אם יש למשל סכסוך עם השכן, למה לקרוא למשטרה הציונית המושחתת?
למה לקרוא לשוטרים מושחתים ושקרנים (ע"ע רצח גדי ויכמן) שמייצגים את המדינה הרקובה?
למה לקרוא לשוטרים ששייכים למדינה שמגרשת יהודים טובים מבתיהם?
אין הכי נמי. כאשר ברור שלקרוא למשטרה מזיק יותר מאשר מועיל (וזה לא נדיר כלל - קרה לי לא פעם
שהותקפתי בידי ערבים, קראתי למשטרה והמשטרה לקחה את צד הערבים), קריאה למשטרה משמעה
הכרה בסמכותם ומתן כח ביד המשטר.
אם אתה יכול, אל תקרא למשטרה.
אם אתה יכול, אל תתאם הפגנות וצעדות עם המשטרה.
אם אתה יכול, תקים משמר אזרחי עצמאי שיתחרה עם המשטרה.
למה לשלם ארנונה?
הרי הכספים יגיעו לאדם כמו מוטי מלכה (ראש עיריית קריית מלאכי שתמך בהתנתקות), שאחר כך ישתמש בהם לצרכיו המעוותים . . .
איפה הגבול? למה להחרים רק את הבחירות?
זהו, שאין גבול.
אין סיבה לא לתמוך גם במרד מיסים ובכל פעולה שעשויה להחליש את המשטר.
ההבדל הוא פרקטי בלבד: מרד מיסים, מרד במשטרה, אי הכרה בבתי המשפט
אלו פעולות שדורשות מאדם לשלם מחיר אישי כבד שלא כולם מוכנים לשלמו. צביה שריאל
ישבה שלשה חדשים בכלא בגין סרובה להכיר בבית המשפט - אין רבים כמותה.
לעומת זאת החרמת הבחירות זה מעשה קל שבקלים, ההפסד אינו גדול (המקסימום שאפשר
להשיג זה ח"כ כמו בן ארי שיושב באופוזיציה ולא משפיע כחוט השערה - ואף מושפל בידי
אחמד טיבי שמוציאו מהמליאה בבזיון).
כנ"ל במלחמה מול האויב הערבי. כולנו נפעמים מהמעשה של ד"ר גולדשטיין, אבל זה לא מציאותי
ללכת לשכנע אנשים לבצע מעשי הקרבה יחידיים מסוג זה. לעומת זאת, כן אפשר לשכנע המוני אנשים
לא לקנות מערבים ולא להעסיקם - ההפסד אינו כה גדול.
ומכיון שהצבעה בבחירות אינה כפויה אלא רשות,
מי שמצביע עושה מעשה הצהרתי. מי שמתקשר ל-100
כשתוקפים אותו, מי שמקבל קצבת ביטוח לאומי או משלם ארנונה, היה עושה את זה גם אם היה פה מנדט בריטי
או עות'מני.
זו כן הכרה בקיומה של המדינה, אבל לא הכרה בסמכותהּ ובלגיטימיותהּ. מי שמצביע בבחירות, שולח נציג
מ-ט-ע-מ-ו לכנסת, ובכך לא רק מבצע מעשה הכרה במשטר, אלא גם מאשרר את כל ההחלטות שמתקבלות
במסגרת המערכת, יהי זה בכנסת, בממשלה או בבג"צ.