הסוציאליזם כמו הנאציזם והפאשיזם היו רעיונות שנראים לכאורה טובים ונכונים ובאמת יש בהם גרעין טוב ונכון. ומכיוון שאין שקר טוב בלי גרעין של אמת, השתמשו הנוכלים הגדולים בהיסטוריה ברעיונות וברגשות טובים כמו סולידריות, נאמנות למולדת וגאווה לאומית, על מנת לגרוף מהפכות שלטוניות ומדיניות שתדחפנה אותם אישית, הלאה. בסופו של דבר, נראה כי מאחורי כל הרעיונות היפים והטובים, בשלב הביצוע זה לא בא בחשבון. מי שגורף את ההנאות הוא מי שמחזיק בהגה וכל השאר מסכנים.
בני האדם אינם רובוטים. בני האדם זקוקים לתמריץ ותחרות. כשמישהו יודע שיוכל להשיג יותר, הוא עובד יותר. כשאנשים עובדים יותר, לכולם טוב יותר.
אז תגיד לי איפה טוב יותר. אצל הקומוניסטים שכולם היו שווים וכולם חיו בפחד ומחסור, או בעולם המערבי, באזור השוק הופשי והתחרותי שבו אנשים מתלוננים כי הם לא יכולים לקנות מחשב או לצאת לבילוי שלוש פעמים בשבוע ?
נכון. התחרותיות מציבה פערים חברתיים. התחרותיות מעמידה אותך בפני מצב שבו יש אדם שיש לו כסף לקנות תבל ומלואה, והאחר נאבק על מנת להשיג את המינימום.
אבל... התחרותיות מקדמת את כולם.
בעולם המערבי, התחרותי, המתועש, העוני עצמו התקדם. אדם שהיום נחשב עני, זה אדם שלפני מאה שנה היה נחשב לעשיר שחי בנוחות.
אז נכון. לא כולם חיים על מותרות בלי גבול. יש אנשים שנאבקים על המינימום. אבל המינימום כל הזמן מתקדם. למה ? בגלל שכולם דוחפים חזק הלאה בנסיון לקבל יותר לעצמם. בסופו של דבר כולם נהנים.
