חז"ל מספרים לנו שאם נמצאת גופתו של יהודי בשדה, ולא ידוע מי רצח אותו, על זקני הכפר הקרוב להכריז בקול 'ידינו לא שפכו את הדם הזה'.
וחז"ל שואלים האם מישהו בכלל חושד בזקנים שכך מאלצים אותם לצאת בהכרזה?
והתשובה עפ"י חז"ל היא שכוונת הזקנים לומר שהם עשו כל שביכולתם בכדי להבטיח שהנער לא ייהרג.
האם ממשלת ישראל מסוגלת לומר זאת?
עשינו כל שביכולתנו כדי למנוע את רציחתם של מאות יהודים?
ידינו מגואלות בדם בשל הסטייה האדירה והעיוות שעשינו למוסר והאתיקה.
אימצנו לעצמנו כל מושג נכרי שיש והיהודים סובלים מכך.
אין כל מוסריות בגילוי רחמנות כלפי הערבים.
המוסר היחיד שיש לזכור במצב בו מבקשים להרוג אותך הוא 'הבא להרגך השכם להרגו'.
זוהי אתיקה יהודית.
מזה 2000 שנה שהיהודים, היכן שהיו, התפללו וחלמו שיום אחד הם יסיימו את הגלות ואת הפחד היום יומי, ושיום אחד תהיה לנו מדינה.
מקום בו צעירים יהודים יוכלו להתהלך בחופשיות בכל חלקי ארצם. מקום בו יש ליהודים ריבונות מלאה.
והקב"ה, ברחמיו האינסופיים, באמת נתן לנו מדינה שכזו ואנחנו לקחנו את המדינה הזו ואת החלום הזה והפכנו אותו לגלות הכי נוראית שיכולה להיות.
אם מישהו היה מספר לסבא רבא שלי שיום יבוא ותהיה מדינה יהודית, ויהודים יחיו בה בפחד הוא היה צוחק בפניו ואומר 'השתגעת?! איזה מן יהודים אתה חושב שאנחנו?'
אבל זה מה שקורה. אנחנו מפחדים.
זו המדינה היהודית? זה החלום? זו שיבת ציון? - לא. זהו עיוות של החלום.
זהו חילול ה', ועל כך אין מחילה.
