ו-יא וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ, לִפְנֵי הָאֱלֹהִים; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, חָמָס.
"דור המבול לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב"ה... א"ר יוחנן: בא וראה כמה גדול כחה של חמס, שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל" (סנהדרין קח.). וכן (בראשית רבה לא:ג): "ולפי שהיו שטופים בגזל נימוחו מן העולם".
למדנו כאן שני כללים: דור המבול חטא דוקא בגלל העושר והשפע, שהם מסנוורים את האדם ומכסים את שכלו בחלב הגאוה והסכלות, כך שאיש השכל הופך לסכל וכסיל וגאותן כנגד הקב"ה, וכמו שאמרו דור המבול (סנהדרין שם): "כלום צריכין אנו לו אלא לטיפה של גשמים? יש לנו נהרות ומעינות שאנו מסתפקין מהן. אמר הקב"ה: בטובה שהשפעתי להן, בה מכעיסין אותי ובה אני דן אותם, שנאמר (בראשית ו:יז): 'ואני הנני מביא את המבול מים'".
על העשיר הגאה והכסיל אמר שלמה המלך ע"ה (משלי יח:כג): "ועשיר יענה עזות". וא"כ אפשר להבין את דברי חז"ל (חגיגה ט:): "מאי דכתיב (ישעיהו מח:י): 'הנה צרפתיך ולא בכסף, בחרתיך בכור עוני'? מלמד שחזר הקב"ה על כל מדות טובות ליתן לישראל ולא מצא אלא עניות. אמר שמואל ואיתימא רב יוסף, היינו דאמרי אינשי, יאה עניותא ליהודאי כי ברזא סומקא לסוסיא חיורא". וברור שלא מדובר כאן בעניות ממש, כדברי שלמה המלך ע"ה במשלי (ל:ח-ט): "ראש ועושר אל תתן לי... ופן אורש וגנבתי ותפשתי שם אלקי". אלא הכוונה היא, שלא טוב להיות עשיר כי העושר הוא פיתוי נורא לאדם שלא מסוגל להשתמש בו לעבודת ה'. אלא טוב ונוח לו לאדם מה שביקש שלמה (שם):"הטריפני לחם חקי", שיהיה שבע ומאושר ושמח בחלקו, כמו שאמרו חז"ל (אבות ד:א): "איזהו עשיר, השמח בחלקו. שנאמר (תהלים קכח:ב): 'יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך' - אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב".
ואם תשאל, איפה יש כאן עושר? התשובה היא שהעושר האמיתי הוא האושר, השמחה וההנאה השקטה והשלווה של האדם במה שיש לו. ואדם שמסתפק במועט ומאושר בזה, אין עשיר יותר ממנו, כי הדבר היקר ביותר בעולם הוא מנוחת הנפש, ואם יתן איש את כל הון ביתו לא יוכל לקנות אותה בכסף. וא"כ, וכי יש עשיר יותר מאיש האושר והמאושר? וז"ל רש"י (שם): "השמח בחלקו - בחלק שהקב"ה מזמין לו הכל נוטל בעין יפה. נוסח אחר: שיש לו חירות נפש ולב טוב באותו חלק שהקב"ה מזמין לו, בין טוב בין רע, בין רב בין מעט, ואינו מצטער להיות רודף ולהוט לאצור ולקנות יותר מחלקו, ואילו לא היה שמח מיגיע כפיו שהוא אוכל, מאי 'אשרי' איכא, אפילו עשיר שבעשירים ודואג ועצב בחלקו הרי הוא כעני שבעניים. אלא ודאי באכלו בשמחה קאמר, ומדקא משבח ליה קרא הכי אלמא עשיר קרי ליה".
והכלל השני שלמדנו מהנאמר בסנהדרין לעיל הוא, שלא נחתם גזר דינם של דור המבול אלא על הגזל. וברור שחטאו גם בהרבה תחומים יסודיים, כגון עריות, כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין קח.): "מלמד שהרביעו בהמה על חיה וחיה על בהמה והכל על אדם ואדם על הכל". ונאמר (בראשית ו:יא): "ותשחת הארץ לפני האלקים", ואמרו חז"ל (סנהדרין נז.): "תנא דבי רבי ישמעאל: בכל מקום שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערוה וע"ז. דבר ערוה, שנאמר (בראשית ו:יב): 'כי השחית כל בשר את דרכו'. ע"ז, דכתיב (דברים ד:טז): 'פן תשחיתון ועשיתם [לכם פסל]'".
זכור אל תשכח את הכלל הגדול הזה, שע"ז ועריות וגזל, ובכלל כל התנהגות הנובעת מאנוכיות והנאה עצמית ורדיפת התאוה וה"יש", נקראת השחתה, שבאלה משחית האדם את עצמו ואת העולם, כמו שנאמר בפירוש (בראשית שם): "וירא אלקים את הארץ והנה נשחתה, כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ". ובפשטות - מכיון שהבשר השחית את דרכו, לכן נשחתה הארץ, וא"כ מה טעם שיימשך קיומו של העולם וכל אשר בו?
ומ"מ, לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל, כי בגזל יש לא רק הנאה לגוזל אלא גם הפסד לנגזל, ובזה הפגינו דור המבול את אנוכיותם בצורה הבולטת והמושחתת ביותר, הניגוד החצוף ביותר למטרת בריאת האדם והעולם: קדושה, ענוה, שבירת ה"יש" וכפיית היצר. וזאת כוונת חז"ל באמרם (שמות רבה כב:ג): "כל מי שידיו מלוכלכות בגזל, הוא קורא להקב"ה ואינו עונה אותו. למה? שתפלתו בעבירה". כי אדם שהוא כה שקוע בגזל עד שידיו מלוכלכות בו (מלאות ומגואלות מרוב עיסוק בגזל), איבד את מטרת קיומו ואת זכות קיומו. ועל זה הזהירו חז"ל (אבות ב:יב): "יהי ממון חברך חביב עליך כשלך".
