בחיי שאני לא מבין למה הרב שטיינמן אומר דברים כאלה..
אבל ממתי לאורי גרב קוראים רב? לפושע המשוקץ הרפורמי הזה?
ואם מדברים על אמונה ושואה, יש הרבה שירים שנכתבו בתקופת השואה. שירם כמו פונאר ועוד.
הנה אחד מהיפים שבהם (מי שהלחן איננו לטעמו, שיתמקד במילים).
לו מבין צחור כוכביך
לוּ מִבֵּין צְחוֹר כּוֹכָבֶיךָ
צְחוֹר-יָדְךָ אֵלַי תּוֹשִׁיט!
מִלּוֹתַי – עֵינוֹת-הַבֶּכֶה –
בְּכַפְּךָ אוֹתָן תָּלִיט!
בְּרַק אוֹרָן, רְאֵה, שׁוֹקֵעַ
בְּעֵינַי קָדְרוּ מִקְּדוֹר;
אֵיכָכָה – אֵינִי יוֹדֵעַ –
אֵיךְ אָשִׁיבָה לָךְ הָאוֹר?
וּבְיָדְךָ, אֵלִי רַב-חֶסֶד,
לוּ אַפְקִידָה כָּל הוֹנִי,
כִּי שַׁלְהֶבֶת בִּי כּוֹסֶסֶת
וּבָאֵשׁ – יְמֵי עָנְיִי.
אַךְ בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּית וָאֹפֶל
מִתְיַפַּחַת דּוּמִיָּה –
עַל גַּגּוֹת אֶדְלֹג, אֶכְסֹף אֶל
יְמִינְךָ – אַיָּהּ? אַיָּהּ?
אֲפָפוּנִי בַּלְהוֹת שַׁחַת,
שְׁכוֹל בְּעֵמֶק-הַבָּכָא, –
כְּמֵיתָר פָּקַע אֶצְנָחָה,
וְאָשִׁירָה כֹּה לְךָ:
לוּ מִבֵּין צְחוֹר כּוֹכָבֶיךָ
צְחוֹר-יָדְךָ אֵלַי תּוֹשִׁיט!
מִלּוֹתַי – עֵינוֹת-הַבֶּכֶה –
בְּכַפְּךָ אוֹתָן תָּלִיט!
לו מבין צחור כוכביך
צחור-ידך אליי תושיט!
מילותיי – עינות-הבכה –
בכפך אותן תליט!
ברק אורן, ראה, שוקע
בעיניי קדרו מקדור;
איככה איני יודע –
איך אשיבה לך האור?
ובידך אלי רב-חסד,
לו אפקידה כל הוני,
כי שלהבת בי כוססת
ובאש – ימי עוניי.
אך בשאול תחתית ואופל
מתייפחת דומייה –
על גגות אדלוג, אכסוף אל
ימינך – איה? איה?
אפפוני בלהות שחת,
שכול בעמק-הבכא, –
כמיתר פקע אצנחה,
ואשירה כה לך:
לו מבין צחור כוכביך
צחור-ידך אליי תושיט!
מילותיי – עינות-הבכה –
בכפך אותן תליט!
כך בתוך התוהו וההרג, מתוך הסבל, שר המשורר לאלוהיו ושם בו את מבטחו ותקוותו. ואם יספה, הוא מתפלל שנפשו תהיה לקרבן...
הנה הגרסה הנפוצה יותר של השיר (תרגום שונה משפת המקור-אידיש)
תחת זיו כוכבי שמים
תַּחַת זִיו כּוֹכְבֵי שָׁמַיִם
שִׂים עָלַי אֶת כַּף יָדְךָ!
כָּל מִלָּה שֶׁלִּי דִּמְעָה הִיא:
נָא קַבְּלֶנָּה אֶל חֵיקְךָ!
כּוֹכָבֶיךָ זִיו יַטִּילוּ
אֶל מַרְתֵּף אִישׁוֹן עֵינַי:
אַךְ קַו אוֹר אֵין בּוֹ אֲפִלּוּ
לְהָשִׁיב בּוֹ עַל הַשַּׁי.
הֵן עַל מִי, אִם לֹא עָלֶיךָ
עוֹד אַשְׁלִיךְ אֶת יְהָבִי?
אֶת יָמַי כֻּלָּם לִחֵכָה
זוֹ הָאֵשׁ שֶׁבִּלְבָבִי.
נָח בַּמַּרְתְּפִים הַשֶּׁקֶט,
דְּמִי הָרֶצַח מְחַלְחֵל:
אֶל גַּגּוֹת נַפְשִׁי חוֹמֶקֶת,
מִתְחַקָּה: אַיֶּךָ, אֵל?
נִשָּׂאוֹת בִּיבַב פָּרוּעַ
סִמְטָאוֹת וַעֲלִיּוֹת,
וַאֲנִי מֵיתָר קָרוּעַ
שָׁר אֲנִי לְךָ עוֹד זֹאת:
תַּחַת זִיו כּוֹכְבֵי שָׁמַיִם
שִׂים עָלַי אֶת כַּף יָדְךָ!
כָּל מִלָּה שֶׁלִּי דִּמְעָה הִיא:
נָא קַבְּלֶנָּה אֶל חֵיקְךָ!
תחת זיו כוכבי שמים
שים עלי את כף ידך!
כל מילה שלי דמעה היא:
נא קבלנה אל חיקך!
כוכביך זיו יטילו
אל מרתף אישון עיני:
אך קו אור אין בי אפילו X2
להשיב בו על השי.
הן על מי, אם לא עליך,
עוד אשליך את יהבי?
את ימיי כולם לחכה
זו האש שבלבבי.
נח במרתפים השקט,
דמי הרצח מחלחל:
אל גגות נפשי חומקת, X2
מתחקה: איך, אל?
נשאות ביבב פרוע
סמטאות ועליות,
ואני מיתר קרוע
שר אני לך עוד זאת:
תחת זיו כוכבי שמים
שים עלי את כף ידך!
כל מילה שלי דמעה היא: X2
נא קבלנה אל חיקך!