בנוסף לאמור, כדאי לזכור דבר נוסף, כשאדם נפטר, הוא נפטר רק מהגוף .
הנשמה, הנפש והרוח רואים את הגוף שלהם שנפרדו ממנו, רואים את הלוויה שלהם ובכלל לא מבינים מה קורה להם, כי הם עדיין רואים מרגישים חשים אבלבצורה שונה, הנפטר לא יודע מה קורה לו ולא יודע אם הוא מת באמת כי הוא חשב כל חייו שמת זה נגמר ולא רואה ולא מרגיש יותר וזה כמובן טעות נוראה!
הנפטר רואה איך גופו נכנס לקבר והוא כואב וזועק ואף אחד מהמלווים לא שומעים אותו והוא לא מבין מה קורה לו, שומע את הקדיש וזה מרגיע אותו שומע את התפילות וזה מרגיע אותו.
וחיבוט הקבר, אחרי שנסגר הקבר ונגמרה הלוויה, באים ארבעת מלאכי חבלה לנתק את הנשמה מהגוף סופית, מרחיבים את הקבר בכמה מטרים לכל כיוון ואז חובטים בגוף כדי לשחרר את הנשמה סופית ממנו. ואם אדם הוא רוחני ושמר מצוות ולמד תורה, אז קל להפריד את הנשמה מהגוף ללא כאב. אבל אם אדם יהודי שכח מהנשמה שלו וכל חייו הקדיש להבלי העולם הזה, זו עבודה קשה להפריד ולנתק את הנשמה שהאדם הוריד אותה לבהמיות וזה יכאב לו מאד חיבוט הקבר לשחרר את הנשמה האבודה שהיתה קשורה בתוכו והאדם היהודי לא עשה לה תיקון בעודו בחייו.
כן, ואז עולים לשמים למשפט.
כדאי לדעת את הדברים האלה, כדי לא להיות מופתעים ברגע האמת מבלי יכולת לתקן בכלל!
סגולה להינצל מחיבוט הקבר-לקיים סעודת מלוה מלכה בכל מוצאי שבת.
במכתב חיבוט הקבר מבארים חז``ל כך: שאלו את רבי אלעזר כיצד דין הקבר, אמר שאלו להם בזמן שנפטר אדם מן העולם בא מלאך המות ויושב על קברו ומכה אותו בידו ואומר לו, קום הגידה לי שמך, אומר לו, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאיני יודע מה שמי, מיד מכניס רוח ונשמה בגופו ומעמידו ומחייבו בדין.
אמר רבי יהושע בן לוי חצי אש ושלשלאות ברזל בידו, פעם אחת איבריו מתפרקים, שניה עצמותיו מתפרקים ובאין מלאכי השרת ומלקטין אותן ומעמידין אותו ומכה אותו פעם שלישית, ומבקשין ממנו דין, ודנין אותו בכל מדה ומדה. יום א` ויום ב` בכך דנין אותו, יום ג` דנין אותו במכות מכההו מב` עיניו מפני שלא ראה ואמר, ומאזניו מפני שלא שמע ואמר, ומשפתיו מפני שמוציא משפתיו דברי תפלות, ומלשונו מפני שהעידה עדות שקר, ומרגליו מפני שהקדים רגליו לדבר עבירה.
מכאן אמרו ז``ל, כל המקדים רגליו לדבר עבירה מקדימים לו מלאך המות וכל המלשין על חבירו לשון הרע מיתתו באסכרה: אמר רבי מאיר משום רבי אלעזר קשה יום אמר הדין שהקב``ה דן את האדם בקבר יותר מדין של גהינם, דין גהינם מעשרים שנה ולמעלה, אבל דין הקבר אפילו צדיקים נדונים בו, אפילו גמולי חלב אפילו יונקי שדים נדונים בו, אבל אמרו ז``ל, הדר בארץ ישראל ומת בערב שבת אינו רואה דין הקבר, ומה יעשה וינצל מדין הקבר, יהיה אוהב צדקות ואוהב תוכחות ואוהב גמילות חסדים ומכניס אורחים לתוך ביתו, ויתפלל תפלתו בכוונה, אפילו מת בחוצה לארץ אינו רואה, שנאמר (יונה ב, ב), ויאמר קראתי מצרה לי וגו`. בן עזאי אומר ג` דינים הם ושלשתם קשים זה מזה, ושלשתם לפני הקב``ה הם.
