כאשר כל העם ראו את הקולות והלפידים,
את קול השופר, ואת ההר העשן, וה' הכל יכול ירד לברוא את עמו.
היהודי ידע תמיד, כי סיבה מיוחדת להוויתו, כי ברית נצחית נכרתה באותו יום בין אלוקים לבינו,
שיסודה ב"ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש",
ומותנית בצו "אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי".
העולם נברא עבור היהודי בלבד, והיהודי נברא כדי לקיים את מצוות התורה.
התורה היתה דברי אלוקים חיים.
החוקה השלמה למען האדם הבלתי שלם, שאינו מסוגל לחדור לכל מעמקיה.
התורה, אורח החיים המוליך לשלמות ולקדושה.
התורה היתה התנאי ללאומיות יהודית, אשר היא ורק היא קובעת את עתידו ואת גורלו של היהודי.
כל אשר קורה ליהודי – מטוב ועד רע – תלוי בדבקותו בחוקי האלוקים;
זה גורל, שאין להינתק ממנו ואין להפר אותו לעולם.
זאת סגולתו; לשם כך נבחר להיות לא "עם אדונים" או "גזע עליון" –
לא באלה מתבטא ה"אתה בחרתנו" של היהודי, כי אם באהבת תורה ושמירתה וקיום מצוותיה.
זאת ועוד ידע היהודי, כי העם הנבחר לתורה קיבל לנחלה את הארץ המובטחת.
למן אותו רגע, בו בורא שמים וארץ ציווה, כי ארץ זו תהיה ארצו של ישראל – ארץ ישראל שייכת ליהודים לבדם.
בארץ זו היה על היהודי למלא את ייעודו, להגשים את גילויי החיים שבו; להתקדש.
רק בארץ זו יכלה להתגשם הקדושה וכל מקום חוץ לגבולותיה היה מקום טומאה וגלות.
ארץ ישראל העניקה ליהודי ביטחון רוחני וגופני, ואילו חוץ לארץ סימל סכנה נפשית וגופנית.
לא ייפלא אפוא, כי עם זה מסוגל היה להתעלם מקטנות החיים ולדחות את דברי ההבל הריקניים הניצבים בנתיבו.
לעם גדול אין פנאי להבלים וריק, ועם ישראל אכן נוצר לגדולה.
לפיכך השקיף העם על הגזירות והרדיפות, שהיו מנת חלקם בגלות, כעל רעות חולפות.
ישראל עם נצחי הינו, ובני אדם שנועדו לנצח אינם מוטרדים מן התלאות החולפות של ההיסטוריה.
רדיפות ובזיונות אינם מסוגלים לערער אמונתו של אדם הבוטח בצדקתו, גאה בעצמו ובחייו,
המכבד ומעריך את עצמו, המבורך באמת המדריכה אותו אל ההדר שבחיים.
עלינו להכיר בגדולה היהודית ובייעוד היהודי.
הגיעה העת שניתן לחיינו תכלית יהודית והדר.
- מו"ר הרב מאיר כהנא זצ"ל הי"ד, "האתגר", פרק רביעי עם סגולה – תשובות