רבי עקיבא אומר וכי שלשתן לפני הקב``ה והלא דין הקבר דנין אותו ודין גיהנם לבדו דנין אותו ודין שמים לפני הקב``ה הוא, אם אין עליו דין פוטרין אותו מיד ואם לאו דנין אותו דין ארוך. עד כאן ממסכת חיבוט הקבר הנזהר לאכול כל מוצאי שבת סעודה רביעית - סעודת מלוה מלכא, וגם כשקשה ולא מסתדר אוכל כזית לכבוד המצוה מסוגל מאוד שינצל מחיבוט הקבר.
ויש הנוהגים להתפלל תפילה זו לפני הסעודה: לפני סעודה רביעית יאמר: אַתְקִינוּ סְעוּדָתָא דִּמְהֵימְנוּתָא דָּא הִיא סְעוּדָתָא רְבִיעָאָה דְּדָוִד מַלְכָּא מְשִׁיחָא: הִנֵּה אָנֹכִי בָּא לִסְעוֹד סְעֻדָּה רְבִיעִית שֶׁל שַׁבָּת לְלַוּוֹת אֶת הַמַּלְכָּה, וּלְלַוּוֹת אֶת הַנֶּפֶשׁ יְתֵרָה בְּחִינַת חַיָּה שֶׁבָּהּ, הַמִּסְתַּלֶּקֶת עַתָּה, וּלְהַשְׁאִיר בְּרָכָה בְּכָל סְעֻדּוֹתֵינוּ בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחוֹל, וּלְהַשְׁאִיר בָּהֶן מִקְּדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת. וּבְכֵן בְּכוֹחַ סְגֻלָּתָהּ שָׁמְרֵנוּ כְּאִישׁוֹן בַּת עָיִן, וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנוּ, וְהוֹשִׁיעֵנוּ מִצַּעַר חִבּוּט הַקֶּבֶר, וְתַשְׁכִּין אֶת נַפְשֵׁנוּ, רוּחֵנוּ וְנִשְׁמָתֵנוּ, בְּמִשְׁכְּנוֹת מִבְטָחִים. וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ.
וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ: כמו כן כתוב בספרים הק` [שפת אמת פרשת פינחס - שנת תרס``א] שבכל איש ישראל לפי שמירת הברית שבו כך הוא מוכן לעוה``ב. ועמך כולם צדיקים ובני עוה``ב. אך שיש שנכנסים רק ע``י צער וחיבוט הקבר, וכפי מה ששומרין הברית נכנסין לעולם העליון יותר בקל. מרן האריז``ל אומר שככל שהאדם צדיק יותר החיבוט הוא קל יתר, ויש שדי להם בניעור קל מאוד. כמו כן גילה האריז``ל: ``שמעתי ממורי ז``ל, כי כל הנקבר בערב שבת אחר חמש שעות ביום, ושעה חמישית בכלל, אינו רואה חבוט הקבר, כי קדושת שבת מפריד ממנו הקליפה בלי צער חבוט הקבר.
כי משעה חמישית של יום הששי ולמעלה, כבר קדושת שבת מאירה אז: ועוד אמרו חז``ל: ``מה יעשה אדם וינצל מחבוט הקבר יעסוק בתורה ויהא אוהב צדקה ותוכחות וגמילות חסדים ויכניס תלמידי חכמים ואורחים לתוך ביתו ומהנם מנכסיו ויתפלל תפלתו בכונה וינצל מחבוט הקבר ואפילו דינה של גיהנם אינו רואה``.
